RavkatRafi
New member
זה התחיל בכאב
זה התחיל בכאב, כאב פיזי ממש, שהוא חש כשהם היו עוקפים אותו. עודד עם סיגריה בזווית הפה, רפי צורח איזה שיר, ואפילו יריב, כן יריב עם הכרס הקטנטנה היה עוקף אותו. הוא היה טס בירידות, בז לסכנה, מוביל בסינגלים, לא מוריד את הרגליים לקרקע, ואז כשעליה הייתה מתקרבת... ואיציק החליט שככה אי אפשר יותר. הוא הגיע למסקנה שמה שעוצר אותו זה המשקל, שלו ושל האופניים, והוא התחיל לעבוד. יותר סלט, פחות בשר, הוא חש שיפור במהירות. אולם האופניים שתוכננו לעמוד בקפיצות אימתניות היו כבדות בהתאם, ואיציק לא רצה להפסיק לקפוץ. ובלילות כשהוא היה קם להאכיל ולטפל באיתי בן החודש הוא היה מתהלך בבית כשהתינוק בזרועותיו ומהרהר... לילה אחד הוא התיישב על הכורסה וזיפזפ בהיסח הדעת בעוד התינוק לוגם. בערוץ ההיסטוריה היה סרט על תולדות התעופה... יום שישי, צהריים, הטלפון מצלצל, איציק: "תגיע, מצאתי שיטה לבנות אופניים קלים". העמסתי את בלוטות הצחוק ונסעתי. בחצר עמד בלון צלילה ירוק, רק שהוא היה קצת שונה במידותיו וצורתו. "הליום" הכריז איציק, "נמלא את השלדה בהליום!". ...עשר דקות מאוחר יותר אספתי את עצמי מהרצפה וניגשתי לעזור לו. הסרנו את מוט הכסא והתחלנו להזרים גז מהבלון לתוך השלדה. הגז נכנס ויצא באותה מהירות. "צריך למצוא דרך לעצור את הבריחה של הגז". ישבנו וחשבנו. עודד הגיע. הנענו קפה וסיגריה וחשבנו עוד קצת. "יש איזה דבר שנקרא אוסמוזה?" הצעתי "להכניס את הגז לתוך מכל שאותו נכניס לתוך השלדה...". "זה קצת מורכב מדי בשבילנו" אמר עודד לבסוף, "בואו נכניס את הגז לתוך מכל כלשהו, נכניס את המכל לתוך השלדה, ודפנות המכל יתמוססו לאחר פרק זמן שיאפשר לנו לסגור את הכסא". חשבנו עוד קצת. "אומרים שמעיים מנופחים מתמוססים אחרי כמה זמן" אמר איציק. ניגשנו למחשב ובדקנו. "אלו יתאימו בול לגודל ולצורה של האופניים" אמר עודד והצביע על אחד הציורים. זה היה מעי של חזיר בר. התקשרנו לרובי, איש המחסנים. "יש לך רובה ציד?" שאלנו "לא, אבל יש לי קשת מקצועית מאד חזקה". זו הייתה הזדמנות מצוינת בשבילי לבקר את המשפחה. "יערות חניתה, או מה שנשאר מהם, מלאים בחנזירים" אמרתי. העמסנו הציודים על האוטו ונסענו צפונה. אני התיישבתי בפאב עם אחי, גיסתי ואחייניתי, ואיציק ועודד עלו על האופניים וירדו ליערות, איציק סוחב פנס גדול ועודד חגור אשפת חצים וקשת... בערך באחת הם הופיעו, מיוזעים ומאובקים. "הצלחנו!" דיווח עודד. "מהר בירה!" הוסיף איציק. הנענו מלגזה וירדנו ליער. קשרנו את הרגליים הקדמיות של החזיר למזלגות והרמנו. עודד שלף סכין... זה היה מגעיל, זה היה ארוך, אולם כעבור שעה וחצי היו בידינו 2 מטרים