זה הסיפור שלי,

[tal191]

זה הסיפור שלי,

אני בת 40 וסובלת כבר תקופה ארוכה מאד. בעלי אןשפ\ לפני חודשיים עקב דיכאון מזורי ומקבל טיפול בנ\עי חשמל כל \ה לאחר שטופל בשנה האחרונה בתרופות.נכוןלעכשיו אני רואה שהאישיות שלו כמעט נמחקה הוא נהיה אטום רגשית דבר שמוביל אותי למחשבות לגבי הזוגיות שלנו שגם ככה לא היתה בשיאה.. השאלה שלי היא כמה זמן לתת לשינוי[אם יהיה].אני יודעת שלא מקבלים החלטות ב\זמן כזה אבל אני יודעת שככה אני לא רוצה להמשיך ולא יכולה במצב של חוסר רגש... אשמח מאד לקבל תשובה מאשה שעוברת חוייה דומה או מאיש מקצןע[אני מקבלת ייעוץ אישי אבלכנראה זה לא מספיק] אני ממש ממש רוצה התייחסות...

 

[סמסרה1]

tal191 ../images/Emo24.gif

 

[magy]

הייתי רוצה לשאול אותך משהו.....

העמידי את עצמך לרגע.....במקום אחר. נניח שיש לך בן ....בן 30 , 40, במצב הזה......שתיארת ואשתו, חושבת כמוך. האם היית תומכת בצעדיה והחלטותיה או שהיית חושבת ש..........היא אינה צודקת ויש לתת לזוגיות הזו סיכוי ולתמוך בו בעת מחלתו. "לטוב ולרע" ..כך הרי אמרנו כשנישאנו.......לא? וכעת תחשבי לרגע, שבעלך בריא...... ואת נפלת ושברת משהו בגופך שיצרוך המון עזרה ממנו, והמון תמיכה, גרוע מזה...... את נמצאת במצבו....מאושפזת והוא זה שצריך לראות אותך ולחיות איתך כחולת נפש.... מה גם שאין לו כבר מזמן רגש כלפייך...... אבל כעת רוצה להחליט החלטות מכריעות..... אם תצליחי לחשוב ממקום אחר......אולי תתני לעצמך את התשובות לבד בלי עזרה. כי אף אחד לא נמצא במקומך ואינו יכול לענות תשובה חד משמעית.

 

[sharpantie]

תגובה למגי

ברמה התאורטית את בהחלט צודקת. יש מחויבות לבן הזוג בטוב וברע וכו'. ברמה המעשית זה מאוד מאוד מאוד מאוד ( תכפילי כמה פעמים שאת רוצה ), קשה לחיות לצידו של בן זוג דכאוני.ואז יש את העניין של המצפון, האם לנטוש ולעזוב או להמשיך להתמודד. לא כל אחד מסוגל להקריב את עצמו ואת חייו באופן מוחלט למען טיפול במשהו שלא ברור מתי יסתיים. בן הזוג המתמודד אמור לוותר על צרכיו מהזוגיות ומהחיים בכלל ולהתמסר כל כולו לטיפול בחולה הדיכאון. לא כל אחד מסוגל לזה וקשה מאוד לבוא בטענות ולפנות למצפון ולמידת הרחמים של מי שמחליט להפסיק לתמוך. אני מקווה שאת לא עמדת בנסיון כזה.