r e d head
New member
זה זמן ה-../images/Emo60.gif
נגמרו כל התירוצים שלי אולי אם אני אכתוב אני אבין בעצמי, השאלה היא אם בכתיבה בפורום אני יכולה להיות מספיק כנה עם עצמי לרשום את כל מה שאני חושבת בלי להסתיר כלום. ננסה ברור לי שהסיבה היא פחד אבל לא פחד אחד להתאכזב, להיפגע, להחליט, לבחור …למה בהתחלה היה לי הרבה יותר קל אולי כי ידעתי פחות…אולי כי עוד לא נפגעתי ואולי אני לא זוכרת טוב… התוצאה היא שאני לא מספיק רוצה. זה לא בגלל שהסביבה אומרת שצריך בן זוג…זה בגלל שאני רוצה לאהוב, רוצה מישהו לחשוב עליו לרצות אותו… מבחינה סטטיסטית כמה שפוגשים יותר גדל הסיכוי למצוא ואני אופטימית שאני אמצא, אין לי בכלל ספק אבל אין לי חשק לחפש ניסיתי קצת הכרתי מישהו לפני כמה שבועות, זה היה ממש במקרה, בלי שתכננתי או חיפשתי היו לנו שיחות מדהימות ידעתי שכשנפגש יהיה מוצלח… וכך היה בערך…לא יודעת בגלל שזה היה מתאים אולי לא מתאים הוא לא היה בדיוק כמו שדמיינתי הוא התלהב, ורצה לשמוע ממני אותו דבר ואני…מה שיצא לי מהפה זה…אני לא יודעת…אני מפחדת מאיפה באה לי ההרגשה של הפחד באותו הרגע…בגלל שלא הייתי מוכנה לזה והנה זה היה כל כך קרוב אני הרסתי את זה לא בטוח שרק בגללי…אבל זאת הייתה התוצאה… אחרי זה הרגשתי שיש לי כוח לנסות להכיר עוד שמתי מודעה בקופידון זה בטח המודעה העשירית שלי בשנים האחרונות…אחרי כמה זמן..אני מתעצבנת ומוחקת אותה עד הגל הבא… ואז התחילו הפניות והתמונות… והטלפונים מאוד קל לי למצוא תכונות לא מתאימות בטלפון, אין צורך להגיע לדייט במקרה הראשון החלטתי שאני אהיה בסדר , אחרי שביטלתי פגישה אחת…למחרת הסברתי לו למה לא מתאים לי. השני כבר הבין לבד אחרי שלוש פעמים שלא התאים לי להיפגש…למזלי… עכשיו עבר לי שוב פעם אין לי חשק להכיר זה היה מאמץ גדול ואני צריכה לנוח האמת, זה לא יפה שאני סתם מבלבלת להם בשכל ואח"כ לא נפגשת כל דייט כרוך בהזמנת ביביסיטר מכסף שאין לי ואני נפגעת אם לא רוצים אותי(גם זה קורה מידי פעם...), בגלל האגו הדפוק שלי וזהו נגמרו התירוצים הוא יבוא לבד בלי שאני אחפש אותו (?) זה לא קל לי לכתוב כאן…זה כבר לא מקום אנונימי, אבל אני צריכה להוציא זה לא ממקום של עצב או קושי זה ממקום שלהבין את עצמי אך להם יש את המנוע טורבו הזה כל הזמן לחפש ולנסות ולי אין מצטערת שזה לא כל כך מאורגן כי זרקתי מחשבות לא מאורגנות ו...תודה על ההקשבה.... אחת שתים שלוש....שלח
נגמרו כל התירוצים שלי אולי אם אני אכתוב אני אבין בעצמי, השאלה היא אם בכתיבה בפורום אני יכולה להיות מספיק כנה עם עצמי לרשום את כל מה שאני חושבת בלי להסתיר כלום. ננסה ברור לי שהסיבה היא פחד אבל לא פחד אחד להתאכזב, להיפגע, להחליט, לבחור …למה בהתחלה היה לי הרבה יותר קל אולי כי ידעתי פחות…אולי כי עוד לא נפגעתי ואולי אני לא זוכרת טוב… התוצאה היא שאני לא מספיק רוצה. זה לא בגלל שהסביבה אומרת שצריך בן זוג…זה בגלל שאני רוצה לאהוב, רוצה מישהו לחשוב עליו לרצות אותו… מבחינה סטטיסטית כמה שפוגשים יותר גדל הסיכוי למצוא ואני אופטימית שאני אמצא, אין לי בכלל ספק אבל אין לי חשק לחפש ניסיתי קצת הכרתי מישהו לפני כמה שבועות, זה היה ממש במקרה, בלי שתכננתי או חיפשתי היו לנו שיחות מדהימות ידעתי שכשנפגש יהיה מוצלח… וכך היה בערך…לא יודעת בגלל שזה היה מתאים אולי לא מתאים הוא לא היה בדיוק כמו שדמיינתי הוא התלהב, ורצה לשמוע ממני אותו דבר ואני…מה שיצא לי מהפה זה…אני לא יודעת…אני מפחדת מאיפה באה לי ההרגשה של הפחד באותו הרגע…בגלל שלא הייתי מוכנה לזה והנה זה היה כל כך קרוב אני הרסתי את זה לא בטוח שרק בגללי…אבל זאת הייתה התוצאה… אחרי זה הרגשתי שיש לי כוח לנסות להכיר עוד שמתי מודעה בקופידון זה בטח המודעה העשירית שלי בשנים האחרונות…אחרי כמה זמן..אני מתעצבנת ומוחקת אותה עד הגל הבא… ואז התחילו הפניות והתמונות… והטלפונים מאוד קל לי למצוא תכונות לא מתאימות בטלפון, אין צורך להגיע לדייט במקרה הראשון החלטתי שאני אהיה בסדר , אחרי שביטלתי פגישה אחת…למחרת הסברתי לו למה לא מתאים לי. השני כבר הבין לבד אחרי שלוש פעמים שלא התאים לי להיפגש…למזלי… עכשיו עבר לי שוב פעם אין לי חשק להכיר זה היה מאמץ גדול ואני צריכה לנוח האמת, זה לא יפה שאני סתם מבלבלת להם בשכל ואח"כ לא נפגשת כל דייט כרוך בהזמנת ביביסיטר מכסף שאין לי ואני נפגעת אם לא רוצים אותי(גם זה קורה מידי פעם...), בגלל האגו הדפוק שלי וזהו נגמרו התירוצים הוא יבוא לבד בלי שאני אחפש אותו (?) זה לא קל לי לכתוב כאן…זה כבר לא מקום אנונימי, אבל אני צריכה להוציא זה לא ממקום של עצב או קושי זה ממקום שלהבין את עצמי אך להם יש את המנוע טורבו הזה כל הזמן לחפש ולנסות ולי אין מצטערת שזה לא כל כך מאורגן כי זרקתי מחשבות לא מאורגנות ו...תודה על ההקשבה.... אחת שתים שלוש....שלח
