זה לא הוגני
או-ילדי הקוקימוקי או- שניים סינים עם כינורי גדולי. ילדים.... הילדים שלנו.... בהתחלה, כשרק נולדו, הם היו כאלו מתוקים לנו,שמייד התאהבנו בהם,על המקום... לא ידענו איך להכיל, להוציא, ולבטא את כל האהבה הזו.... איך שהם יצאו מהרחם... לא זכרנו שדקה לפני שהיו לנו ילדים,בהיותנו רווקים הוללים, הבטנו בבוז מהול ברחמים, בכל מי שרכן (או רכנה) מעל עגלת תינוק, ובקול אינפנטילי –צייצני, של אחד שלא יעבור פסיכומטרי בחיים ,מטר צפונה מציון "מאה וחמישים" צייצו את הפראזה הבאה:"שיווו.... מאמייי ....איזה חממממווודייי....." ואז-כששלנו נולדו.. עוד בחדר לידה... עם גזירת הטבור, ועם שוך מטח התמונות מהדיגיטלית, מה המילה הראשונה והיחידה,יש לציין,שעלתה במוחי, ומוח קרובי משפחתי אם לא: "שיוווו ...איזה.... חמודיייי..איזה ממוש....מוקילוקי....." אנחנו מהמהדרין ולכן הוספנו: "איזה מתוקייי....שובולי לולי...."... וכאילו להוסיף חטא על פשע, כל הז'רגון האימהי והמשפחתי השתנה לנו, כבמטה קסמים. ומרגע הלידה.... אנו לא יכולים שלא לתקשר עם העולל בשפת האינפנטיל(י). דוגמאות(י) לאינטראקציה אופיינית: "קוקי את ה רוצה בקבוקי?????" "מתוקי עשית קקקייייי?" פוצי קוצי וצוצי הם קרובי משפחה של התופעה.. ויש גם גרועים מזה. שורשי התופעה? ואללה, לא יודעימי... אולי תרבות(י)... בנעורי בצופים היינו נוהגים לדבר פעם ב"שפת הבית" (אבניבי) אולי זה? אולי זה בכלל הורמונלי.... הבעיה , שזה גולש גם לחיי הנישואימי . כבר בחודש הראשוני, לאחר הולדת הילד: כל אמא נשואה באושר, שתיקשרה עם בעלה בעברית למהדרין, עד הולדת הראשון(ני), מכירה גם את התופעה, שמקורה בעייפות החומר, אולי, או מהורמונים, או שמא דפיציט אי קיו פשוטי. התסמינים: התסמינים פשוטים (מי) :לפעמים, עוברת האם המסטולית מעייפות, לדבר גם עם האבא (בעלה) מבלי משים, בז'רגון " דוחה הזיקפה" (כלשונו של הבעל... ) לאמור: "בובי ..מתי אתה חוזרי מהעבודה?" "תעבור בסופרי תקנה בקבוקי קולה,מושמוש של אמא." אז למה אני מתפלאה אם,כשילדי מעט גדלו, והתחילו לפקוד את מוסדות החינוכ(י), שאוכלסו בעוד לא מעטי ילדי "קוקימוקי" חזרו הם הביתה ובפיהם המבשרת העוללית לשפת ה"אבניבי"---- הלא היא שפת ה"קוקי מוקי". התחביר של שפה זו הוא פשוט: לכל הגה מוסיפים את הצליל החיריקי . דוגמאותי? אימי=אמא טיולי=טיול עתוני=עתון אז אל לנו להתלונן כשבוקר בהיר(י) חזרה הקטנה ובפיה טרוניה על איזה עוול שעשתה לה גל והתלוננה (בקולי): "גל לקחה לי את הברבי....זה לא ה ו ג נ י......" שמענו עוד אי אילו פנינימי בסגנון(ני), עד שעברנו לטיפולי אקטיבי. מה לא ניסינו? ניסינו להכריח אותה לשיר "שניים סינים עם כינור גדול" שבע עשרה פעמים, עם דגש על הורסיה של "שונום סונום עום כונור גודול"..... לא עזר(י) ניסינו למרוח "מרה" על כל החיריקים בספר הברבי הורודי .... לא עזרי ניסינו לאיימי... לא עזרי ת'חנני... לא עזרי בקיצורי----נחלנו כישלון חרוצי. הילדה ממשיכה לדבר בטון מתיילדי ... עם הרבה חיריקים מיותרימי... וגם אנחנו מוכנים להישבעתי, כי לפעמימי גם אנחנו נכשלים בזהתי, יסלח לי אלוהים........ שיווווו....אוייש... איזה ממוששש..... אלוהימי... פוצי ....קוצי.....לולי של אמא.....
