זה הזמן להיות ביחד!!

[יולי 154]

זוגיות וילד עם צרכים מיוחדים

הי אנחנו נשואים 7 שנים, ביחד 11 שנים ויש לנו ילד בן 4.5 לילד יש ADHD, הפרעת קשב וריכוז והתנהגות. אנחנו מטפלים בו כבר 3 שנים שזה אומר- הדרכת הורים, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגים, פסיכיאטרים אבחונים, קבוצת הורים ועוד. זה גוזל מאיתנו המון משאבים. גם עובדה זו ועוד בעיות: כמו בעיה של הילד לעבור מדיאדה לטריאדה- כלומר: מיחסים של אחד לאחד ליחסים שבהם יש עוד מישהו, או חס וחלילה יש אמא ואבא לבד ולא איתו, מקשים מאוד על היחסים ביננו. יש עוד גורם- עבודה של שעות מרובות של הבעל לעומת זה שאני לא עובדת כלל כדי להיות זמינה לטיפול בילד. מה אפשר לעשות כדי קצת לתת דחיפה קדימה לזוגיות? עצות, רעיונות, הפניות לכיוונים מסויימים- יעזרו לי מאוד. תודה!

 

[רבקה וחן נרדי]

שלום רב.

רבקה: משבר מהסוג שאת מתארת שאינו משבר חולף אלא גידול של ילד שדורש הרבה תשומת לב, יש פוטנציאל לא רק לשחיקה אלא גם לחיזוק. הוא יכול להביא את שני בני הזוג לסוג של התלכדות ועבודת צוות שתורמת לזוגיות. אני יודעת שכשיש מצוקה עם ילד נוהגים להעזר באנשי מקצוע ופחות מדי נותנים אמון ביכולות שלנו הספונטניות וההוריות. אנחנו מבטלים את השכל הישר בפני הסמכות המקצועית של הרבה מומחים. עם כל הכבודלמומחים- להורים יש תפקיד מאד חשוב שהם יכולים להעצים כשהם עובדים ביחד. זה מחייב שינוי אמיתי בצורת החיים שלכם. החלוקה הזו שבעלך עובד המון שעות ואת מטפלת היא חלוקה שגם אם אין ילד עם קשיים מחלישה עם זוגיות. מכיוון שכל אחד חי בעולם אחר, הגבר בחוץ מתפתח והאשה בבית- עולמה הולך מצטמצם נשחק... הייתי מציעה: שינוי ראשון- פעמיים בשבוע בן זוגך גיע מוקדם בשעה שהילד ער ויחד תטפלו, תשחקו , תהיו איתו. 2. פעם בחודש תצאו רק את והוא למקום כלשהו בארצנו הקטנה, מקום עם טבע ומוזיקה ומה שאתם אוהבים ותגלו אחד את השני מחדש. 3. לך אני מציעה למצוא משהו נוסף לעשות חוץ מלהיות בבית ולטפל כי את זקוקה למאגר של אנרגיה שתבוא מעיסוקים שיתנו לך סיפוק כדי שיהיה לך כוחות לתת את מה שאת צריכה למשפחה. בהצלחה. חן: תוספת לגבי אנשי המקצוע: אני מציע לבחון בינכם לבין עצמכם מיהו איש המקצוע שו אתם נותנים אמון- זה שמעצים אותכם, זה שגורם לכם להתחזק כהורים ותצמצמו בהדרגה את הקשר עם אנשי מקצוע אחרים שיוצרים אפקט הפוך, מחליש, או שאינם תורמים

 

[אשלי וולן]

ערב טוב

הרבה מחילוקי הדיעות שהביאו למשבר בזוגיות שלי נבעו מ"דריכה" על פצעים באישיות של כל אחד מבני הזוג שבדרך כלל היו קיימים עוד מהילדות. למרות שהמשבר אצלי הוביל לפרידה (לפני כשלושה חודשים) כיום אני חושב שאני מתחיל לעלות על הדברים (אני מטופל אצל פסיכולוגית) ולהבין מהם בדיוק הפצעים האמיתיים שנפתחו, ועל מה רבנו "באמת". כתוצאה מכך אני מוצא את עצמי חושב כל הזמן על לחזור להיות ביחד ולנסות לתקן את הדברים שאלתי היא כזו: מכיוון שאיני רוצה ליפול בקלישאה של כל הזוגות שמנסים לחזור אחרי זמן קצר (בגלל חוסר יכולת להתמודד עם ה"לבד") ואני רציני לגבי חזרה "לתמיד", כמה זמן לדעתכם צריך לעבור עד שיהיה אפשר להתגבר על ה"פצעים" שנפתחו במשבר? והאם יש דרך מסויימת להתמודד איתם ברגע שיודעים מה הם??

