חיפוש יקרה.....
עם כל ההערכה והחיבה לסגול ידידנו (ויש לי... הרבה...
) אני לא מסכימה עם ה"רשימה" ההיא שלו לגמרי...
לא מאמינה שמי שהוא אדם מצוין, חבר נפלא, הורה מדהים, לא יכול להיות גם בן/בת זוג מעולה... לא מאמינה. נאמנות
רק לעצמינו היא דרך יפה להגיד "אגוצנטריות" אדם אגוצנטרי לא יהיה חבר טוב והורה נפלא... וכנראה גם לא בן-זוג למופת אבל את לא כזו.... (ולדעתי גם סגול לא... למרות שהוא יכחיש בטח בתוקף...
) בכלל, לדעתי, יש לנו יתרון עצום בהיותנו הורים... אנחנו יודעים שיתוף מה הוא אנחנו יודעים מה היא נתינה אנחנו יודעים איך זה מרגיש לקבל.... והידיעה הזו, ההכרות עם ה"מאטריה" הזו של יחסים הם כלי נפלא שעוזר בפיתוח גם של קשרים אחרים במיוחד זוגיים...
אני חושבת שהקושי שלנו ליצור יחסים זוגיים (שימי לב: "קושי" לא "חוסר יכולת") נובע מחששות, פחדים, עכבות... שמקורם במקום אחר.... בטח לא בנאמנות לעצמינו. המחשבה הזו: "אני מושלמ/ת... אף אחד/ת לא מספיק טוב/ה בשבילי... כל בן/בת זוג שאבחר תהיה התפשרות" היא זו שבאה ממקום לא טוב... זוגיות היא לא התפשרות. היא "עסקה". בעסקה הזו, כמו בכל עסקה, יש "תן וקח" כדי שזה יעבוד, תמיד יהיו גם דברים שאת תצטרכי "לתת" אבל "לתת" זה לא "לוותר" או "להתפשר".... לא. אני לא מציעה חלילה שתתפשרי על ה"איכויות" של בן הזוג המיועד לך... אבל זכרי תמיד שה"איכויות" האלו הן מנקודת המבט שלך מי שיראה לך נפלא - יכול להיראות לאחרת סתמי או מבאס... אלה לא ה"איכויות" האובייקטיביות שמשנות אלא ה"איכויות" הפרטיות שלך ושלו.... החלל שאתם יוצרים ביניכם. ביחד. שהופך את זה למיוחד. לרווחי. למשהו שאינו "פשרה" כי אם "שיפור" (אותו שורש. משמעות כל כך שונה...
) עפ
(אוהבת להשתעשע בשפה העברית)