זה לא נגמר...
אהלן האמת היא שאני לא קוראת הרבה בפורום, אני לא כל כך אוהבת לדבר על המחלה שלי. אני היום בת 23, בגילאים 14-16 הייתי אנורקסית במצב די קשה ואושפזתי בבית חולים (אני גרה בארה"ב). במשך תקופה ארוכה המשכתי טיפול חוץ בבית החולים (לא אישפוז), ובמשך כ-4 וחצי שנים הייתי נפגשת עם פסיכולוגית על בסיס שבועי. "החלמתי". השמנתי, ועכשיו גם לא יזיק לי לרדת קצת, אבל אני מתמודדת. לאחרונה אני מרגישה בדידות קשה, אותה בדידות שהרגשתי לפני שהמחלה פרצה. לפעמים אני מתגעגעת לבועה שיצרתי לעצמי ואני כועסת שניפצתי אותה. אני שונאת לדבר על זה עם אנשים. לא סיפרתי לאף אחד שהמחשבות האלה קיימות כל יום ולא מפסיקות, גם היום אם יסתכלו עלי אף אחד לא יעלה על הדעת שהייתי עלה ברוח לפני כמעט עשור. אני מרגישה מרוחקת מאנשים. בתקופת המחלה קישרו את זה לזה שאני מחוננת, אבל אני לא יודעת במה נחנתי. לא ממזמן הייתי צריכה לעבור בדיקה שגרתית אצל הרפואה. היא רצתה שאני אשקל ואני סירבתי בתוקף. היא התעקשה, ואני התעקשתי, ולבסוף פשוט פרצתי בבכי. אני מתחילה להרגיש שאני מתפרקת, והפעם אני מרגישה שאין לי את האנורקסיה כדי לרפא אותי. רציתי לשמוע, מאילו ממכם שיותר חזקים/חזקות ממני- איך מתמודדים? חשבתי לחזור לפסיכולוגית (עברו כמה שנים מאז..) אבל אני תלויה כלכלית בהורים ולא יודעת מה לתרץ להם..
אהלן האמת היא שאני לא קוראת הרבה בפורום, אני לא כל כך אוהבת לדבר על המחלה שלי. אני היום בת 23, בגילאים 14-16 הייתי אנורקסית במצב די קשה ואושפזתי בבית חולים (אני גרה בארה"ב). במשך תקופה ארוכה המשכתי טיפול חוץ בבית החולים (לא אישפוז), ובמשך כ-4 וחצי שנים הייתי נפגשת עם פסיכולוגית על בסיס שבועי. "החלמתי". השמנתי, ועכשיו גם לא יזיק לי לרדת קצת, אבל אני מתמודדת. לאחרונה אני מרגישה בדידות קשה, אותה בדידות שהרגשתי לפני שהמחלה פרצה. לפעמים אני מתגעגעת לבועה שיצרתי לעצמי ואני כועסת שניפצתי אותה. אני שונאת לדבר על זה עם אנשים. לא סיפרתי לאף אחד שהמחשבות האלה קיימות כל יום ולא מפסיקות, גם היום אם יסתכלו עלי אף אחד לא יעלה על הדעת שהייתי עלה ברוח לפני כמעט עשור. אני מרגישה מרוחקת מאנשים. בתקופת המחלה קישרו את זה לזה שאני מחוננת, אבל אני לא יודעת במה נחנתי. לא ממזמן הייתי צריכה לעבור בדיקה שגרתית אצל הרפואה. היא רצתה שאני אשקל ואני סירבתי בתוקף. היא התעקשה, ואני התעקשתי, ולבסוף פשוט פרצתי בבכי. אני מתחילה להרגיש שאני מתפרקת, והפעם אני מרגישה שאין לי את האנורקסיה כדי לרפא אותי. רציתי לשמוע, מאילו ממכם שיותר חזקים/חזקות ממני- איך מתמודדים? חשבתי לחזור לפסיכולוגית (עברו כמה שנים מאז..) אבל אני תלויה כלכלית בהורים ולא יודעת מה לתרץ להם..