 

[רבקה וחן נרדי]

אשלי שלום

רבקה: אם אומר לך שאפשר להתמודד לגמרי באופן מושלם עם "פצעי עבר" ומטענים אהיה לא כנה איתך. מנסיוני אני רואה אנשים, שממשיכים לסחוב איתנו ממערכת יחסים אחת לשניה דפוסים מסויימים שהם לפעמים חזקים מאיתנו וכדאי שנכיר בזה. אני חושבת שמה שמאפשר לאנשים לשקם ולהתגבר על דפוסים שממלכדים אותם שוב ושוב זה קודם כל לסמן אותם ולהכיר בהם, ולהציב לעצמנו מטרה להתמודד עם זה בדיוק כמו שאדם שנגמר מסם, יודע ממה הוא צריך להזהר. למשל, אם אחד הדברים שיוצרים קונפליקט היא יקורתיות קשה, והוא יודע על הנטיה הזו, אז הוא נותן לעצמו פקודה להתאפק כאשר הביקורת עומדת על קצה לשונו, או למשל, אם לאדם יש נטיה להתפרצויות זעם "ספונטניות", אז הוא צריך לשים לב מתי זה קורה לו, ודוקא אז לעשות את המאמץ לשלוט בזה, בדיוק כמו אדם עם בעיות הרגלי אכילה... אתה חוזר למערת (אם היא קיימת או חדשה) שאתה מצוייד בכלים יותר טובים כדי להתמודד עם קשר שמוביל באופן טבעי מציב בפנינו מוקשים רגשיים.

 

[לירון1977]

מקווה שהגעתי למקום הנכון סופסופ

שלום, לפני כחצי שנה חבר שלי נפרד ממני מהסיבה שאינו מרגיש פרפרים, כך תיאר. לפני מספר שבועות הקשר התחדש והוא הסביר לי שהגיע לתובנה כי הדבר שמנע ממנו להרגיש "פרפרים" הוא העובדה שאני סגורה רגשית. נכון, אני לא ממש פתוחה רגשית וקשה לי להחצין רגשות.גם הוא אבל פחות. שנינו אוהבים אחד את השני וטוב לנו ביחד. אבל הסגירות הרגשית מפריעה לו. האם ידוע לכן על סדנאות לפתיחות אישית, שחרור מחסומים רגשיים וכדומה היכולים לסייע לנו, או לחילופין אם יש לכן רעיון אחר?איננו מעוניינים בסדנאות הוליסטיות וכדומה. תודה לירון

 

[איש המערות]

נסו לעיין בקישורי הפורום

בקטגורית "סדנאות"

 

[ibz1]

שאלה לכם

שלום , בת 40 נשואה מזה 10 שנים לאדם שהוא גם הלום קרב. לנו שני ילדים. כיום אנחנו בתהליך של פרידה שנעשה מיוזמתי. אם לחיות עם הלום היה קשה להפרד ממנו שבעתיים. שאלתי: כיצד ניתן למזער את הנזקים במיוחד בהקשר של הילדים...אשר הוא כיום נמצא במקום מאד פגוע וכעוס,אך במקום לדבר הוא בוחר לברוח, להעלם, ולשתוק.

 

[איש המערות]

אולי פורום "הלם קרב" מתאים יותר?

להלן קישור לפורום

 

[perach האחת]

