"זה אני"
- פותח הנושא חדשה שה
- פורסם בתאריך
סאלי תדמור
New member
לא מרשה למתאמנים שלי להגיד "זה אני"
כי זה כמו להציב קיר מול עצמנו. זה אני. וזהו. אין מה לעשות. אבל יש. בטח שיש. תמיד. אדם הוא לא אבן. זה מה שיש וזהו. ואפילו אבן משנה את צורתה על פני השנים, בעקבות ליטוף קונסיסטנטי של הרוח והמים. אפשר להסתכל על אדם, על עצמנו, כעל מצב. זה המצב שלנו כרגע. זה לאן שהתהליך שלנו הוביל אותנו עד היום. אז אפשר לומר משפטים פתוחים יותר, כמו, "ככה אני מכיר את עצמי עד היום". ואז בוחרים. האם זה כוון שרוצים לעבוד ובהדרגה ליצור בו שינוי בעצמנו, או שנוח לנו שם, כמו שזה.
כי זה כמו להציב קיר מול עצמנו. זה אני. וזהו. אין מה לעשות. אבל יש. בטח שיש. תמיד. אדם הוא לא אבן. זה מה שיש וזהו. ואפילו אבן משנה את צורתה על פני השנים, בעקבות ליטוף קונסיסטנטי של הרוח והמים. אפשר להסתכל על אדם, על עצמנו, כעל מצב. זה המצב שלנו כרגע. זה לאן שהתהליך שלנו הוביל אותנו עד היום. אז אפשר לומר משפטים פתוחים יותר, כמו, "ככה אני מכיר את עצמי עד היום". ואז בוחרים. האם זה כוון שרוצים לעבוד ובהדרגה ליצור בו שינוי בעצמנו, או שנוח לנו שם, כמו שזה.
מכללת התקדמות
New member
לרוב
לרוב אנשים שאומרים כל הזמן "זה אני" ו"ככה אני" הם, לפי דעתי, אנשים חסרי בטחון, המפחדים לעשות שינוי, אנשים התקועים במצב "נוח" (מה שאומר שאף פעם לא יהיה להם באמת טוב) וכפי שאמרת, הם חוסמים את עצמם מלקבל פידבקים ולהתמודד עם דברים מסוימים. אני חושבת שמלבד להתשמש בביטוי הזה כשזה נוגע לערכים של הבנאדם, על דברים מסוימים שאנחנו פשוט לא מתפשרים ומאמינים בדרך שלנו (וגם אז, יש דרך אחרת להתמודד עם זה, ולא להגיד "זה אני" ), אין טעם להתמש בביטוי הזה. אני חושבת שככל שנהיה פתוחים, נהיה בענווה, נאמר "אוקיי, ככה אני כרגע וזה בסדר, אולי אפשר לשנות את מה שלא עובד בשבילי ואולי לחבריי יש רעיונות טובים בשבילי", כך נהיה הרבה יותר פתוחים, רגועים ובמיוחד נדע על עצמנו יותר, מה הערכים והדברים החשובים לנו ביותר שלא נתפשר עליהם. מקווה שעזרתי, עדי. מאמן אישית במכללת התקדמות.
לרוב אנשים שאומרים כל הזמן "זה אני" ו"ככה אני" הם, לפי דעתי, אנשים חסרי בטחון, המפחדים לעשות שינוי, אנשים התקועים במצב "נוח" (מה שאומר שאף פעם לא יהיה להם באמת טוב) וכפי שאמרת, הם חוסמים את עצמם מלקבל פידבקים ולהתמודד עם דברים מסוימים. אני חושבת שמלבד להתשמש בביטוי הזה כשזה נוגע לערכים של הבנאדם, על דברים מסוימים שאנחנו פשוט לא מתפשרים ומאמינים בדרך שלנו (וגם אז, יש דרך אחרת להתמודד עם זה, ולא להגיד "זה אני" ), אין טעם להתמש בביטוי הזה. אני חושבת שככל שנהיה פתוחים, נהיה בענווה, נאמר "אוקיי, ככה אני כרגע וזה בסדר, אולי אפשר לשנות את מה שלא עובד בשבילי ואולי לחבריי יש רעיונות טובים בשבילי", כך נהיה הרבה יותר פתוחים, רגועים ובמיוחד נדע על עצמנו יותר, מה הערכים והדברים החשובים לנו ביותר שלא נתפשר עליהם. מקווה שעזרתי, עדי. מאמן אישית במכללת התקדמות.
