זה לא אתה, זה אני
אהלן אנשים, אני שמח להתייעץ פה לפעמים, יש בהרבה מקרים רעיונות טובים. לפני כמה חודשים 'גיליתי' בן דוד רחוק שגם הוא בקטע. זאת היתה הפתעה, פשוט אנחנו במשפחה, לא בקשר חזק עם הצד ההוא של המשפחה (לא בגלל סכסוך או מריבה, אלא פחות בקשר), ויום אחד אמא שלי אמרה לי שגם ג', הבן של ההיא, הוא בקטע. שמחתי, כי לא כל יום פוגשים קרוב משפחה שכזה, ומצאתי את המייל שלו מתחת לכל ערימות האבק ושאר המיילים וכתבתי לו. באותה תקופה לא חייתי בארץ אז התכתבנו ככה. גם הוא שמח לגלות את הצד המשפחתי הזה ויצא לנו לשלוח מיילים בערך פעם בשבוע, פעם הוא פעם אני. לאט לאט התקרבנו, הוא יש לו בן זוג, קצת על עבודה, קצת על החיים וקצת על צרות, אם כי לא התקרבנו מדי. אחרי איזה שלושה חודשים, הגעתי לארץ לחופשה ארוכה. הוא גר באיזור המרכז ואני הייתי בדרום, אז כתבתי לו פעם אחת שאני אגיע יום אחד לתל אביב אז נוכל להיפגש, וצרפתי את הטלפון שלי. עבר יום...
...יומיים, שלושה, שבוע, שבועיים, שלושה שבועות. הבנתי שקרה משהו והוא לא רוצה להיפגש. אחרי 3 שבועות הוא כתב לי הודעה, ובסופה כתב 'אני בטוח שזה יהיה נחמד מאוד לפגוש אותך אבל אני חושב שזה לא ייקרה בכלל...אני פשוט בתקופה עמוסה כזאת ולא צריך (!) להוסיף גם את המפגש הזה...אל תיקח את זה אישית, זה לא בגלל משהו שאתה עשית...'. ככה.
ניסיתי לחשוב על מה זה יכול להיות - ולא הגעתי לכל מסקנה. זה בטח לא על רקע משפחתי, ובגלל שהתחלנו לתקשר רק לפני שלושה חודשים - זה גם לא משהו מהעבר. אז כתבתי לו שחשבתי להיפגש כי בסך הכל אנחנו קרובי-רחוקי משפחה ויש לנו מהמשותף אז הייתי בטוח שהוא ירצה להיפגש. זה בסדר לא להיפגש אם הוא עובר תקופה לא נעימה עכשיו, ושידע שתמיד אני אשמח להיפגש. ההודעה הבאה שלו הגיעה אחרי 3 ימים, ובה הכל היה כרגיל...שום תזכורת לעניין או לתגובה שלי. כאילו זה בכלל לא היה שם. מאז אנחנו ממשיכים את ההתכתבות הרגילה, בערך פעם בשבוע. עדיין - מוזר לי להתכתב עם הקטע המוזר הזה, שאיןלי שום הסבר לו, כמו חור שחור כזה באמצע ההודעות שלנו. מה דעתכם
יש טעם להעלות את הנושא
או פשוט להמשיך כאילו כלום לא קרה