או-ילדי הקוקימוקי או- שניים סינים עם כינורי גדולי. ילדים.... הילדים שלנו.... בהתחלה, כשרק נולדו, הם היו כאלו מתוקים לנו,שמייד התאהבנו בהם,על המקום... לא ידענו איך להכיל, להוציא, ולבטא את כל האהבה הזו.... איך שהם יצאו מהרחם... לא זכרנו שדקה לפני שהיו לנו ילדים,בהיותנו רווקים הוללים, הבטנו בבוז מהול ברחמים, בכל מי שרכן (או רכנה) מעל עגלת תינוק, ובקול אינפנטילי –צייצני, של אחד שלא יעבור פסיכומטרי בחיים ,מטר צפונה מציון "מאה וחמישים" צייצו את הפראזה הבאה:"שיווו.... מאמייי ....איזה חממממווודייי....." ואז-כששלנו נולדו.. עוד בחדר לידה... עם גזירת הטבור, ועם שוך מטח התמונות מהדיגיטלית, מה המילה הראשונה והיחידה,יש לציין,שעלתה במוחי, ומוח קרובי משפחתי אם לא: "שיוווו ...איזה.... חמודיייי..איזה ממוש....מוקילוקי....." אנחנו מהמהדרין ולכן הוספנו: "איזה מתוקייי....שובולי לולי...."... וכאילו להוסיף חטא על פשע, כל הז'רגון האימהי והמשפחתי השתנה לנו, כבמטה קסמים. ומרגע הלידה.... אנו לא יכולים שלא לתקשר עם העולל בשפת האינפנטיל(י). דוגמאות(י) לאינטראקציה אופיינית: "קוקי את ה רוצה בקבוקי?????" "מתוקי עשית קקקייייי?" פוצי קוצי וצוצי הם קרובי משפחה של התופעה.. ויש גם גרועים מזה. שורשי התופעה? ואללה, לא יודעימי... אולי תרבות(י)... בנעורי בצופים היינו נוהגים לדבר פעם ב"שפת הבית" (אבניבי) אולי זה? אולי זה בכלל הורמונלי.... הבעיה , שזה גולש גם לחיי הנישואימי . כבר בחודש הראשוני, לאחר הולדת הילד: כל אמא נשואה באושר, שתיקשרה עם בעלה בעברית למהדרין, עד הולדת הראשון(ני), מכירה גם את התופעה, שמקורה בעייפות החומר, אולי, או מהורמונים, או שמא דפיציט אי קיו פשוטי. התסמינים: התסמינים פשוטים (מי) :לפעמים, עוברת האם המסטולית מעייפות, לדבר גם עם האבא (בעלה) מבלי משים, בז'רגון " דוחה הזיקפה" (כלשונו של הבעל... ) לאמור: "בובי ..מתי אתה חוזרי מהעבודה?" "תעבור בסופרי תקנה בקבוקי קולה,מושמוש של אמא." אז למה אני מתפלאה אם,כשילדי מעט גדלו, והתחילו לפקוד את מוסדות החינוכ(י), שאוכלסו בעוד לא מעטי ילדי "קוקימוקי" חזרו הם הביתה ובפיהם המבשרת העוללית לשפת ה"אבניבי"---- הלא היא שפת ה"קוקי מוקי". התחביר של שפה זו הוא פשוט: לכל הגה מוסיפים את הצליל החיריקי . דוגמאותי? אימי=אמא טיולי=טיול עתוני=עתון אז אל לנו להתלונן כשבוקר בהיר(י) חזרה הקטנה ובפיה טרוניה על איזה עוול שעשתה לה גל והתלוננה (בקולי): "גל לקחה לי את הברבי....זה לא ה ו ג נ י......" שמענו עוד אי אילו פנינימי בסגנון(ני), עד שעברנו לטיפולי אקטיבי. מה לא ניסינו? ניסינו להכריח אותה לשיר "שניים סינים עם כינור גדול" שבע עשרה פעמים, עם דגש על הורסיה של "שונום סונום עום כונור גודול"..... לא עזר(י) ניסינו למרוח "מרה" על כל החיריקים בספר הברבי הורודי .... לא עזרי ניסינו לאיימי... לא עזרי ת'חנני... לא עזרי בקיצורי----נחלנו כישלון חרוצי. הילדה ממשיכה לדבר בטון מתיילדי ... עם הרבה חיריקים מיותרימי... וגם אנחנו מוכנים להישבעתי, כי לפעמימי גם אנחנו נכשלים בזהתי, יסלח לי אלוהים........ שיווווו....אוייש... איזה ממוששש..... אלוהימי... פוצי ....קוצי.....לולי של אמא.....