זהו ביטוי מאד מגביל
שלום יקרה, זה תלוי כמותית.. זה חשוב להיות במודעות ולדעת מה כרגע אנו מסוגלים לבצע או לא ולהגדיר את הגבולות שלנו, אך אם התופעה מתרחשת באופן תדיר..הצהרה חוזרת ונשנית כזו, יכולה לגרום לנו להישאר במקום ולא ללמוד עוד על היכולות שלנו ולהתפתח ובעצם לגלות למה אנו עוד מסוגלים. לרוב זה נובע מפחד מבקורת טבול ברגשות אשמה של "אני לא מספיק טוב", כך ש"אין מה לצפות ממני" אז אני משתמש ב"זה מה שאני" אם אני מוגבל לא מצפים ממני אך גם לא מתאכזבים ממני. נכון להשתמש בביטוי במקרים בהם אנו מדברים על הערכים שלנו.
שלום יקרה, זה תלוי כמותית.. זה חשוב להיות במודעות ולדעת מה כרגע אנו מסוגלים לבצע או לא ולהגדיר את הגבולות שלנו, אך אם התופעה מתרחשת באופן תדיר..הצהרה חוזרת ונשנית כזו, יכולה לגרום לנו להישאר במקום ולא ללמוד עוד על היכולות שלנו ולהתפתח ובעצם לגלות למה אנו עוד מסוגלים. לרוב זה נובע מפחד מבקורת טבול ברגשות אשמה של "אני לא מספיק טוב", כך ש"אין מה לצפות ממני" אז אני משתמש ב"זה מה שאני" אם אני מוגבל לא מצפים ממני אך גם לא מתאכזבים ממני. נכון להשתמש בביטוי במקרים בהם אנו מדברים על הערכים שלנו.
תודה רבה, עזרתם לי בנושא זה
ועכשיו למקרה שקשור אליי. לפני 9 חודשים עברתי 2 סדנאות (אני לא יודעת אם מותר לציין פה שמות) ואחרי שסיימתי אותן הייתי ב"היי" מאוד גדול. הרגשתי שאני מסוגלת לבלוע את העולם. הבנתי כיצד צריך לנהוג. מה אני עושה לא בסדר ואיך אני משפרת את היחס שלי כלפי עצמי וכלפי הסביבה. אבל כעבור מספר חודשים הייתה לי נפילת מתח. חזרתי להיות ב"דאון". לא הייתה לי עבודה, הייתי מבלה רבות במיטה בלי שום רצון להקים את עצמי. וכמה שהמשפטים מהסדנאות קיננו לי בראש התעלמתי מהקולות האלה. ואז החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים ולא מבטלת ושוכחת את כל מה שלמדתי אבל כשלא קיבלו אותו לעבודות שוב הרגשתי איך אני חוזרת למיטה החמה והמגוננת שלי. אני בתחושת שפל.. אולי אפשר לקרוא לזה דיכאון קל. כולם מתקדמים בחייהם ורק אני עומדת במקום. אני יודעת שיש בי את הכלים והיכולות אבל בלי שום שאיפה להתקדם. אני מודעת לכול אבל לא עושה עם זה דבר. אין לי את היכולת הכלכלית לממן עוד סדנה או אימון אישי. אולי אתם תוכלו לעוץ לי עצה? תודה.
ועכשיו למקרה שקשור אליי. לפני 9 חודשים עברתי 2 סדנאות (אני לא יודעת אם מותר לציין פה שמות) ואחרי שסיימתי אותן הייתי ב"היי" מאוד גדול. הרגשתי שאני מסוגלת לבלוע את העולם. הבנתי כיצד צריך לנהוג. מה אני עושה לא בסדר ואיך אני משפרת את היחס שלי כלפי עצמי וכלפי הסביבה. אבל כעבור מספר חודשים הייתה לי נפילת מתח. חזרתי להיות ב"דאון". לא הייתה לי עבודה, הייתי מבלה רבות במיטה בלי שום רצון להקים את עצמי. וכמה שהמשפטים מהסדנאות קיננו לי בראש התעלמתי מהקולות האלה. ואז החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים ולא מבטלת ושוכחת את כל מה שלמדתי אבל כשלא קיבלו אותו לעבודות שוב הרגשתי איך אני חוזרת למיטה החמה והמגוננת שלי. אני בתחושת שפל.. אולי אפשר לקרוא לזה דיכאון קל. כולם מתקדמים בחייהם ורק אני עומדת במקום. אני יודעת שיש בי את הכלים והיכולות אבל בלי שום שאיפה להתקדם. אני מודעת לכול אבל לא עושה עם זה דבר. אין לי את היכולת הכלכלית לממן עוד סדנה או אימון אישי. אולי אתם תוכלו לעוץ לי עצה? תודה.
