זהו, עוברים שלב.

[עמליה22]

זהו, עוברים שלב.

שבע שנים, לא זוכרת כמה הפריות, שש תרומות ביצית, והיום הבטא השלילית האחרונה. אין הסבר, ככה זה. איך מתגברים על האבל, על הידיעה שאחרי שכבר ויתרתי על קשר גנטי, אאלץ לוותר גם על ההריון - אף פעם לא אלטף את הבטן שלי, השדיים לא יגדלו, בחים לא ארגיש מה זאת בעיטה של תינוק ברחם. וגם ההחלטה על פונדקאות - שוב עם סימני שאלה, כי אולי בעצם משהו בזרע לא בסדר? אולי שוב יהיו כשלונות? אשמח שתשתפו אותי בתחושות.

 

[natasaa]

החלטה קשה..

עמליה היקרה - אני חושבת שרוב הבנות בפורום יכולות להזדהות עם הרגשה שלך.. ויתור על הריון הוא ויתור קשה, אבל תמיד תזכרי שאת רוצה קודם כל להיות אמא וזה מה שחשוב, הריון הוא תחנה בדרך. קחי לך זמן להתאבל - ותגיעי לתהליך של פונדקאות שלמה, זה יקל עליך

.
על השאלות אחרות, הרופאים צריכים לענות. למה את חושבת שזרע לא תקין? העוברים היו יפים? התפתחו ל 3 או 5 ימים? אני מכירה זוגות שניצבו בפני שאלה דומה, הוחלט לגדל את עוברים של תרומת ביצית ליום 5 על מנת לשלול את בעיית זרע. אם העוברים מגיעים לשלב זה, כנראה שאין בעיית זרע.
אסור להתייאש - תמיד יהיו פתרונות..

בהצלחה

נ.ב. על גדילת חזה והנקה את לא חייבת לוותר, ניתן להניק גם את ילדי הפונדקאות

 

[MAMALY]

אצלי ההחלטה באה בקלות

יש לי 3 ילדים 2 מהם תרומת ביציות ופונדקאות
אני עברתי הריון עם ביצית שלי - טיפולים עם כל הסיבוכים האפשריים והריון מזעזע ומזוויע מלא ייסורים פחדים סכנת חיים מות שני עוברים נוספים שהיו ברחם דרך נוראה שהותירה אותי מצולקת פיזית ונפשית אבל אמא.

לא יכולתי לקבל את העובדה שלא יהיו לי עוד ילדים שלא תהיה לי משפחה גדולה כמו שאני רוצה שאין מצב שלא יהיו לי ילדים
ברבים.

בעיטה של תינוק ברחם אצלי היתה סבל מר ונורא מצד אחד ואותחיים מהעובר שכנגד כל הסיכויים האפשרים לא נתן לעובדות להפריע לו אבל כל בעיטה היתה צרחה של כאבים..

טיפולים כבר אי אפשר היה לעשות.. השחלות כבר לא תפקדו בכלל (אנדו מטריוזיס קשה)

הלכנו לתרומת ביציות עם פונדקאית
אני רוצה להגיד לך שמעבר לחקרדה קיומית של הריון (באשר הוא כי אצלי זה היה כל כך מזעזע) הייתי מאושרת נטולת כאבים והיה לי ילד בדרך
על ההריון כולו אפשר לקרוא בפורום הזה תחת הניק שלי משנת 2007 - 2008)

אני זוכרת שהתחלתי להתעניין איך ומה אני יכולה לעשות בשביל שתהיה לי משפחה וילד והבנתי שהפונדקאות תהיהי לי הצלה שתביא לי אור לחיי
אני זוכרת שהרופא פחד לספר לי והתחיל לטפטף ואני כבר התקשרתי למירב - ובפגישה הבאה אצל פרופסור רון אל היא כבר היתה בחוץ הוא היה המום מהדרך שבה קיבלתי את זה והבנתי את זה

