"זהירות, אינטרנט"
זוהי כותרת של כתבה מאת יובל דרור בעיתון דה מרקר. מסתבר שמשרד התקשורת פירסם הודעה, לפיה היא שינתה את תנאי הרישיון של ספקיות האינטרנט כך שאלו יהיו מעתה מחויבות להפיק עלוני מידע לציבור שבו יוזהרו הגולשים מתכנים "בלתי הולמים" (לקטינים). מחבר המאמר מתרעם על כך שמשרד התקשורת מחייב דווקא את הספקיות, שמן הסתם אינן אחראיות לתוכן וכן שואל מדוע יש לחייב דווקא ספקיות אינטרנט להוציא עלוני אזהרה ולא לחייב גופים כגון הרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה, גלי צה"ל או בעלי הוידאומטים. אני חולק על דעתו של מחבר המאמר, וסבור ש: א' להזהיר לא מזיק אף פעם. אם הוא חושב שיש עוד גופים שיש לחייבם להזהיר מפני התכנים, בבקשה, שיגיד את זה. ב' האינטרנט הוא מדיום חדש יחסית שהרבה אנשים לא מכירים אותו ואין להם מושג בו. אולי זכור לכם הסיפור שסיפר לנו מלנכולי מן, על ההורים שסיפרו לו שהילד שלהם "יושב כל הלילה ולומד באייסיקיו". ג' הזהרה באמצעות הספקיות היא דרך יעילה וכנראה אין דרכים יעילות יותר. שכן כל מי שיש לו חשבון אינטרנט, יש לו ספק. לגבי הטלוויזיה, המצב שונה, ניתן להעביר את ההזהרות דרך הטלוויזיה בצורה יעילה ע"י פרסומות וע"י אייקונים לסיווג התכנים לפי גיל וכמובן, ניתן לקודד ערוצים. באשר לווידיאומטים, ניתן כמובן להציב שלטי אזהרה על המכונות ואינני בטוח בכך כי אני לא משתמש במכונות האלה, אבל כדי להזמין סרט יש צורך בכרטיס אשראי וניתן כמובן להגביל בכך את ההזמנות למזמינים מבוגרים. מה דעתכם?
זוהי כותרת של כתבה מאת יובל דרור בעיתון דה מרקר. מסתבר שמשרד התקשורת פירסם הודעה, לפיה היא שינתה את תנאי הרישיון של ספקיות האינטרנט כך שאלו יהיו מעתה מחויבות להפיק עלוני מידע לציבור שבו יוזהרו הגולשים מתכנים "בלתי הולמים" (לקטינים). מחבר המאמר מתרעם על כך שמשרד התקשורת מחייב דווקא את הספקיות, שמן הסתם אינן אחראיות לתוכן וכן שואל מדוע יש לחייב דווקא ספקיות אינטרנט להוציא עלוני אזהרה ולא לחייב גופים כגון הרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה, גלי צה"ל או בעלי הוידאומטים. אני חולק על דעתו של מחבר המאמר, וסבור ש: א' להזהיר לא מזיק אף פעם. אם הוא חושב שיש עוד גופים שיש לחייבם להזהיר מפני התכנים, בבקשה, שיגיד את זה. ב' האינטרנט הוא מדיום חדש יחסית שהרבה אנשים לא מכירים אותו ואין להם מושג בו. אולי זכור לכם הסיפור שסיפר לנו מלנכולי מן, על ההורים שסיפרו לו שהילד שלהם "יושב כל הלילה ולומד באייסיקיו". ג' הזהרה באמצעות הספקיות היא דרך יעילה וכנראה אין דרכים יעילות יותר. שכן כל מי שיש לו חשבון אינטרנט, יש לו ספק. לגבי הטלוויזיה, המצב שונה, ניתן להעביר את ההזהרות דרך הטלוויזיה בצורה יעילה ע"י פרסומות וע"י אייקונים לסיווג התכנים לפי גיל וכמובן, ניתן לקודד ערוצים. באשר לווידיאומטים, ניתן כמובן להציב שלטי אזהרה על המכונות ואינני בטוח בכך כי אני לא משתמש במכונות האלה, אבל כדי להזמין סרט יש צורך בכרטיס אשראי וניתן כמובן להגביל בכך את ההזמנות למזמינים מבוגרים. מה דעתכם?