איציק שפיר
New member
הסדנאות והחיים
לפני 20 שנה עברתי 2 סדנאות, אולי אלו שאת עברת. אני מכיר היטב את החוויה שאת מתארת - מאיגרא רמה לבירה עמיקתא. לטעמי לסדנאות (אני מדבר על אלו שאני הכרתי) יש ערך גבוה מאד כי אדם יכול להתבונן בעצמו, להכיר את עצמו ולהגיע לתובנות לגבי עצמו, באופן שלא מתאפשר בחיים השוטפים. לסדנאות מרתוניות (כמו שאני עברתי ואני מניח שאת מתייחסת למתכונת כזו) יש אפקט חזק עוד יותר בגלל הניתוק מחיי היום יום. כאן בדיוק נמצא עקב אכילס של הסדנאות - החזרה לחיים הרגילים, עם הקצב שלהם ועם האנשים האחרים שנשארו אותו דבר (וחלקם רואה אותך - בגלל השינוי המהיר והחד - כמי שהחליקה על השכל), מלווה בקונטרסט חזק בין חווית "אני יכולה הכל" לבין התוצאות במציאות. אני אישית הגעתי למסקנה, וכך אני ממליץ לפעמים, שמי שהולך לסדנה כזו, יתכנן מראש פעילות המשך במתכונת של שיחות שבועיות עם פסיכולוג (אבל כזה שמכיר את הסדנאות ולא בא עם דעה שלילית עליהן) בהן יוכל ללבן את הקונפליקטים שהוא חווה במציאות ושבסדנאות לא הכינו אותו להם. כיום, כשאימון אישי נכנס כחלופה זמינה, אני חושב שליווי של מאמן ביצירת חזון ותכנית פעולה מבוקרים (הכוונה שהריאליות שלהם נבדקת מול צרכי המתאמן, מאפייניו האישיים וביחס לכל תחומי החיים שלו) יכול להיות אפקטיבי עוד יותר. הסדנאות מציעות פעילויות המשך תומכות אבל הן לא מובְנות ולא ממוקדות בך ורק בך אלא "נעזרות" בך לצורך קידום האג'נדה שלהן (אני חושב שבסך הכל בצורה הוגנת - לפות באלו שהכרתי). בכל מקרה אין סתירה להשתתף בפעילויות אלו במקביל לליווי מקצועי. אני רוצה להבהיר, שהצעתי להמשך פעילות עם ליווי מקצועי לא נועד "לתקן תקלות שהסדנא עשתה" (כפי שמשמיצים סדנאות מסויימות) אלא בתכנון מראש המשלב פעילות מואצת בסדנא עם פעילות ממוקדת ואיטית יותר לאחר מכן, לטובת שיפור עצמי והשגת תוצאות טובות יותר של מי שמחליט על כך. באשר אליך, אני חושב שעצם הפניה לכאן היא צעד שלך לצאת מהקיבעון. לגבי אימון ללא עלות או בעלות מופחתת, יש מאמנים מתלמדים הנמצאים בסטאג' שתוכלי לפנות אליהם. לגבי השאלה הקודמת שלך - "זה אני" - אפשר לומר את המילים האלו באחד משני האופנים: 1. "זה אני - קבלו אותי כמו שאני" 2. "זה אני - ומה אני עושה עם זה כדי להשיג תוצאות טובות יותר". רוב יוצאי הסדנאות (הטריים) אומרים את המשפט הראשון. באימון אישי מתמקדים על המשפט השני. בהצלחה
