זה במקור היה
פרק ביומן שלי, אבל החלטתי שמעניין אותי לדעת מה דעתכם. "יש פעמים שאתה פותח את הלב מול אנשים שלא כל כך ברור האם ניתן לסמוך עליהם ואם כן עד כמה ואז אתה מגלה שאתה יכול מאוד לסמוך עליהם. יש פעמים שאתה פותח את הלב מול אנשים שלא כל כך ברור האם ניתן לסמוך עליהם, למרות שמהרבה בחינות דווקא איתם הקשר שלך אמור להיות הכי עמוק ואמיתי אבל אתה מגלה שהם אנשים קנאיים, צרים שפשוט אי אפשר לתת בהם אמון. כזה, הוא אחי הבכור. שנים על גבי שנים שאני לא מצליח לעמוד מולו בהצלחה, במה שאני מחשיב בפני עצמי כהצלחה(שזה בעקרון לא דבר גדול) תמיד נשברתי מולו, גם כשצדקתי במאה אחוז. הוא תמיד היה מביא ועדיין מנסה להביא טיעונים מוזרים שלא בהכרח קשורים למקרה אבל קשורים להרגשה שלו הפעם. נשברתי מולו גם בצורה אחרת, שדי חישלה אותי. כל שבירה היתה קשורה להסכמה שבשתיקה בבית שלי שאומרת שאם מישהו מבוגר ממך, מותר לו להשפיל אותך ולבזות אותך. הוריי יצאו נגד מנהג זה, אבל הם בעצמם חוטאים בו שוב ושוב ושוב. והרי אני הצעיר ביותר, כך שהכל בסופו של דבר מתנכז אליי.. אותה שבירה שממנה נולדה צעקה היא שבירה שהובילה את אחת התקופות של השינויים בחיים שלי. פתאום גם הדברים שהקפתי את עצמי בהם באו מתוך צרכים אחרים, מתוך צורך עקרי לפרוק הכל, לצעוק על העולם על כל הכאב וכל הבלבול הזה שדואגים לעשות סחור סחור סביבי. השינוי ההכי גדול היה המעבר המוזיקלי במערכת בחדר שלי. פתאום במקום שירים מתקתקים עד בחילה של להקות מזעזעות משו כמו הספייס גירלז התחילה לצרוח בall I realy want אלאניס מוריסט. ללא ספק, האדם הקרוב ביותר אליי בכל כך הרבה מובנים. לאלאניס הגעתי, כמו שאמרתי, בגלל שבירה, אחי האמצעי כל הזמן העיר לי לגבי הטעם המוזיקלי שלי ומשום מה התחלתי להדבק לthank u של אלאניס ומשם זה היסטוריה, כמובן שלגבי אלאניס לשם שינוי עודדו אותי לפחות בהתחלה. נראה לי, עד שהבינו שאני שומע אותה בכמויות מוזרות כבר. מכאן, דברים התחילו להתגלגל...לפחות היה לי איפה קצת להתפרק, מישהו שמבין אותי(יותר נכון מישהי). בין השנים שעברו מאז ההיכרות שלי עם אלאניס(כתה ט') בהחלט השתנתי, לדעתי לטובה...אבל עדיין אני חושש מאחיי. היום, כשכבר יש להם פחות כח להכנס איתי לריבים, דברים היו אמורים להיות אחרת. היו אמורים להיות. אחד מהאחים שלי אינו בארץ, הוא בטיול בחו"ל, מה שחוסך לי כאב ראש. אבל המכה האמיתית בשבילי היום היא אפילו לא קשורה לעובדה שהמצב הבריאותי של אבא שלי רעוע, אלא יותר קשורה לאחי הבכור בעל המזג האלים והמטורף שלא יודע לשלוט בעצמו ולהקשיב לאחרים ומשוכנע כי 'להיות צודק' הוא רעיון שנתפר במיוחד בשבילו. אחי גר בהוד השרון, עם סבתי. הוא מגיע הביתה פעם בשבוע או פעם בשבועיים, ומשוכנע שמגיע לו פינוק מלכים. בבית יש 2 מחשבים. 