של מעי חזיר נקיים ובמקררי הפאב בשר חזיר החל להתיישן. חזרנו מרכזה, השמש ורודה עלתה במזרח ומובי ריחף אליי מהרמקולים. טסנו על כביש 2. הגענו לחצר של איציק וניפחנו את המעיים עד קצת פחות מקוטר השלדה. דחסנו את הנקניק פנימה וסגרנו את הכסא. "לפי מה שכתוב ברשת זה צריך לקחת שבוע" אמר עודד, "בדיוק לטיול של שבת הבאה". המסלול שנבחר היה להשאיר רכב אחד בלטרון, לעלות עם שני רכבים לנווה אילן ושם להתחיל לדווש. זה נראה מבטיח. איציק סופסוף הוביל לא רק בירידות אלא גם בעליות, והוא אפילו ניסה פעם אחת לשיר...ואז זה קרה : שמענו "פאף!" והגלגל הקדמי של איציק עלה לאוויר. הוא החל לנסוע על גלגל אחד. "פאף!" גם הגלגל האחורי ניתק מן הקרקע, ולתדהמתנו ראינו את איציק מתחיל לצבור גובה. עודד היה הראשות שהתעשת. הוא הרביץ ספרינט ונאחז בקצות אצבעותיו באופניים של איציק. זה היה "סטנד סטיל" כמה שניות ואז גם עודד החל להתרומם. יריב התלבט שבריר שניה אם להצטרף אליי על הקרקע, מתפתל מצחוק, ואז דהר קדימה ותפס ברגליו של עודד. ולאט לאט הם התרוממו, איציק יושב על האופניים, עודד מחזיק בשלדה ביד אחת ובשניה מצית סיגריה, ויריב, נאחז בעודד ביד אחת ובשניה שולף סלולארי מהכיס. ואז הם התחילו לצבור מהירות ונעלמו מעבר לגבעה...
זה התחיל בכאב, כאב פיזי ממש, שהוא חש כשהם היו עוקפים אותו. עודד עם סיגריה בזווית הפה, רפי צורח איזה שיר, ואפילו יריב, כן יריב עם הכרס הקטנטנה היה עוקף אותו. הוא היה טס בירידות, בז לסכנה, מוביל בסינגלים, לא מוריד את הרגליים לקרקע, ואז כשעליה הייתה מתקרבת... ואיציק החליט שככה אי אפשר יותר. הוא הגיע למסקנה שמה שעוצר אותו זה המשקל, שלו ושל האופניים, והוא התחיל לעבוד. יותר סלט, פחות בשר, הוא חש שיפור במהירות. אולם האופניים שתוכננו לעמוד בקפיצות אימתניות היו כבדות בהתאם, ואיציק לא רצה להפסיק לקפוץ. ובלילות כשהוא היה קם להאכיל ולטפל באיתי בן החודש הוא היה מתהלך בבית כשהתינוק בזרועותיו ומהרהר... לילה אחד הוא התיישב על הכורסה וזיפזפ בהיסח הדעת בעוד התינוק לוגם. בערוץ ההיסטוריה היה סרט על תולדות התעופה... יום שישי, צהריים, הטלפון מצלצל, איציק: "תגיע, מצאתי שיטה לבנות אופניים קלים". העמסתי את בלוטות הצחוק ונסעתי. בחצר עמד בלון צלילה ירוק, רק שהוא היה קצת שונה במידותיו וצורתו. "הליום" הכריז איציק, "נמלא את השלדה בהליום!". ...