שאלה למומיחם

אני לא יודעת איך להתחיל את מכתבי. כבר 4 פעמים כתבתי ומחקתי את ההתחלה. אני נשואה כ4 שנים. נשואים שגרתיים ביותר(בית, עבודה, בית , עבודה) בעלי הוא בן אדם קר ולא תמיד יכול להראות את אהבתו כלפי. הוא אומר לי "אני אוהב אותך"..., אבל זה לא מספיק לי. לפעמים יש לי רושם שהוא לא יודע להעריך אותי וכל מה שאני עושה בשבילו ובשביל המשפחה. לפעמים יש לי הרגשה שאני חיה איתו, אבל לבד.אמרתי לו את זה לא פעם, והוא מאוד נעלב,ואמר שהוא מאוד משתדל(לדעתי בכלל לא), ושהוא לא מכונה. לפעמים אני מרגישה שאני בכלל לא אוהבת אותו. לפני כשנה הכרתי גבר מדהים. הייתה ביניינו מע' יחסים קצרה, שנגמרה לפני כמה חודשיים , בצורה לא יפה בכלל. שוב פעם נשארתי לבד ועוד יותר פגועה. לא פעם חשבתי לעזוב את בעלי, כנראה אין לי מספיק אומץ, או שאיני מסוגלת לפגוע בבעלי, שבכל ריב טוען שהוא אוהב אותי מאוד. יש לנו ילד אחד ובעלי רוצה עוד. אני מסרבת לו, כי א' אני לא אוהבת לטפל בילדים וב' אני עוד צעירה ומרגישה שאני עוד לא מוכנה. אולי יש גם ג' - לא רוצה עוד ילד ממנו, כי אולי נפרד בהמשך. למה בכל זאת אני עדיין איתו? לא יודעת. אולי מתוך הרגל, אולי בגלל רכוש ותלות כלכלית. אני ממש לא מפחדת להשאר לבד, כי לדעתי עדיף להיות לבד מאשר להיות ביחד ולבד. מה אני עושה הלאה? איך ממשיכה? אשמח אם תוכלו לעזור.

 

[perach האחת]

לא מתייחסים????????????

 

[איש המערות]

אני לא מומחה אבל אנסה להתייחס

כמו שאת כתבת 4 פעמים ומחקת, כך גם אני קראתי מספר פעמים והתחושה שאני מקבל היא אכן תחושת בילבול. מה שאני מרגיש בעיקר, הוא העובדה שחסרים לך חיזוקים ופירגון מבעלך. אני מניח שאם היה שם לב לדברים שעשית והיה מביע הוקרה עליהם, אפילו במילים פשוטות, לא היית קוראת לו אדם קר. אני כבר לא מדבר על חיבוק או יחס חם שימלא אותך. האמירה "אני אוהב אותך" נשמעת לאזנייך יבשה מדי ואולי היא אכן נאמרת ביובש. אני מניח שמערכת היחסים הקצרה שהיתה לך עם הגבר האחר פיצתה אותך כי לפחות בתחילתה היית מחוזרת וזככית לחיזוקים הללו שלא קיבלת מבעלך. יש לך קושי להעביר לבעלך את תחושותייך באופן שיקבל אותן בצורה נקיה ולא כביקורת או אשמה המוטחת בו. לפיכך את מרגישה שהוא לא מתייחס לדברייך. המצוקה שלך ותחושת ה"לבד" גורמים לך לחשוב על פירוק הנישואין אבל אז את מגלה שבמקום כלשהו עדיין איכפת לך ממנו וממה שירגיש. אולי זו לא כל כך איכפתיות ממנו אלא תירוץ הנובע מפחד המונע ממך לעשות צעד שיאלץ אותך להתמודד עם "לבד" אמיתי. אם זו איכפתיות כלפיו או פחד מללכת ממנו תצטרכי ללבן באיזשהו תהליך יעוצי שיעזור לך לבצע "הפרדת משתנים" ו"פירוק לגורמים" של המשוואה הזו. לגבי היכולת להעביר לבעלך את תחושותייך מבלי שירגיש מואשם ויהיה מסוגל להקשיב ולקבל את דברייך, אני מציע לך לשקול סדנה לתקשורת בשם "דיאלוגיקה" המתקיימת בסוף החודש (ראי לוחות הפורום) במרכז הארץ ואשר הוזכרה כאן לאחרונה. הסדנה נוגעת גם ביעדים ומטרות אישיים ויכולה לעזור לך להגיע להבנה טובה יותר של מה את רוצה לעצמך. בהצלחה

 

[ibz1]

מה עושים?עושים!

שלום לך, קראתי את שכתבת,,ויכולתי ממש לחשוב לרגע שלקחת לי את הדברים. מילה במילה. יכולה לספר לך מחויתי האישית..שניסיתי להסביר לעצמי המון הסברים, הלכנו ליעוץ כזה ויעוץ אחר,שכולם היה בכוחם לתרום...אבל האדם נשאר אותו אדם, ולאחר שמונה שנים..והרבה כאבי לב, אכזבות, ובדידות בתוך הזוגיות הבנתי שזה מה יש . ונותרו לי שתי אפשרויות. 1. להשלים ולקבל את מה שיש. 2. לא להשלים ולא לקבל את מה שיש...ומפה הדרך קצרה להחלטה להפרד. אז אני בחרתי בדרך השניה.ותאמיני לי שממש ממש לא בקלות ראש. שלמה עם עצמי בגדול,למרות שלהפרד זה תהליך קשה וכואב. אבל לפחות יש תקוה . בהצלחה לך בכל דרך שתבחרי...העיקר אל תשכחי את עצמך..ואל תשארי במקום שאת לא מקבלת את הדברים שחשובים לך ביותר.

