זה מדהים...

זה מדהים... ../images/Emo4.gif

זה מדהים איך גם מרחוק בלי רגשות אשמה שלה בכלל על הבחירות שלה, היא מצליחה לנהל לי את החיים, לגרום לי להרגיש רגשות אשמה על משהו שבאמת ניסיתי לעשות (למצוא עבודה זמנית לחופש הזה, כי אין שיעורים פרטיים לבקשת ההורים), גורמת לי להרגיש אפס מאופס והעיקר- אחותי היא המלכה הקדושה שתמיד הכל בסדר אצלה והכל נהדר אצלה. בחיי שמתחיל להימאס לי מזה
,נמאס לי שהמשפחה שלי גורמת לי להרגיש ככה
נראה לי שכשהם יחזרו אני אעשה איתה שיחה ואומר את מה שמרגישה, לא בקטע של לריב אלא לשתף, היא כמובן תשחק אותה נעלבת אבל לא מעניין אותי, הגיע הזמן שהיא תדע את האמת- שזה יהיה יותר נעים ונחמד אם יבחרו לנסוע יום אחרי ליל הסדר ולא לפני ליל הסדר ויהרסו לי את החג הזה כבר שנתיים רצוף
 
יש אמהות כאלה.

והרבה. דרך אגב, ניסית פעם לשאול את אחותך איך היא מרגישה ביחס לאמא. יכול להיות שגם היא חושבת שאת הבת האהובה ועליה כל הזמן יורדים. ואם תאמנם זה כך תוכלו לנהל חזית אחידה נגד ההפרד ומשול של אמכן. בסך הכל כואב לקרוא דברים כאלה. מחשיקה לך אצבעות לשיחה העתידית.
 
אז זהו שיצא לנו לדבר על זה - אני ואחותי...

והיא כמובן לא חושבת שיש לה יחס עודף לעומתנו אבל עובדה שגם אחי אמר לי לא פעם שהוא מרגיש ככה. וגם אחרים מבחוץ רואים את זה וציינו זאת בפניי. זה הכל עניין של בחירות. לא הייתה לי בעיה אם הייתה נוסעת יום אחרי ליל הסדר, זה כל ההבדל... כי מילא זה קורה שנה אחת אבל כל שנה...
תודה
 
תראי, זה דפוס שחוזר על עצמו אצלה וכדי ליצור

שינוי אצלה את חייבת לשקף לה את הדברים. לא בטוח שהיא תשתנה - אבל אולי גם לך כדאי קצת לשחרר . פחות ציפיות אולי כלפי החגים וכדומה. אני מבינה שקשה לך אבל תנסי למצוא משהו טוב להאחז בו ולהתעלות מעל הפוגע והמכאיב.
 
מוצאת- לשמחתי ולמזלי יש לי את בן זוגי ומשפחתו

אבל זה שונה כל כך וזה כואב וקשה להרפות ולא לצפות. אבל זה כל כך ביג דיל לנסוע אחר ליל הסדר ולא לפני - אני גם הבת שלה, לא רק אחותי
 
ובכל זאת היא נסעה - אז תרפי מזה,

זה כבר עבר. הלאה - מה עושים כשהיא חוזרת? שיחה זה מצויין, כי ככה תשחררי מולה את מה שאת מרגישה. לא בטוח שזה יעזור והיא מייד תשנה את היחס שלה אבל לפחות תדעי שאת את שלך אמרת. ואם זה לא יעזור - אל תתבוססי בתוך זה. ככה היא וזה לא מאתמול, פשוט נסי למצוא דרך לא להיפגע מזה כל פעם מחדש.
 

ninii

New member
../images/Emo45.gif

מסכימה בהחלט. להמשיך הלאה. אני יודעת שעם אמא שלי לא הייתי יכולה לנהל שיחה אמיתית בנושא כזה, אם כן זה היה מהר מאוד מתדרדר להאשמות כואבות וכדומה. אני מניחה שאת יודעת איך לנהוג עם אמא שלך, איפה עובר הגבול, כמה היא מוכנה לשמוע, להקשיב. אני גם מניחה שאת מכירה את הגבולות שלך, כמה את מוכנה לספוג. אני שמחה לשמוע שיש לך את תמיכת בן הזוג- לטעמי זה הדבר הכי חשוב לנוכח הרגשות שלך- נסי לשאוב מכך את הכח לעמוד בפני הכאב של העלבון שאת חווה. וגם כמובן מהפורום.
 
../images/Emo24.gif

אותה לא תוכלי לשנות. את עצמך אולי כן
אז נסי לחשוב מה את יכולה להרפות בעצמך כדי להקל על עצמך ולא שאני מקלה ראש בחלק שלה ובאחריות שלה על טיב הקשר בניכן.
 
למעלה