עשר דקות מאוחר יותר אספתי את עצמי מהרצפה וניגשתי לעזור לו. הסרנו את מוט הכסא והתחלנו להזרים גז מהבלון לתוך השלדה. הגז נכנס ויצא באותה מהירות. "צריך למצוא דרך לעצור את הבריחה של הגז". ישבנו וחשבנו. עודד הגיע. הנענו קפה וסיגריה וחשבנו עוד קצת. "יש איזה דבר שנקרא אוסמוזה?" הצעתי "להכניס את הגז לתוך מכל שאותו נכניס לתוך השלדה...". "זה קצת מורכב מדי בשבילנו" אמר עודד לבסוף, "בואו נכניס את הגז לתוך מכל כלשהו, נכניס את המכל לתוך השלדה, ודפנות המכל יתמוססו לאחר פרק זמן שיאפשר לנו לסגור את הכסא". חשבנו עוד קצת. "אומרים שמעיים מנופחים מתמוססים אחרי כמה זמן" אמר איציק. ניגשנו למחשב ובדקנו. "אלו יתאימו בול לגודל ולצורה של האופניים" אמר עודד והצביע על אחד הציורים. זה היה מעי של חזיר בר. התקשרנו לרובי, איש המחסנים. "יש לך רובה ציד?" שאלנו "לא, אבל יש לי קשת מקצועית מאד חזקה". זו הייתה הזדמנות מצוינת בשבילי לבקר את המשפחה. "יערות חניתה, או מה שנשאר מהם, מלאים בחנזירים" אמרתי. העמסנו הציודים על האוטו ונסענו צפונה. אני התיישבתי בפאב עם אחי, גיסתי ואחייניתי, ואיציק ועודד עלו על האופניים וירדו ליערות, איציק סוחב פנס גדול ועודד חגור אשפת חצים וקשת... בערך באחת הם הופיעו, מיוזעים ומאובקים. "הצלחנו!" דיווח עודד. "מהר בירה!" הוסיף איציק. הנענו מלגזה וירדנו ליער. קשרנו את הרגליים הקדמיות של החזיר למזלגות והרמנו. עודד שלף סכין... זה היה מגעיל, זה היה ארוך, אולם כעבור שעה וחצי היו בידינו 2 מטרים של מעי חזיר נקיים ובמקררי הפאב בשר חזיר החל להתיישן. חזרנו מרכזה, השמש ורודה עלתה במזרח ומובי ריחף אליי מהרמקולים. טסנו על כביש 2. הגענו לחצר של איציק וניפחנו את המעיים עד קצת פחות מקוטר השלדה. דחסנו את הנקניק פנימה וסגרנו את הכסא. "לפי מה שכתוב ברשת זה צריך לקחת שבוע" אמר עודד, "בדיוק לטיול של שבת הבאה". המסלול שנבחר היה להשאיר רכב אחד בלטרון, לעלות עם שני רכבים לנווה אילן ושם להתחיל לדווש. זה נראה מבטיח. איציק סופסוף הוביל לא רק בירידות אלא גם בעליות, והוא אפילו ניסה פעם אחת לשיר...ואז זה קרה : שמענו "פאף!" והגלגל הקדמי של איציק עלה לאוויר. הוא החל לנסוע על גלגל אחד. "פאף!" גם הגלגל האחורי ניתק מן הקרקע, ולתדהמתנו ראינו את איציק מתחיל לצבור גובה. עודד היה הראשות שהתעשת. הוא הרביץ ספרינט ונאחז בקצות אצבעותיו באופניים של איציק. זה היה "סטנד סטיל" כמה שניות ואז גם עודד החל להתרומם. יריב התלבט שבריר שניה אם להצטרף אליי על הקרקע, מתפתל מצחוק, ואז דהר קדימה ותפס ברגליו של עודד. ולאט לאט הם התרוממו, איציק יושב על האופניים, עודד מחזיק בשלדה ביד אחת ובשניה מצית סיגריה, ויריב, נאחז בעודד ביד אחת ובשניה שולף סלולארי מהכיס. ואז הם התחילו לצבור מהירות ונעלמו מעבר לגבעה...
למעשה מתבשל משהו בו החבר'ה מגיעים עד לבארי ושם הם מיורטים ע"י איזה רוכב נחמד שפגשתי אתמול שהגיע עם טרקטורון מעופף...נראה מה ייצא