1 שלי ושני של אחי האמצעי. המסך שלי לאחרונה התקלקל, המקלדת של אחי לאחרונה נאכלה ע"י הכלב. לכן החלטתי לנצל את העובדה שיש מקלדת נוספת תקינה בבית וגם מסך מחשב נוסף שאפשר להשתמש בו כמו שצריך כדי להכנס למחשב בלי שום בעיה. המסך והמקלדת עברו ממחשב למחשב, בהתאם למי שרצה להכנס למחשב באותו הרגע. ז"א שאם אמא שלי רצתה לשחק במחשב,אז המסך היה בחדר של אחי, ואם אני אז המסך היה אצלי בחדר. היום, הלכתי לישון יחסית מוקדם כדי להתעורר קצת יותר מאוחר ע"י דפיקות ובעיטות בדלת החדר שלי, היה לי ברור שזה אחי הבכור המתפרץ אז חזרתי לשכב, אך לא יכולתי להרדם יותר. גשם יורד לי על הרגל כי החלון פתוח, אחי אומנם הפסיק לדפוק ולבעוט בדלת אך שומעים אותו עדיין מדבר על זה בקולי קולות.....לא הצלחתי להרדם. אז קמתי. "תוך 4 דקות אני רוצה את המחשב בחדר של ....." אחי אמר בטון סמכותי. ואני אמרתי לו בתגובה שיעביר את המחשב בעצמו, כי אני רק התעוררתי. כמובן שהוא רצה לתת לי מכות ואמא שלי עצרה מבעדו, בעיקר כי סבתא ישנה בפרוזדור ואמא לא רצתה להעיר אותה. ואז אמרתי לאחי, בתגובה על רצף האשמות שטרח לשפוך מולי, שלי נמאס. נמאס לי שישר דואגים להאשים אותי על כל דבר כי אני הכי צעיר. נמאס לי שכשאני אומר משהו ממהרים להטיל פקפוק ולזלזל בזה. נמאס לי שמזלזלים בי, בהעדפות השונות שלי וגם בבחירות שלי וביכולות שלי- אני מסוגל לעשות מה שאני רוצה, הטעם המוזיקלי שלי הוא בסדר גמור, אני יכול להיות קרבי ואני יכול לא לשתוק ופשוט נמאס לי!!! אני לא מוכן יותר שהרעיון הזה שכבוד נותנים רק לאחרים אבל לא מקבלים יתפוס לגביי. אני לא רוצה לשתוק, ולא מתכוון לשתוק. כמו שאמרתי לאחי- המחשבה שצורת ההתנהגות של לכבד רק אותך היא היחידה שנכונה ושאין לכבד אחרים היא מחשבה שגויה ומגעילה! כמה פעמים אחי הלך לישון בחדר של אחי השני כשהמחשב שם נעול יחד עם המקלדת שלי? כמה פעמים כשיצאתי מהבית ואחי החליט לישון לי בחדר ביקשתי שלא יעשן בחדר שלי ובכל זאת בחר שלעשן? כמה פעמים סיבות שלי הוגדרו כתירוצים וכלא יותר מתירוצים? רק אומר- הרבה פעמים ואסתפק בזה. מחר, אני לא יודע מה יקרה. אולי לא יהיה לי מחשב יותר, כי אחי יהיה מספיק פסיכי כדי לעשות מעשה, כמו שבעבר כשהיו לי חברים בבית הוא נורא נהנה לקשקש לי על הדלת בטוש שכמעט בלתי אפשרי להסיר כל מיני אמרות והצהרות לגביי ולגביי אמא שלי. בכל מקרה אנסה להכנס דרך מחשב במקום אחר, עצוב לי שהגעתי עד לכאן, למרות שמשמח אותי קצת להאמין שאחרי לא מעט דברים שעברתי אני אולי כן אדם חזק. המשך לילה שקט לכם, אבי."
