זה אבט"ש או כלא
הי. אני עתודאי שכבר שנה בשירות, ולכן נחשב קצין (אבל לא עשיתי קורס קצינים, ולא מתכוון לעשות). אני ג'ובניק לגמרי, למרות שיש לי פרופיל שמאפשר לי להיות קרבי. מעולם לא חשבתי שאני אהיה קרבי - זה היה ברור לי מההתחלה (טוב, מהתיכון) שהדבר הכי רחוק ממני זה להיות קרבי. זה לא סתם חוסר מוטיבציה - זה פחד עמוק ובלתי נשלט מלהיפגע פיזית. לא סיפרתי על זה לאף אחד - למעשה גם אני לא ממש הייתי מודע לצד הזה שלי, עד שפתאום הגיע העניין של האבט"ש. אני ג'ובניק בבסיס עמוק בעורף שהוא ג'ובניקי כמעט באופן מוצהר, אבל פתאום החליטו אצלנו שעתודאים יצטרפו לאבט"שים שעושים החוגרים ביחידה. האבט"שים, יש לציין, מבוצעים בבסיסים בשטחים, בין השאר ליד ערים פלשתיניות שהן, בואו נגיד, לא כל כך רגועות. אני מת מפחד. אני יודע שהסיכוי הוא קלוש שאני אפגע, אבל מצד שני אני יודע שדוקא לי זה יקרה. יש את האנשים שאומרים "לי זה לא יקרה", אבל אני דווקא תמיד חושב ש"לי זה כן יקרה". אני לא מסוגל לצאת לזה. מעבר לזה, יש לי בעיות רפואיות שאני חושב שהיו צריכות למנוע ממני יציאה לאבט"שים האלו, אם רק הרופאים הצבאיים לא היו כל כך אטומים וחסרי רגישות והנהלים הצבאיים לא היו כל כך עקומים. אז עכשיו הבחירה היא בין לצאת לאבט"ש ובין ללכת לכלא על סירוב פקודה. הייתי מעדיף להימנע מהכלא אם רק אפשר. יש לכם עצה? האבט"ש הולך ומתקרב, והתורים בחר"פ הם אינסופיים - יש כזה דבר "פגישת חירום" עם קב"ן? זה משהו שקב"ן יכול לעזור לגביו?
הי. אני עתודאי שכבר שנה בשירות, ולכן נחשב קצין (אבל לא עשיתי קורס קצינים, ולא מתכוון לעשות). אני ג'ובניק לגמרי, למרות שיש לי פרופיל שמאפשר לי להיות קרבי. מעולם לא חשבתי שאני אהיה קרבי - זה היה ברור לי מההתחלה (טוב, מהתיכון) שהדבר הכי רחוק ממני זה להיות קרבי. זה לא סתם חוסר מוטיבציה - זה פחד עמוק ובלתי נשלט מלהיפגע פיזית. לא סיפרתי על זה לאף אחד - למעשה גם אני לא ממש הייתי מודע לצד הזה שלי, עד שפתאום הגיע העניין של האבט"ש. אני ג'ובניק בבסיס עמוק בעורף שהוא ג'ובניקי כמעט באופן מוצהר, אבל פתאום החליטו אצלנו שעתודאים יצטרפו לאבט"שים שעושים החוגרים ביחידה. האבט"שים, יש לציין, מבוצעים בבסיסים בשטחים, בין השאר ליד ערים פלשתיניות שהן, בואו נגיד, לא כל כך רגועות. אני מת מפחד. אני יודע שהסיכוי הוא קלוש שאני אפגע, אבל מצד שני אני יודע שדוקא לי זה יקרה. יש את האנשים שאומרים "לי זה לא יקרה", אבל אני דווקא תמיד חושב ש"לי זה כן יקרה". אני לא מסוגל לצאת לזה. מעבר לזה, יש לי בעיות רפואיות שאני חושב שהיו צריכות למנוע ממני יציאה לאבט"שים האלו, אם רק הרופאים הצבאיים לא היו כל כך אטומים וחסרי רגישות והנהלים הצבאיים לא היו כל כך עקומים. אז עכשיו הבחירה היא בין לצאת לאבט"ש ובין ללכת לכלא על סירוב פקודה. הייתי מעדיף להימנע מהכלא אם רק אפשר. יש לכם עצה? האבט"ש הולך ומתקרב, והתורים בחר"פ הם אינסופיים - יש כזה דבר "פגישת חירום" עם קב"ן? זה משהו שקב"ן יכול לעזור לגביו?