זהו, רק עוד חודש

[תמי ב]

זהו, רק עוד חודש

בעוד חודש אני מפסיקה להיות תמי ב. בדרך לניו זילנד. קניתי היום כרטיסי טיסה לניו זילנד לי ולילדים לעוד חודש. בעוד חודש באמת אהיה ישראלית בחו"ל. מחר בא האיש של המכולה לראות כמה קוב יידרשו לנו. העסק מתחיל להיות מוחשי, ולמען האמת, גם די מפחיד. איזה פחד! חיים חדשים ומקום חדש. מפחיד ומשמח בו זמנית. משונה מאוד

 

[ליילה]

מזל טוב...

ובעיקר בהצלחה

ואנחנו נהיה כאן בשבילך, גם הרגעים המפחידים וגם באלו הנפלאים יום כתום

 

[תמי21]

וואי איזה התרגשות.....

עוד לא הספקתי להכיר אותך אבל שמחה בשבילך....ויודעת שתצליחי לחיות שם ושתהיי מאושרת בהצלחה לך. ותספרי חוויות.... ממני תמי21 נעים מאוד...חזרתי לארץ מארה"ב בסוף הקיץ האחרון

 

[תמי ב]

תמי 21, גם לי נעים מאוד

אני דווקא תמי 44

 

[תמי ב]

תודה על האיחולים!

אני יודעת שאני עושה את הצעד הנכון עבורי ועבור משפחתי. כלומר אין לי היסוסים בקשר לזה (את השלב הזה כבר עברתי). רק ההתרגשות וקצת פחד מהבלתי נודע. בעיקר חשש בקשר להתאקלמותם של הילדים(אחת בבית הספר היסודי, ושניים בתיכון) בוקר טוב!

 

[Ho Oh]

תמי, שיהיה ../images/Emo50.gif

 

[joe2b]

../images/Emo50.gif ../images/Emo45.gif

 

[פומפידו1]

אני בדיוק באותו מצב

כל-כך הרבה זמן חושבים על זה, מפנטזים על זה, מקווים ומייחלים לזה. וככל שהתאריך קרב החששות מתחזקים, והרהורים עולים.... אנחנו רוצים לאחל לך את כל מה שאנחנו מאחלים לעצמנו! שיהיה רק טוב!

 

[האיש הקטן מהרחוב]

אין מה לפחד....

במרבית המדינות (למעשה - כמעט כל המדינות שיסכימו לקבל אותך) יהיו לך חיים הרבה יותר טובים ורגועים, ויהיו לך ולמשפחתך הרבה יותר הזדמנויות להגשים את עצמכם מאשר בארץ הקודש. בלי פחד, אבל בהחלט לזכור על הזמן שסוף מעשה במחשבה תחילה. הרבה הצלחה.

 

[פומפידו1]

הלוואי שהיה אפשר לשכנע את הלב

בדברים הגיוניים שכאלה...הוא לא כ"כ ממושמע...

 

[billy miligan]

יו סופסופ נזכה לפגוש אותך ../images/Emo13.gif

שיהיה המון בהצלחה ושהכול ילך בקלות

 

[תמי ב]

תודה רבה לכולכם! ../images/Emo140.gif

 

[Gefen]

תמי...באמת צעד לא פשוט

ודי מפחיד. אני לחלוטין מבינה את החשש העיקרי לגבי ההתאקלמות של הילדים - הילדים שלי קטנים ולכן זה לא הטריד אותי במיוחד , אבל כשמדובר בילדים גדולים בגילאי תיכון נראה לי שזה הופך את כל הסיפור להרבה יותר מורכב.. בעצם, התכוונתי רק לברך אותך ולאמר לך בהצלחה וברוכה הבאה לדרום הפסיפיק.. אני מניחה שנראה אותך כאן בשעות הגיוניות ונשמח לצרף אותך לשיחות הליליות הנערכות בחלק הזה של הכדור.. מחזיקה לך אצבעות, שתהיה התאקלמות קלה ככל שניתן, ומוצלחת. וכשתגיעי למלבורן כבר יש לך את מי לבקר.. גפן

 

[תמי ב]

תודה! ../images/Emo141.gif

 

[kloei]

בהצלחה ../images/Emo140.gif

תמי, כל הכבוד על הנחישות. קראתי את המשך השרשור שיש לך ילדים גדולים, אז רציתי לספר לך שכשאני הייתי בת 14 אבי חשב על מעבר של המשפחה לבלגיה, אני מאוד התרגשתי ומאוד ציפיתי לזה ובסוף אחרי שהוא דיבר עם אנשים שגרו בבלגיה על החיים של הילדים וההתאקלמות, הוא החליט שזה מאוחר מדי כי הילדים כבר גדולים מדי. אני חושבת שזה היה הפסד, כמובן אני לא כועסת עליו כי הוא רק רצה בטובתנו ובכל זאת גם היום כאמא אני חושבת שאני כן הייתי לוקחת את האומץ ומנסה לעשות שינוי בחיינו בשבילי ובשביל ילדי, ובעצם גם בגלל זה אני היום ישראלית בחו"ל. להתראות והתארגנות קלה ונעימה שתהיה לכם.

 

[תמי ב]

תודה! ומה שספרת על אביך ובלגיה,

הזכיר לי משהו מוזר שקרה לנו כשהייתי נערה: אבא שלי עבד במשרד החקלאות. בשלב מסויים הציעו לו לעבור עם המשפחה לפרס. נורא שמחנו, והתחלנו להתכונן, אבל אז הייתה שם הפיכה, וגירשו את כל הזרים וכו´. אז לא נסענו. אחר כך הציעו לאבא שלי לעבוד בקמרון. שוב, נורא שמחנו, הרפתקאה וכל זה. לא הספקנו לפנטז יותר מדי, וגם שם פרץ איזה משהו, וכל הזרים גורשו משם. אז הציעו לאבא שלי עבודה ברפובליקה הדומיניקנית. אני לא זוכרת מה קרה שם, אבל לא נסענו. הגענו למסקנה שמי שמציע לאבא שלי את העבודות האלה, כנראה לא ממש רוצה בטובתו, או שיש לו בעייה מסויימת בתכנון לטווח ארוך

 

[Guy K]

../images/Emo6.gif

אגב אני חושב שלא יכול להיות משהו מגניב יותר מלנסוע לחו"ל בגיל ההתבגרות (למרות שבפורום נוער בחו"ל בטח תקראי דברים אחרים לפעמים)