זהירות משבר
זה מפליא איך זה קורה בדיוק כשאתה בטוח שהכל טוב וכשאתה מסתכל מסביב וכולם נפרדים חוץ ממך. ואז פתאום בלי הודעה מוקדמת אתה מגלה שחיית באשליה עיוורת. היום הסתבר לי שאישתי "סיפרה לי סיפורים" משך שנה וחצי ועשתה הצגות כאילו היא מנסה למצוא עבודה כשאני מנסה לעזור לה כשבעצם היא העדיפה להתעצל ולשבת בבית ולא לעשות כמעט כלום. שנה וחצי שאני מספק לה את כל התנאים כדי שתוכל למצוא את העבודה שהיא רוצה לעשות בלי לחץ ובלי פשרות. שנה וחצי שאני משלם על הלימודים שלה מתוך תקווה שזו תהיה השקעה משתלמת בטווח הרחוק. שנה וחצי שאני חורק שיניים והולך לעבודה שאני מזמן לא אוהב רק כדי לתת לה את הבטחון והנוחות לעשות את הדברים בדרך שלה בלי לחץ. שנה וחצי שאני חולם על היום שאני אוכל לעזוב את העבודה בלי לחץ כי אני אדע שעדיין אחד מאיתנו עובד ואני יכול לקחת חופש של כמה חודשים ולחפש לעצמי עבודה אחרת בלי לחץ. שנה וחצי של אשליות והבטחות עד הבוקר כשענן האשליה הזה התפוצץ. ואני לא יודע על מי לכעוס קודם. עלי על האמון שנתתי בה ועל העיוורון שלי או עליה ועל החוצפה שלה להמשיך ולא לעשות כלום כשהיא רואה איך אני חוזר כל לילה מהעבודה. למרות שאין שום גבר זר בסיפור אני מרגיש נבגד נורא נבגד ומרומה .. נורא. לא יודע עדין מה אני מתכוון לעשות. כל כך הרבה הסכמתי לחכות, כל כך הרבה שמעתי "עוד כמה חודשים יהיה יותר טוב", שכבר אין לי כח יותר. אין לי עוד קרדיט לתת. אין לי כח להבטחות, אין לי כח. פשוט אין לי כח. עכבר
זה מפליא איך זה קורה בדיוק כשאתה בטוח שהכל טוב וכשאתה מסתכל מסביב וכולם נפרדים חוץ ממך. ואז פתאום בלי הודעה מוקדמת אתה מגלה שחיית באשליה עיוורת. היום הסתבר לי שאישתי "סיפרה לי סיפורים" משך שנה וחצי ועשתה הצגות כאילו היא מנסה למצוא עבודה כשאני מנסה לעזור לה כשבעצם היא העדיפה להתעצל ולשבת בבית ולא לעשות כמעט כלום. שנה וחצי שאני מספק לה את כל התנאים כדי שתוכל למצוא את העבודה שהיא רוצה לעשות בלי לחץ ובלי פשרות. שנה וחצי שאני משלם על הלימודים שלה מתוך תקווה שזו תהיה השקעה משתלמת בטווח הרחוק. שנה וחצי שאני חורק שיניים והולך לעבודה שאני מזמן לא אוהב רק כדי לתת לה את הבטחון והנוחות לעשות את הדברים בדרך שלה בלי לחץ. שנה וחצי שאני חולם על היום שאני אוכל לעזוב את העבודה בלי לחץ כי אני אדע שעדיין אחד מאיתנו עובד ואני יכול לקחת חופש של כמה חודשים ולחפש לעצמי עבודה אחרת בלי לחץ. שנה וחצי של אשליות והבטחות עד הבוקר כשענן האשליה הזה התפוצץ. ואני לא יודע על מי לכעוס קודם. עלי על האמון שנתתי בה ועל העיוורון שלי או עליה ועל החוצפה שלה להמשיך ולא לעשות כלום כשהיא רואה איך אני חוזר כל לילה מהעבודה. למרות שאין שום גבר זר בסיפור אני מרגיש נבגד נורא נבגד ומרומה .. נורא. לא יודע עדין מה אני מתכוון לעשות. כל כך הרבה הסכמתי לחכות, כל כך הרבה שמעתי "עוד כמה חודשים יהיה יותר טוב", שכבר אין לי כח יותר. אין לי עוד קרדיט לתת. אין לי כח להבטחות, אין לי כח. פשוט אין לי כח. עכבר