לפעמים מגיעים למחסום שצריך לדעת איך לעבור אותו אני לא קיבלתי את זה שלא יהיה וזהו הייתי בטחה שיהיה לי ויש דרכים ממש לא הסכמתי לשמוע שום דבר אחר מלבד זה שאני אמא ל 2 או 3 ילדים וזהו לא היה אכפת חיותר איך הגוך שלי לא עמד בזה יותר הנפש בטח כבר לא וכבר הפכתי ליצור שלא הכרתי מרוב יאוש

אני זוכרת וגם מירב לא תשכח איך ישבנו על הספספ בבית החולים אסף הרופא החזקנו ידיים וסיכמנו איך ומתי יבוא הילד הבא לביתי.

הכרתי את הפונדקאית שלי תוך כמה חודשים היא היתה מקסימה - זה היה לי מוזר בהתחלה וכן היה כאב שאישה אחרת תשמור על התינוק שלי בבטן והבעיטות וכולי.... אבל היי.... כשרוצים ילד ואמהות יש מחיר ואני הייתי מוכנה לשלם כל מחיר ומהר , הפונדקאית נקלטה להריון מתרומת ביציות בפעם השניה זה היה הריון מדהים חוויתי אותו , את כולו כל בדיקה כל אולטאסאונד היתי שם היו לי תמונות מהרגע הראשון של החזרת העוברים לחרם ועד כל סקירות המערכות שהייתי כמוהן לידה... הייתי באה לבקר את העובר שלי כל שבוע שבועיים בחודשים שלא היו ביקורי רופא (כי לא צריך!!!) בילינו יחד ועברנו לידה מדהימה יחד (סיפור הלידה מופיע בתאריך 19.7.2008 והוא מרגש מאוד) שונה וחצי לאחר תחילת התהליך חבקנו את הילד השני שלנו המדהים שהביצית שלו הגיע מקייב והזרע של הבעל ובא אלינו מלאך שמש גדולה מקסימה שהיום כבר בן 5

שני האחים אחד ביולוגי השני לא אחד שטני השני בלונדיני אחד עם האף הגדול שלי והשני עם אף סולד ועיניי ענבר לא דומים כלל במראה שני ילדיי האהובים המתוקים מעולם לא הרגשתי שוני ביחסי אליהם את הבכור הנקתי (בסבל) את השני האכלתי מטרנה הכל היה יותר קל ופשוט הוא פשוט גדל שמח ומאושר בבית שלו 0 שלנו.

השלישי אותו התהליך הפעם עוברים הובאו לישראל מקייב קליטה ראשונה פ]ונדקאית אחרת מקסימה אף היא הריון קל ורגיל לגמרי נטול חרדות כי כבר הבנתי שהפונדקאיות פשוט בהריון, הן נקלטות הן הרות והן יולדות משהו שהיה לי קשה לקבל בהתחלה כי להאמנתי שיש נשים כאלו שהרות ויולדות אחריכל מה שעברתי
ובערב יופ כיפור לפני שנתיים בא לעולם ילדי השלישי בלידה דרמתית וקצרה
ילד שדומה שתי טיפות מיים לאבא שלו אושר גדול

בלי להתבלבל בלי לעצור בלי להתחרבש עם חלומות מה היה אילו ומה אני אפסיד אני הרווחתי משפחה מהרגע הראשון (שוב על הלידה השניה הפונדקאית אפשר לקרוא בארכיון הפורום תחת התאריך 7.10.2011 בכותרת מי נולד ביום כיפור) הלכתי קדימה

אף אחד בבי הזה לא חושב על תרומת ביציות על גנטיקה ועל שטויות כאלו
אצלינו בבית יש רעש של ילדים צוחקים (ורבים לפעמים) אצלינו בבית יש אור בלילה.. כי קמים אצלי בבית שי בלאגאן של צעצועים בכל מקום ואורחים שבאים לבקר ובישול של סירי ענק של אוכל והמון המון שמחה ואמא שיודעת להכין ממתקים ואבא שמתרוצץ על נדנדות
וכל זה בגלל שאמא לא היתה מוכנה לוותר