לפני 20 שנה עברתי 2 סדנאות, אולי אלו שאת עברת. אני מכיר היטב את החוויה שאת מתארת - מאיגרא רמה לבירה עמיקתא. לטעמי לסדנאות (אני מדבר על אלו שאני הכרתי) יש ערך גבוה מאד כי אדם יכול להתבונן בעצמו, להכיר את עצמו ולהגיע לתובנות לגבי עצמו, באופן שלא מתאפשר בחיים השוטפים. לסדנאות מרתוניות (כמו שאני עברתי ואני מניח שאת מתייחסת למתכונת כזו) יש אפקט חזק עוד יותר בגלל הניתוק מחיי היום יום. כאן בדיוק נמצא עקב אכילס של הסדנאות - החזרה לחיים הרגילים, עם הקצב שלהם ועם האנשים האחרים שנשארו אותו דבר (וחלקם רואה אותך - בגלל השינוי המהיר והחד - כמי שהחליקה על השכל), מלווה בקונטרסט חזק בין חווית "אני יכולה הכל" לבין התוצאות במציאות. אני אישית הגעתי למסקנה, וכך אני ממליץ לפעמים, שמי שהולך לסדנה כזו, יתכנן מראש פעילות המשך במתכונת של שיחות שבועיות עם פסיכולוג (אבל כזה שמכיר את הסדנאות ולא בא עם דעה שלילית עליהן) בהן יוכל ללבן את הקונפליקטים שהוא חווה במציאות ושבסדנאות לא הכינו אותו להם. כיום, כשאימון אישי נכנס כחלופה זמינה, אני חושב שליווי של מאמן ביצירת חזון ותכנית פעולה מבוקרים (הכוונה שהריאליות שלהם נבדקת מול צרכי המתאמן, מאפייניו האישיים וביחס לכל תחומי החיים שלו) יכול להיות אפקטיבי עוד יותר. הסדנאות מציעות פעילויות המשך תומכות אבל הן לא מובְנות ולא ממוקדות בך ורק בך אלא "נעזרות" בך לצורך קידום האג'נדה שלהן (אני חושב שבסך הכל בצורה הוגנת - לפות באלו שהכרתי). בכל מקרה אין סתירה להשתתף בפעילויות אלו במקביל לליווי מקצועי. אני רוצה להבהיר, שהצעתי להמשך פעילות עם ליווי מקצועי לא נועד "לתקן תקלות שהסדנא עשתה" (כפי שמשמיצים סדנאות מסויימות) אלא בתכנון מראש המשלב פעילות מואצת בסדנא עם פעילות ממוקדת ואיטית יותר לאחר מכן, לטובת שיפור עצמי והשגת תוצאות טובות יותר של מי שמחליט על כך. באשר אליך, אני חושב שעצם הפניה לכאן היא צעד שלך לצאת מהקיבעון. לגבי אימון ללא עלות או בעלות מופחתת, יש מאמנים מתלמדים הנמצאים בסטאג' שתוכלי לפנות אליהם. לגבי השאלה הקודמת שלך - "זה אני" - אפשר לומר את המילים האלו באחד משני האופנים: 1. "זה אני - קבלו אותי כמו שאני" 2. "זה אני - ומה אני עושה עם זה כדי להשיג תוצאות טובות יותר". רוב יוצאי הסדנאות (הטריים) אומרים את המשפט הראשון. באימון אישי מתמקדים על המשפט השני. בהצלחה
יש הבדל בין להבין תובנות
ברמה האינטלקטואלית לבין לנסות את הדברים בשטח ולחוות אותם. האם עוד סדנא זה מה שבאמת יקדם אותך מבחינת העשייה? יכול להיות שהחומר והתובנות שלמדת בסדנאות היו נהדרים. אך החומר התיאורטי עצמו הוא לא זה שעושה את השינוי. את היחידה שיכולה לעשות אותו ובדרך להפנים את התובנות תוך כדי הניסיון. האופוריה הראשונית של הסדנאות אולי נותנת לך פרספקטיבה על דברים אבל משם צריך ליצור מומנטום על ידי עשייה. כושר התמדה הוא סה"כ שריר מנטלי די דומה לשריר פיזי. כדי להגדיל את השריר צריך לטפח אותו ולהתאמן באופן קבוע למרות האתגרים שבדרך. מה עזר לך בפעם הקודמת להקים את עצמך מהמיטה למרות הכל ? ייתכן שיועיל לך לעבוד עם מאמן אישי שיעזור לך ליצור סביבה תומכת ומסגרת לעשייה.