 

[perach האחת]

תודה על העיצה

גם אני בת מזל קשת

 

[רבקה וחן נרדי]

סיפור מאד רציני.

הדבר הראשון שעולה בדעתי שאני שומעת את סבך הארועים הרגשיים שאת נתונה בהם הוא שכמו רובנו את רוצה להנות מהרבה עולמות, כלומר- גם קשר רגשי טוב, גם בטחון גם יציבות, גם לדעת שאת נאהבת, וכו' אני מתרשמת שבן זוגך כמו גברים רבים (מדי) מתקשה לבטא את רגשותיהם ומסתפקים באמירה כללית בהנחה שזה אמור להספיק, ואני בטוחה שזה מתסכל כשאת נשארת עם רוב העבודה הרגשית של הענקה לקשר את מה ששני צדדים צריכים להעניק יחד עם זאת הנסיון מלמד, כי כאשר אשה תובעת מהגבר התיחחסות רגשית אינטנסיבית בד"כ תגובתו של הגבר היא הסתגרות ומניעה נוספת של מתן הרגש וזאת משום שהוא אולי מרגיש מאויים, אשם וחסר אונים מול הדרישה הרגשית שהוא לא בטוח שהוא יודע איך לתת לה מענה עצתי הפרקתית היא קצת להניח לדברים ולנסות לזרום עם היחסים תוך כדי שאתם עושים דברים נחמדים ביחד ומשפרים את האוירה כשבמקום מילים יש מגע, עשיה משותפת, מחוות שיוצתרים אוירה של הרמוניה. ויש הפתעות. שאפילו גבר סגור וקשוח יכול להפתח באוירה כזאת. שווה לך אולי להגיע לסדנא שלנו, או לשיחה אישית ששם תוכלי לברר יותר לעומק את הרגשות שלך. שיהיה בהצלחה!

 

[blackcat2]

כלים פשוטים לשיפור היחסים../images/Emo39.gif

שלום רבקה וחן מה לטענתכם המרכיב העיקרי (או המרכיבים העיקריים) החסר לזוגות היום והיעדרותו פוגעת קשות בזוגיותם? מאחר ולא ניתן לשנות אנשים מן הקצה אל הקצה, אלו כלים פשוטים תוכלו לתת לאלו החווים שבר בזוגיותם, על מנת להביא לשיפור הקשר? תודה

 

[EINAT7]

שלום

בכדי לתת היום שיפור בזוגיות בין בני זוג אני חושבת שצריך לתת היום המון פירגון וצומת לב ולומר לבעל או לאישה עד כמה הוא הכי טוב/ה זה לא דבר שניתן לשנות אדם רק תנסו ותראו שזה יצליח. בכדי לשפר יחסים יש אמצעים לכך כמו למשל: סקס- זהו דבר מאוד חשוב בין בני הזוג יש לזה קשר מאוד מיוחד זה הדבר הכי נפלא היום. האמצעים: מוזיקה לאוירה טובה יין שוקולד יש את המשחק מקדים לפני ה..... תהיו עדינים ורכים ותראו שזה יצליח לא להתעצבן להיות רגועים קשובים. בהצלחה.....

 

[רבקה וחן נרדי]