פרק ביומן שלי, אבל החלטתי שמעניין אותי לדעת מה דעתכם. "יש פעמים שאתה פותח את הלב מול אנשים שלא כל כך ברור האם ניתן לסמוך עליהם ואם כן עד כמה ואז אתה מגלה שאתה יכול מאוד לסמוך עליהם. יש פעמים שאתה פותח את הלב מול אנשים שלא כל כך ברור האם ניתן לסמוך עליהם, למרות שמהרבה בחינות דווקא איתם הקשר שלך אמור להיות הכי עמוק ואמיתי אבל אתה מגלה שהם אנשים קנאיים, צרים שפשוט אי אפשר לתת בהם אמון. כזה, הוא אחי הבכור. שנים על גבי שנים שאני לא מצליח לעמוד מולו בהצלחה, במה שאני מחשיב בפני עצמי כהצלחה(שזה בעקרון לא דבר גדול) תמיד נשברתי מולו, גם כשצדקתי במאה אחוז. הוא תמיד היה מביא ועדיין מנסה להביא טיעונים מוזרים שלא בהכרח קשורים למקרה אבל קשורים להרגשה שלו הפעם. נשברתי מולו גם בצורה אחרת, שדי חישלה אותי. כל שבירה היתה קשורה להסכמה שבשתיקה בבית שלי שאומרת שאם מישהו מבוגר ממך, מותר לו להשפיל אותך ולבזות אותך. הוריי יצאו נגד מנהג זה, אבל הם בעצמם חוטאים בו שוב ושוב ושוב. והרי אני הצעיר ביותר, כך שהכל בסופו של דבר מתנכז אליי.. אותה שבירה שממנה נולדה צעקה היא שבירה שהובילה את אחת התקופות של השינויים בחיים שלי. פתאום גם הדברים שהקפתי את עצמי בהם באו מתוך צרכים אחרים, מתוך צורך עקרי לפרוק הכל, לצעוק על העולם על כל הכאב וכל הבלבול הזה שדואגים לעשות סחור סחור סביבי. השינוי ההכי גדול היה המעבר המוזיקלי במערכת בחדר שלי. פתאום במקום שירים מתקתקים עד בחילה של להקות מזעזעות משו כמו הספייס גירלז התחילה לצרוח בall I realy want אלאניס מוריסט. ללא ספק, האדם הקרוב ביותר אליי בכל כך הרבה מובנים. לאלאניס הגעתי, כמו שאמרתי, בגלל שבירה, אחי האמצעי כל הזמן העיר לי לגבי הטעם המוזיקלי שלי ומשום מה התחלתי להדבק לthank u של אלאניס ומשם זה היסטוריה, כמובן שלגבי אלאניס לשם שינוי עודדו אותי לפחות בהתחלה. נראה לי, עד שהבינו שאני שומע אותה בכמויות מוזרות כבר. מכאן, דברים התחילו להתגלגל...לפחות היה לי איפה קצת להתפרק, מישהו שמבין אותי(יותר נכון מישהי). בין השנים שעברו מאז ההיכרות שלי עם אלאניס(כתה ט') בהחלט השתנתי, לדעתי לטובה...אבל עדיין אני חושש מאחיי. היום, כשכבר יש להם פחות כח להכנס איתי לריבים, דברים היו אמורים להיות אחרת. היו אמורים להיות. אחד מהאחים שלי אינו בארץ, הוא בטיול בחו"ל, מה שחוסך לי כאב ראש. אבל המכה האמיתית בשבילי היום היא אפילו לא קשורה לעובדה שהמצב הבריאותי של אבא שלי רעוע, אלא יותר קשורה לאחי הבכור בעל המזג האלים והמטורף שלא יודע לשלוט בעצמו ולהקשיב לאחרים ומשוכנע כי 'להיות צודק' הוא רעיון שנתפר במיוחד בשבילו. אחי גר בהוד השרון, עם סבתי. הוא מגיע הביתה פעם בשבוע או פעם בשבועיים, ומשוכנע שמגיע לו פינוק מלכים. בבית יש 2 מחשבים. 