ברמה האינטלקטואלית לבין לנסות את הדברים בשטח ולחוות אותם. האם עוד סדנא זה מה שבאמת יקדם אותך מבחינת העשייה? יכול להיות שהחומר והתובנות שלמדת בסדנאות היו נהדרים. אך החומר התיאורטי עצמו הוא לא זה שעושה את השינוי. את היחידה שיכולה לעשות אותו ובדרך להפנים את התובנות תוך כדי הניסיון. האופוריה הראשונית של הסדנאות אולי נותנת לך פרספקטיבה על דברים אבל משם צריך ליצור מומנטום על ידי עשייה. כושר התמדה הוא סה"כ שריר מנטלי די דומה לשריר פיזי. כדי להגדיל את השריר צריך לטפח אותו ולהתאמן באופן קבוע למרות האתגרים שבדרך. מה עזר לך בפעם הקודמת להקים את עצמך מהמיטה למרות הכל ? ייתכן שיועיל לך לעבוד עם מאמן אישי שיעזור לך ליצור סביבה תומכת ומסגרת לעשייה.
סאלי תדמור
New member
למצוא שותפים לדרך מהסדנה
שלום לך, אולי את יכולה למצוא כמה חבר'ה שעשו איתך את הסדנאות, ותפגשו פעם בשבוע ותתאמנו יחד? בהבחנות שלמדתם שם? ותלוו זה את זה בתהליך שלכם? מה שאת מתארת מוכר. זה מוכר גם בתהליך אימון. משיגים משהו, איזו תובנה, איזה מרץ, איזו התקדמות, ואז - באופן לא מפתיע למי שכבר מכיר את זה - מגיעים לאתגר הבא. האתגר הזה לא היה יכול לקרות קודם, כי היינו עסוקים בשלב הקודם. עכשיו הוא מגיע. עכשיו צריך עוד משהו. כמו שם הספר הזה - what got you here, won't get you there. עכשיו צריך עוד משהו. ברבות מהחברות שמציעות סדנאות כאלה, יש אפשרות להיות אסיסטנט בחינם, ותמורת אימון שמקבלים. עשיתי את זה הרבה שנים בהנאה ובתועלת רבות ומקיפות. למעשה כך הגעתי לאן שאני נמצאת בו היום. אם היית בהיי - כנראה שהיה שם משהו טוב עבורך. אפשר למצוא דרך להמשיך את זה. בהצלחה
שלום לך, אולי את יכולה למצוא כמה חבר'ה שעשו איתך את הסדנאות, ותפגשו פעם בשבוע ותתאמנו יחד? בהבחנות שלמדתם שם? ותלוו זה את זה בתהליך שלכם? מה שאת מתארת מוכר. זה מוכר גם בתהליך אימון. משיגים משהו, איזו תובנה, איזה מרץ, איזו התקדמות, ואז - באופן לא מפתיע למי שכבר מכיר את זה - מגיעים לאתגר הבא. האתגר הזה לא היה יכול לקרות קודם, כי היינו עסוקים בשלב הקודם. עכשיו הוא מגיע. עכשיו צריך עוד משהו. כמו שם הספר הזה - what got you here, won't get you there. עכשיו צריך עוד משהו. ברבות מהחברות שמציעות סדנאות כאלה, יש אפשרות להיות אסיסטנט בחינם, ותמורת אימון שמקבלים. עשיתי את זה הרבה שנים בהנאה ובתועלת רבות ומקיפות. למעשה כך הגעתי לאן שאני נמצאת בו היום. אם היית בהיי - כנראה שהיה שם משהו טוב עבורך. אפשר למצוא דרך להמשיך את זה. בהצלחה
מגשים החלומות 1
New member
שלום לחדשה
מתוך דברייך ניתן להבין שאת יודעת מה הבעיה שאת רוצה לפתור ( אין לך שאיפות ). מכיוון שאת מודעת לבעיה מצבך כבר טוב כי אפשר לפתור את הבעיה בקלות יחסית. דבר ראשון אני מציע לך לא לעשות השוואות עם אנשים אחרים " שמתקדמים בחיהם" כי החיים מלאים בהפתעות ולכל אחד יש רגעי שפל ורגעי שיא. גם אנשים שאת רואה שמתקדמים לכאורה בחייהם בית, ילדים עבודה וכו' יכולים פתאום להתגרש ולהגיע לנקודת ההתחלה, אז לא כדאי לקחת דוגמאות מאחרים. לגבי ההתקדמות שלך אני מציע לך לקחת דף ועט ולרשום 3 דברים שאת רוצה להשיג בשבוע הקרוב. אלו יכולים להיות אפילו דברים קטנים לכאורה, קניית בגד שרצית או מציאת עבודה חדשה. ברגע שסיימת לכתוב את 3 הדברים ( אלו השאיפות שלך לשבוע הקרוב) תקדישי כמה דקות למחשבה איך את משיגה את השאיפות האלה. צריך ללכת לחנות או לחפש עבודה ביד 2 וכו'. כך תתקדמי לאט לאט ותחזקי את הביטחון שלך וגם השאיפות שלך יתעצמו עם הזמן.