אני נרא שמחה על השאלה

כי היא נותנת לי סוף סוף הזדמנות לדבר על ספרי החדש, זוגיות בסערה, תמציתו של הספר, שמבוסס על מחקר שערכתי הוא ברעיון שיחסים בין גבר ואשה כשאשר חסרה בהם מחוייבות הדדית הם נכנסים למצב של קלקול. אם אנחנו מסתכלים על קלקול הנישואין המודרנים, קשור ל"מחלות" שגברים ונשים מביאים איתם לקשר. במילים אחרות, יחסים שמבוססים על חוסר שוויון שגורם לבעיות בקשר הרגשי, בחברות, והרבה מאד רגשות קשים. בשיחות שלי עם אנשים גיליתי שזוגות יכולים לחוות את הנישואין שלהם במעין שלוש חוויות שונות, שכל חוויה מייצגת בשפה שלי תחנת מסע או ארץ, "ארץ" ראשונה שאני קוראת לה "ארץ הסטראוטיפים" ששם היחסים בין גבר לאשה מאד מסורתיים כאשר הגבר לוקח לעצמו את מרב הזכויות והאשה מקבלת הזה. סגנון חיים כזה יוצר מצב של הרבה ויתורים לאשה ועול בלתי נסבל לגבר מבחינת פרנסה ועוד. זוגות מודרנים שרוצים להרגיש יותר ליברלים אבל לא באמת עושים חוזה של שוויון, נמצאים ב"ארץ האמביוולנטיות". זה מן מקום כזה שאנחנו רוצים להיות ליברלים, מנסים ליישם חלוקת תפקידים הוגנת, להיות חברים יותר- אבל בפועל זה לא באמת מתקיים, בגלל הרבה מאד גברים שעובדים שעות ארוכות לא באמת חיים את חיי הבית והאשה לוקחת על עצמה הרבה תפקידים ומרגישה נשחקת, מנוצלת, כועסת ולא מוכנה לוותר על עולם הקריירה. זה פוגע בחיי המין, הילדים סובלים, אנשים מתנכרים אחד לשני, מנסים, חוזרים... המעטים שמוכנים לחיות בצורה יותר שוויונית, זה מחייב את שני המינים להתמודד עם בעיות רגשיות, לקחת אחריות על ההתנהגויות הסטראוטיפיות. הספר שלי עוסק בבעיות אלה הרבה יותר בהרחבה. לגבי איך אפשר לשפר, אני חושבת שלהתחיל לקיים דיאלוג עם בן הזוג לא ב"טענות" אלא בהקשבה לצד שלו ואמירה של הדברים שחשובים לך שהתקיימו בניכם. בסופו של דבר אני מאמינה שגם הגבר וגם האשה רוצים דבר דומה: חברות המבוססת על כבוד ואינטימית. מה חסר לך, מה חסר לי,איך בכל זאת עושים את זה, איך מקדמים ואיך מוותרים... חן: אני רוצה להוסיף ברמה הפרקטית, לפעמים אנחנו מדברים המון על הרגשות ,על המחשבות והעמדות שלנו אבל שום דבר אמיתי לא קורה בשטח. אני מוצא שלפעמים כדאי להתחיל מהכיוון ההפוך: לדבר פחות ולהחליט יחד על מעשים. שינוי בהתנהגויות: *לקבוע כללים איך אנחנו מדברים *מה לא נגיד אחד לשני כשאנחנו כועסים * איך נברר בינינו דברים קשים. איך נתנהג אחד כלפי השני בחמש הדקות הראשונות שאנו נכנסים הביתה מיום קשה *איזה פינוקים כל אחד יכול לתת לשני בלי שהשני מבקש. ועוד כהנה וכהנה. לשינוי התנהגות יש לפעמים עוצמה כל כך גדולה עד שהרגשות משתנים גם הם בדרך מאד מפתיעה. שיהיה לכם בהצלחה.

 

[mor mor]