הביטי הריון זה רק 9 חודשים החיים הם ענקיים, את לא תניקי את לא תרגישי בעיטות בבבטן את לא תצרחי בחדר לידה אבל את תהיי אמא את תחתכי את חבל הטבור ואת תחבקי את התינוק שלך והוא ידע ואני אומרת לך את זה מנסיון הוא ידע שאת אמא שלו כי אמא יש רק אחת ואמא זה בלב ולא בגנים ולא בביציות

אז את יכולה כמובן להתאבל (נגיד רבע שעה מותרות) ואת הולכת להיות אמא הפעם את תצליחי
והילד שלך יעק בלילה ויקרא לך כי את אמא שלו והוא ירוץ אליך כשתבואי לקחת אותו מהגן "אמא שלי באהההה" ואת בטח לא תחשבי שהוא מקייב או צ'כיה

ואת לא תזכרי כלום וזה לא יענייין אותך כי אותך יענינו דברים חשובים כמו אם הוא עשה קקי או א יש לו חום או לאיזה חוג לרשום אותו או שאת צריכה לצרוח על איזו מורה טפשה שנזפה בילד שלך שהלכת כ"כ רחוק בחיים שלך להביא הביתה.. הבנת???

ככה זה אמא

ואת הולכת להיות אמא אז תתמקדי במה שחשוב באמת.

בהצלחה!!!!
ואני פה לעזרה אם את צריכה או רוצה

 

[יוסמיטית]

מזדהה איתך מאוד

אני במצב דומה לשלך, גם אחרי שנים של טיפולים, גם בתרומת ביציות עברנו לפונדקאות והתחושות הן בדיוק כמו שאת מתארת - אבל ממש, והמחשבה הבלתי נסבלת שלעולם לא אהיה בהריון ולא אלד...מה שלי עזר זה לעשות ממש סוויץ' בראש ולחשוב לא על ההריון, אלא על התינוק שיהיה לנו, על זה שעכשיו אנחנו מגדילים משמעותית את הסיכויים לתינוק בריא משלנו, ואפשר אחרי כל כך הרבה שנים של יאוש וחוסר תקוה כבר להתחיל לחלום ואפילו לתכנן שתוך X זמן נהיה סופסוף הורים.
מבחינת הסיכויים, ממה שאני קצת מכירה השילוב של תרומת ביציות ופונדקאות הוא מוצלח מאוד

ובד"כ משיגים הריון מהר, ובטח יש כאן נשים שיוכלו לספר לך על זה. לגבי הזרע - לנו אמרו תמיד שאם יש הפריות לזרע אין כמעט תפקיד בסיכויי הקליטה וההתפתחות של ההריון. אם את רוצה תכתבי לי מסר

 

[עמליה22]

תודה לכולכן

כל מילה שכתבתן עזר, ומכיוון שהרעיון מתבשל כבר הרבה זמן ולא מדובר ברעם ביום בהיר, הן נופלות על קרקע פוריה ולצד הפרקטי: האם יש איפשהו מידע מרוכז שיעזור לי לבחון את האופציות שלי: האם ללכת על פונדקאות בארץ ובחו"ל ובאיזה מדינה אם בחו"ל?

 

[מירבי*]

ברוכה הבאה לפורום

הדברים שאת כותבת מוכרים היטב לכל אם מיועדת בתהליך הפונדקאות.
גם לי באופן אישי הם מוכרים, המחשבות, החרדות, הדאגות והידיעה שאולי ויתרתי אבל כמו שכתבו לך כאן לפני- התרכזי במטרה, זה יסייע לך להפנים ולהבשיל.
כמו שממלי כתבה לך העיקר שבסופו של דבר יהיה לך רעש של תינוקות, לילות בלי שינה וילד לחבק.
עכשיו זה קשה, קחי לך את הזמן שדרוש לך ותתמקדי בעיקר.

בהצלחה