מתוך דברייך ניתן להבין שאת יודעת מה הבעיה שאת רוצה לפתור ( אין לך שאיפות ). מכיוון שאת מודעת לבעיה מצבך כבר טוב כי אפשר לפתור את הבעיה בקלות יחסית. דבר ראשון אני מציע לך לא לעשות השוואות עם אנשים אחרים " שמתקדמים בחיהם" כי החיים מלאים בהפתעות ולכל אחד יש רגעי שפל ורגעי שיא. גם אנשים שאת רואה שמתקדמים לכאורה בחייהם בית, ילדים עבודה וכו' יכולים פתאום להתגרש ולהגיע לנקודת ההתחלה, אז לא כדאי לקחת דוגמאות מאחרים. לגבי ההתקדמות שלך אני מציע לך לקחת דף ועט ולרשום 3 דברים שאת רוצה להשיג בשבוע הקרוב. אלו יכולים להיות אפילו דברים קטנים לכאורה, קניית בגד שרצית או מציאת עבודה חדשה. ברגע שסיימת לכתוב את 3 הדברים ( אלו השאיפות שלך לשבוע הקרוב) תקדישי כמה דקות למחשבה איך את משיגה את השאיפות האלה. צריך ללכת לחנות או לחפש עבודה ביד 2 וכו'. כך תתקדמי לאט לאט ותחזקי את הביטחון שלך וגם השאיפות שלך יתעצמו עם הזמן.
כמה דברים
בהמשך לקודמי, הייתי לוקח בערבון מוגבל את המשפט "כולם מתקדמים בחייהם ורק אני עומדת במקום". אני מאמין שזו ההרגשה שלך, וקשה להתווכח עם הרגשה, אולם כפי שאמר קודמי, אין לכך אחיזה במציאות, משום שכל אדם חווה נקודה בה הוא תקוע. לא רק את עומדת במקום, אולם רק את יכולה להזיז את עצמך קדימה. הזכרי: מה היתה ההצלחה האחרונה שלך? איך היתה ההרגשה? מה עשית שם שעזר לך להצליח? לאחר מכן, חשבי: מה ייחשב בעינייך להצלחה הבאה? מה תהיי מוכנה לעשות כדי להגיע לשם? את לא חייבת לחזור לאימון אישי מקצועי, אך כדי שתמצאי גורם (אפילו במשפחה) שיש לו השפעה עליך ויכול לדרבן אותך לפעולה, להלהיב אותך, לתמוך בך בימי השפל ולחזק את תחושות האמונה בעצמך בימי התקדמות. בהצלחה!
בהמשך לקודמי, הייתי לוקח בערבון מוגבל את המשפט "כולם מתקדמים בחייהם ורק אני עומדת במקום". אני מאמין שזו ההרגשה שלך, וקשה להתווכח עם הרגשה, אולם כפי שאמר קודמי, אין לכך אחיזה במציאות, משום שכל אדם חווה נקודה בה הוא תקוע. לא רק את עומדת במקום, אולם רק את יכולה להזיז את עצמך קדימה. הזכרי: מה היתה ההצלחה האחרונה שלך? איך היתה ההרגשה? מה עשית שם שעזר לך להצליח? לאחר מכן, חשבי: מה ייחשב בעינייך להצלחה הבאה? מה תהיי מוכנה לעשות כדי להגיע לשם? את לא חייבת לחזור לאימון אישי מקצועי, אך כדי שתמצאי גורם (אפילו במשפחה) שיש לו השפעה עליך ויכול לדרבן אותך לפעולה, להלהיב אותך, לתמוך בך בימי השפל ולחזק את תחושות האמונה בעצמך בימי התקדמות. בהצלחה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.