1 שלי ושני של אחי האמצעי. המסך שלי לאחרונה התקלקל, המקלדת של אחי לאחרונה נאכלה ע"י הכלב. לכן החלטתי לנצל את העובדה שיש מקלדת נוספת תקינה בבית וגם מסך מחשב נוסף שאפשר להשתמש בו כמו שצריך כדי להכנס למחשב בלי שום בעיה. המסך והמקלדת עברו ממחשב למחשב, בהתאם למי שרצה להכנס למחשב באותו הרגע. ז"א שאם אמא שלי רצתה לשחק במחשב,אז המסך היה בחדר של אחי, ואם אני אז המסך היה אצלי בחדר. היום, הלכתי לישון יחסית מוקדם כדי להתעורר קצת יותר מאוחר ע"י דפיקות ובעיטות בדלת החדר שלי, היה לי ברור שזה אחי הבכור המתפרץ אז חזרתי לשכב, אך לא יכולתי להרדם יותר. גשם יורד לי על הרגל כי החלון פתוח, אחי אומנם הפסיק לדפוק ולבעוט בדלת אך שומעים אותו עדיין מדבר על זה בקולי קולות.....לא הצלחתי להרדם. אז קמתי. "תוך 4 דקות אני רוצה את המחשב בחדר של ....." אחי אמר בטון סמכותי. ואני אמרתי לו בתגובה שיעביר את המחשב בעצמו, כי אני רק התעוררתי. כמובן שהוא רצה לתת לי מכות ואמא שלי עצרה מבעדו, בעיקר כי סבתא ישנה בפרוזדור ואמא לא רצתה להעיר אותה. ואז אמרתי לאחי, בתגובה על רצף האשמות שטרח לשפוך מולי, שלי נמאס. נמאס לי שישר דואגים להאשים אותי על כל דבר כי אני הכי צעיר. נמאס לי שכשאני אומר משהו ממהרים להטיל פקפוק ולזלזל בזה. נמאס לי שמזלזלים בי, בהעדפות השונות שלי וגם בבחירות שלי וביכולות שלי- אני מסוגל לעשות מה שאני רוצה, הטעם המוזיקלי שלי הוא בסדר גמור, אני יכול להיות קרבי ואני יכול לא לשתוק ופשוט נמאס לי!!! אני לא מוכן יותר שהרעיון הזה שכבוד נותנים רק לאחרים אבל לא מקבלים יתפוס לגביי. אני לא רוצה לשתוק, ולא מתכוון לשתוק. כמו שאמרתי לאחי- המחשבה שצורת ההתנהגות של לכבד רק אותך היא היחידה שנכונה ושאין לכבד אחרים היא מחשבה שגויה ומגעילה! כמה פעמים אחי הלך לישון בחדר של אחי השני כשהמחשב שם נעול יחד עם המקלדת שלי? כמה פעמים כשיצאתי מהבית ואחי החליט לישון לי בחדר ביקשתי שלא יעשן בחדר שלי ובכל זאת בחר שלעשן? כמה פעמים סיבות שלי הוגדרו כתירוצים וכלא יותר מתירוצים? רק אומר- הרבה פעמים ואסתפק בזה. מחר, אני לא יודע מה יקרה. אולי לא יהיה לי מחשב יותר, כי אחי יהיה מספיק פסיכי כדי לעשות מעשה, כמו שבעבר כשהיו לי חברים בבית הוא נורא נהנה לקשקש לי על הדלת בטוש שכמעט בלתי אפשרי להסיר כל מיני אמרות והצהרות לגביי ולגביי אמא שלי. בכל מקרה אנסה להכנס דרך מחשב במקום אחר, עצוב לי שהגעתי עד לכאן, למרות שמשמח אותי קצת להאמין שאחרי לא מעט דברים שעברתי אני אולי כן אדם חזק. המשך לילה שקט לכם, אבי."