זהירות, בנזין

[arieltr]

זהירות, בנזין

2 אלבומים סה"כ וזה מעט מדי וחבל אבל זה מה יש. מקווה שלפחות עליהם יהיה אפשר להגיע להסכמה חיובית כלשהיא.

ניתקלתי ביוטיוב בתיעוד מאוד מעניין של להקת בנזין מתחילת שנות השמונים.
זה מתחיל ונגמר בקיץ 1982 מול חיילי צהל בלבנון, וזה עובר דרך ראיונות איתם מהתקופה הראשונית שלהם, יעקב גלעד, ההורים של פוליקר, תחושת המעבר מחיפה לת"א, חוסר ההצלחה של האלבום השני, הקשיים הכלכליים שהחזירו אותם לצפון, ואפילו יהודית רביץ מגיחה לכמה שניות, נא לכולכם!

אהוד מנור: "אתם לא אומרים בעצם שיש מקום להתייאש מרוקנרול בארץ?"
"אממ..." פוליקר מהרהר. ואז אומר: "די כן, אבל בוא נאמר שאנחנו אופטימיים. מקווים שיהיה יותר טוב."

כל העניין 58 דקות (אח"כ זה איך לחתוך אספרגוס במטבח של עוצלי גוצלי) וכולל 2-3 גיחות של השדרן הטיוי המקומי (וואלה לא זוכר איך קוראים אותו) שמאפשרות ריצה למקרר למילוי כוס הבירה.
תפנו שעה בוויקאנד הבא עלינו.

http://www.youtube.com/watch?v=vEgi9PvS8zI

 

[oren29at]

אני לא מוצא את הזמן לצפות בזה

אבל ברור לי שמדובר בחומר חובה לא רק לחובבי מוזיקה, אלא לכל מי שרוצה ללמוד משהו על ישראל של אז. הרוק, כמו במקרים אחרים בעולם, הוא רק תירוץ.

האלבום הראשון של בנזין, לדעתי, הוא הכי רוק'נ'רול שהיה אי פעם בארץ. הרוק הישראלי הוא משהו די מלאכותי- בוגרי להקות צבאיות בהתחלה, ילדי שמנת תל אביביים בהמשך. "להקות הקצב" של סוף שנות השישים/תחילת השבעים התפוגגו בלי להשאיר (כמעט) חומר מוקלט. הצ'ר'צילים הם היוצאים מן הכלל, שמעידים מצוין על הכלל.

בנזין הם הדבר הכי אמיתי שיהיה בישראל- צעירים בוערים מהפריפריה, שמתים להצליח בענק, כמו בחו"ל. ככה גם המוזיקה שלהם נשמעה באלבום הראשון, "24 שעות" (את השני לא שמעתי במלואו מעולם).

יעקב גלעד שימש להם לפה. הם ניגנו וביצעו כמו יחידת קומנדו מגובשת, כשפוליקר לא מתפקד כמנהיג על עם שוליות נגנים, אלא תורם ללהקה את הכישרון שלו כמלחין וכמבצע. האלבום הזה מתפוצץ באזניים מהשניה הראשונה שלו ועד לאחרונה.

תכננתי לכתוב פעם על "הטרילוגיה של פוליקר"- שלושה אלבומים שבכל אחד מהם פוליקר מספר את הביוגרפיה של עצמו מזווית אחרת. החלק השלישי של הטרילוגיה כבר נכתב. החלק הראשון עוד יכתב, מתישהו.

 

[droriko]

תכתוב תכתוב

הרבה זאת לא התווכחתי איתך על משהו