בעיה עם המשפחה !!בגלל זוגיות

הסיפור שלי סופר בעבר, אך לא אכפת לי לספר בקצרה, אולי אוכל לקבל איזו דעה מעניינת ומעודדת. אני בת 25 יוצאת עם החבר שלי ( 33 ) מזה כמעט 3 שנים.... הוריי אנשים נפלאים, אך בשנתיים האחרונות ניהיה קצר רציני עם אבא שלי... אבא אדם בן 65 אדם מאוד קשה עם דעות מיושנות...., הוא החליט שהוא לא רוצה שאני אהיה עם בן זוגי... אנחנו חיים ביחד מהיום השני להכרות שלנו, מאוד אוהבים... לחבר שלי לפני 4.5 שנים, היה עסק עצמאי שנפל בו עם עוד שותפים שרימו אותו, והיה חייב כספים, יום אחד הוא שיתף את אבי....(אין לו אבא),מתוך הרגשת קירבה אליו... אבא שלי שמע את זה, בדק עוד פרטים על הבחור והחליט - הבחור לא בשבילי. אני מספיק בוגרת,פיקחית....יודעת מה טוב ומה לא טוב....החלטתי מה אני רוצה, יש לציין שלפני שאבא שלי ידע על החוב,היתה מסיבת אירוסין... המשפחה שלו היתה אצלנו, הוריי אהבו אותו מאוד.. ואז אבא שלי...התחיל למרוד...איים איומים אם לא אעזוב את הבחור... החלטתי לחזור לתקופה הביתה- שילמנו תוך שנה חוב של 100,000 ש"ח.. ןלפני חודש חזרנו שוב לגור יחד, לא שלא היינו יחד בזמן שכל אחד גם בביתו, אך זה היה למטרה מסויימת. אבא שלי, החריף את המצב....איים על כולם שמי שיגיע לחתונה שלי, מנושל מהכל, כולל גירושים מאמא שלי, ולא לראות את האחים שלי,ונכדיו.. אני עוברת תקופה מאוד קשה...החתונה ביולי..המשפחה שלי לא תגיע- כי חשבנו ביחד שזה עדיף, אחרת המשפחה מתפרקת. אמא שלי שבורה, מאוד קשה לה, אני מנסה לעודד אותה למרות שלי מאוד קשה וגם להיות בבית אמיתית לבן זוגי וכנה ואוהבת ולתת תשומת לב לכולם- זה מכביד... החלטנו לערוך את החופה ברבנות, ולקיים ארוע קטן- עם חברים ומשפחתו של חבריי. קשה לי עם זה שאני כבר חודש וקצת בנתק עם אבא שלי,ולא יכולה להגיע הביתה...ולדבר עם אמא שלי רק שהיא לא בבית,ולהיפגש איתה מחוץ לבית.. אבל זו הדרך שבחרתי - הלכתי בדרך שאני יודעת שהיא דרך נכונה... אני יודעת שאבא שלי עשה הכל כי הוא אוהב אותי, ודרך איומיו חשב שאני אשנה את דרכי, אך הוא לא מבין כמה הוא טועה בדרכו וגרם לנתק .. את האמת הכי קשה יהיה לי בחגים שלא אוכל להיות עם משפחתי, ארועי יום הולדת שכולם ביחד ואני לא איתם...הקרבתי המון...וכואב לי שאבא שלי שולט בהכל...

 

[karin45]

ערב טוב

אני נמצאת בתהליך של פרידה סופית, תוך מספר ימים אנו מוזמנים לטקס הגט. ההתלבטויות הרבות כדי להגיע להחלטה שאכן זה מה שאני רוצה הביאו אותי לנסיון נוסף קצת לפני הסוף לגשת לייעוץ זוגי, אולי יעזור לנו בכל זאת. אך הדינמיקה בפגישות האלו (לטענתו של בן-זוגי) היה לא נכון והוא בדעה שהיינו צריכים לנסות אצל יועץ/יועצת אחר, ואני במחשבה שאולי הוא צודק אך כבר בשבילי זה מאוחר כי להחלטה הגעתי. אני זו שיזמתי את הפרידה (אולי זה חשוב לצורך השאלה) ובן זוגי הצהיר מן ההתחלה שאינו מעוניין להיפרד. הפגישה הראשונה היינו יחד, רוב הפגישות אני לבד והוא הוזמן בין לבין לפגישה אחת, אחרי הפגישה האחרונה (היו כשבע פגישות, אולי שמונה) יצאתי מהפגישה האחרונה כשהיועצת המליצה לי להגיע להחלטה, שאני לא יכולה למשוך אותי ואותו בהתלבטויות שלי ללא סוף, ולכן אחרי מספר ימים אכן הגעתי להחלטה שלי. האם הדינמיקה הזו של פגישת יחיד עם בן הזוג היוזם היא נכונה? האם לא היו צריכים להיות יותר פגישות ביחד? האם היועצת לחצה עלי בצורה מסויימת להגיע להחלטה?

 

[א ו ל י ב י ה]

אני חייבת עיצה ,,,,,

אני ובעלי נשואים חודש הבא שנה האהבה געכה מכיוון שאחרי החתונה שנינו איבדנו עבודות מסודרות תקופה כספית קשה כיום רק בעלי עובד ואני עדין מחפשת עבודה,,,, המצב בבית התדרדר למילים לא יפות ,צעקות ועוד המון ,,,, אני רוצה כבר להתגרש אומנם הוא מאוד אוהב ורוצה לשפר אני כבר חושבת שאין התאמה,,,,,, מה עושים? איך מתגרשים? אני לא יודעת מה לעשות וכבר הפסקתי להאמין במוסד הנישואין,,,, אודה על תשובתך