זה טריגר -

[שישמים אחרים]

זה טריגר -

כי הולך ומדרדר לי - והדבר היחידי שהייתי טובה בו נוזל לי מבין הידיים, כל היום שלי רצוף באנשים עירומים - ככה אני זוכרת יותר, ויש חצי שנה של המתנה לפני - והמקום היחיד שבו ראיתי בית אמיתי, עם משפחה קטנה ואהובה, הוא התפרק - זה נחווה כאסון רק בחיי האישיים, וזה אסון - שישי בערב ואני בעבודה וכל היום שלי רצוף והמתנה ובאמת, באמת מתפרק לי. מדי.

 

[חלומותשל אחרים]

לא יודעת אם זה משהו שקרה או משהו שהצטבר
ברור שאוד סוער לך בפנים
לא יודעת אם אני בכיוון בכלל אבל- זה מאוד קשה כשאין את הדבר הכי בסיסי- משפחה.

 

[שישמים אחרים]

את מאוד בכיוון

באמת חסר לי. תודה, חלומות.
(יודעת שגם לך חסר. ומצטערת שככה. זה יכול להיות כל כך קשה לפעמים

)

 

[ג ר נ י ו ם]

אוף, אוף

הלוואי שהיה לי משהו יותר טוב להגיד. זה עצוב ולא הוגן, והלוואי שיכולתי למצוא איזה פתרון שיזרז את ההמתנה וייקל עליך. או שאולי, יקירתי, צריך למצוא פתרונות כאלה. ללכת לים במקום להרוס את עצמך. להשתמש יותר ובלי בושה בחברות. לכתוב כאן את מה שעובר לך בראש בלי להסתייג. לחשוב על עוד דברים שיעזרו לך לשמור על עצמך בינתיים. להצליח להרים את הראש ולקחת נשימה ארוכה לפני צלילה נוספת...
מחבקת אותך.

 

[שישמים אחרים]

אוף, גרניום.

אני מאוד, מאוד מנסה לא להרוס את עצמי. אני באה לכתוב כאן על סף. אבל הכח של המילים מוגבל (המילים עצמן מוגבלות. אני לא מצליחה בלי להסתייג) וכל ראש שאני מצליחה לערוף להפרעה(ות) המטופשת שלי מצמח מיד שלושה חדשים (אני יודעת, זאת לא צורה מחוץ לטיפול ולבד. ובכל זאת נדמה לי שיש איזה איזון עדין בין לתת לזה מספיק מקום כדי להשמר ממני לבין לא לתת לזה מספיק מקום עכשיו, בתקופת ההמתנה, ואני לא מצליחה למצוא אותו).
חשבתי על התגובה הזאת הרבה. תודה ענקית. מחבקת בחזרה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

כתמיד, מדאיג לקרוא אותך.

המתנה היא תקופה נוראית. מצב נוראי.
אבל יש דברים שבהחלט יכולים לעשות אותו קל יותר, או קצת פחות קשה.
כתבת שאמא יודעת קצת, וזה מקל. אם תדע הרבה? [כן, כן, אני לא מכירה את אמא שלך, ואי אפשר, ואם הייתי יודעת וכו' וכל התירוצים שכולנו אמרנו, לא כתירוץ, כי באמת הרגשנו וחשבנו כך, לפני שסיפרנו להורים שלנו. ובסוף גילינו, כל אחת בתורה, שזה הרבה הרבה פחות גרוע ממה שחשבנו שיקרה.]
ומה עוד את מוכנה לעשות כדי להקל על עצמך?
אני חושבת שיש דברים שיכולים להקל. הטריק איתך הוא שרוב הזמן את אוהבת להקשות על עצמך כמה שיותר. וכדי שיהיה יותר קל, טוב, את חייבת להיות בעניין ולנסות שיהיה קל יותר.
אז מה עושים?

 

[שישמים אחרים]

אני מוכנה לעשות הרבה

(ואני גם עושה, אבל אולי זה לא משתמע כי אני באה וכותבת פה בעיקר בהעדר מקומות אחרים לחלוק איתם את החלקים הנוראיים שבי). הבעיה היא שנגמרו לי הרעיונות הפרקטיים. העניין עם אמא מקל טכנית; היא לא תדע יותר מהסיבה הפשוטה שבעלה האהוב כבר ידע יותר - ניסיתי לספר לה - והשתמש בזה כאמצעי הענשה, בין השאר. אז אני מוכנה לעשות הרבה, באמת, אבל נגמרו לי הרעיונות.

 

[hory0]

ללא מילים..

לא מוצאת בי מילים..
שולחת את החיבוק הכי גדול שיש בתוכי!!!

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני לא יודעת אם התשובה היא פרקטית.

נכון ששאלתי מה עושים, אבל הכוונה היא, אם לדייק, מה משנים.
ושינוי הוא לאו דווקא פרקטי. הוא שינוי בחשיבה, שינוי בתפיסה עצמית, שינוי בדרך שבה את רואה את עצמך או שינוי באיך שאת חושבת על תקופת ההמתנה הזו, נגיד.
אני חושבת ששווה לנסח לעצמך מחשבות ותפיסות שיעזרו לך לקבל את התקופה הזו לא כמשהו בלתי אפשרי, שבטוח לא תשרדי, אלא כמשהו שאת יכולה לעבור, בדרך ל.
לדוגמא.
את אותו הדבר אני חושבת ביחס לעצמך. ליום יום שלך. לקשיים בו.
לאו דווקא כי המציאות בחוץ משתנה באופן פרקטי...

 

[שישמים אחרים]

תודה, יקרות.

אגיב עוד מאוחר יותר, בעיקר כי אני עדיין חושבת על כל מה שאמרתן. תודה ענקית, בינתיים.

 

[lital172]

תחזיקי מעמד.

אני יודע שזה בלתי נסבל. לחכות ודברים מתפרקים. אבל זה יגיע בסוף באמת באמת ותוכלי לטפל בעצמך כמו שצריך . בואי ננסה לחשוב איך אפשר לשמור ולהגן עליך בזמן הזה בנתיים. למלא את הזמן בטוב. באנשים שכיף להרגיש כמו שכתבת. זה טיפה מקל...

 

[lital172]

יודעת

 

[שישמים אחרים]

תודה, ליטל

באמת התחלתי בלמלא את השבוע הזה באנשים אהובים (ופסיכיאטר). אני מנסה. תודה