מה הייתם עושים?
תל אביב.
שעת צהריים בלאגניסטית מראש.
תחנת אוטובוס די נטושה ולוהטת.
היא עמדה שם. לבושה היטב במסורת של חצי זרוקה חצי ספורטיבית... הביטה ימינה ושמאלה... החזיקה תיק ירוק עם מלא סיכות של יחידות צה"ליות.... כנראה הייתה קרבית וחולת המדינה הזו.... ניגשה אליי ושאלה: "קו 66 עבר?"...
עניתי: "לפני דקה הגעתי... מקסימום יגיע עוד אחד בקרוב... יש אותם הרבה".
הנהנה בראש לסוג של תודה קלילה וחזרה למקומה...
הערכה שלי : בת 25, סטודנטית או סיימה כבר, מחפשת כרגע עבודות כאלו ואחרות, אין לה חבר, נראית טובבב, בהירה, שזופה, לבנה ברגליים, טוסיק לבןןןן טיפה בקטנה בצבץ לו והשתדלתי לא להראות שאני כל הזמן מביט בו.....
פאקינג קשה מצבים כאלו!!!!
היינו שנינו בתחנה... בחום הזה אין הרבה אנשים שצריכים אוטובוס... רק מי שבאמת חייב....
הייתה עם אוזניות ואייפון 4 להערכתי...
אגש אליה, לא אגש??
איך אפתח בשיחה??
לא רוצה לצאת אהבל....
לפתע הצטרפו עוד אנשים, אז ויתרתי מראש....
הרגשה של פספוס קטן מילאה את חדרי לבי....
אוף....
יעבור...
עד הפעם הבאה שאהיה בסיטואציה כזו....