my true colors
New member
זהו! סיימנו!
הכל כבר נגמר! לקחנו את כל מה שהיה לנו, עטפנו את זה יפה יפה. בלי לשבור שום כלים מזכוכית, בלי לבכות על חלב שנשפך, ארזנו הכל לחבילות, ושלחנו. נפרדנו ממה שהיה, כי הרי לכל סוף יש התחלה חדשה, והתחלנו בדרך חדשה. אז לאן שלחנו את כל מה שארזנו, אתם שואלים? שלחנו לעתיד. ככה, למקרה שנרצה, אם יהיה לנו איזה שהוא חשק, לבדוק מה היה, ונרצה למצוא איזה תמונה לנתח מבחינת צבעים, גודל, ואיכות הבד, לדעת שכן! יש לנו אפשרות לעשות זאת, וזה אפילו כדאי. אבל בעתיד!. בינתיים יש לנו הווה. ורק לגביו עלינו לדאוג. כמובן, שההווה מאוד מפחיד אותנו. כי לדעת שיש לנו כוח ברגעים אלה זה תמיד מפחיד. אז החלטנו לעבור. ככה להווה חדש. ההחלטה נבעה מכמה סיבות. 1. לא נראה לי שככ אהבנו את העבר. 2. נראה לנו שחידוש העתיד שבכלל עדיין לא הגיע נשמע נהדר. 3. אנחנו מאוד אוהבים לדמיין על עבר ועתיד ולא נראה לי שחשבנו ככ על ההווה לפני שהחלטנו לחדשו. אז גילינו אותו שוב אבל בדרך אחרת. 4. מה זה משנה?? הרי זהו. כבר נארז. כבר נחתם. כל מה שעכשיו דרוש זו חתימה במקומות המסומנים. מהו הסכם? הצעה וקיבול. בהצעה יש פנייה. גמירות דעת. ומסויימות. פנייה. אז פניתי. פניתי אליהם ואמרתי להם, בואו נעבור. גמירות דעת. זו הייתה החלטה לאחר מחשבות רבות. קבעתי לעצמי, אנחנו קבענו ביחד, הגיע הזמן לעבור. מסויימות. אכן. החלטנו על התנאים בהם נודיע לכולם על המעבר. התנאי הראשון היה לכבד ולקבל. התנאי השני היה לשמור על כללים מסויימים אותם הגדרנו מראש. לאהוב. לדאוג. לשמר. להבין. כמובן שיש לכלול את כל התנאים, אחרת זה לא תהיה הצעה. אלא הזמנה להצעה. אז תמיד יש את הצד הכספי, תמיד היינו חומריים, אז מבחינת תשלום, התשלום למעשה הוא לא כסף! לא לא. נחתום הכל, מלבד המקומות המסומנים. כאן. כאן. וכאן. נחתום בחיבוק. מ´תם אומרים? מהו קיבול. <רק שתדעו שבהודעה זו אני מתכוננת למבחן שיהיה לי בעוד חודש. וממש כיף לי לכתוב את ההודעה הזו> קיבול הוא לפי ההצעה. אנחנו מקבלים את תנאי ההצעה שהייתה ולא משהו אחר. אז. זהו. נחתם. ואפילו קראנו את האותיות הקטנות שאומרות "זהירות! יש לדאוג טוב טוב גם לעתיד. לא רק ההווה הוא חשוב. ויש לזכור גם את העבר שעזבנו." והכל חוקי, הכל מוכן. יש לנו חוזה. אבל מה הלאה? עברנו. ומה עכשיו? מי קובע שאנחנו רוצים את ההווה החדש? שטוב לנו? מי אמר שעכשיו שעברנו והסתדרנו והתמקמנו באמת יהיה לנו נוח? כי הרי זה חדש, ומוזר ולא ככ מוכר? הרי ברור שאנחנו, לא? בחיוך ובחיבוק, אני.
הכל כבר נגמר! לקחנו את כל מה שהיה לנו, עטפנו את זה יפה יפה. בלי לשבור שום כלים מזכוכית, בלי לבכות על חלב שנשפך, ארזנו הכל לחבילות, ושלחנו. נפרדנו ממה שהיה, כי הרי לכל סוף יש התחלה חדשה, והתחלנו בדרך חדשה. אז לאן שלחנו את כל מה שארזנו, אתם שואלים? שלחנו לעתיד. ככה, למקרה שנרצה, אם יהיה לנו איזה שהוא חשק, לבדוק מה היה, ונרצה למצוא איזה תמונה לנתח מבחינת צבעים, גודל, ואיכות הבד, לדעת שכן! יש לנו אפשרות לעשות זאת, וזה אפילו כדאי. אבל בעתיד!. בינתיים יש לנו הווה. ורק לגביו עלינו לדאוג. כמובן, שההווה מאוד מפחיד אותנו. כי לדעת שיש לנו כוח ברגעים אלה זה תמיד מפחיד. אז החלטנו לעבור. ככה להווה חדש. ההחלטה נבעה מכמה סיבות. 1. לא נראה לי שככ אהבנו את העבר. 2. נראה לנו שחידוש העתיד שבכלל עדיין לא הגיע נשמע נהדר. 3. אנחנו מאוד אוהבים לדמיין על עבר ועתיד ולא נראה לי שחשבנו ככ על ההווה לפני שהחלטנו לחדשו. אז גילינו אותו שוב אבל בדרך אחרת. 4. מה זה משנה?? הרי זהו. כבר נארז. כבר נחתם. כל מה שעכשיו דרוש זו חתימה במקומות המסומנים. מהו הסכם? הצעה וקיבול. בהצעה יש פנייה. גמירות דעת. ומסויימות. פנייה. אז פניתי. פניתי אליהם ואמרתי להם, בואו נעבור. גמירות דעת. זו הייתה החלטה לאחר מחשבות רבות. קבעתי לעצמי, אנחנו קבענו ביחד, הגיע הזמן לעבור. מסויימות. אכן. החלטנו על התנאים בהם נודיע לכולם על המעבר. התנאי הראשון היה לכבד ולקבל. התנאי השני היה לשמור על כללים מסויימים אותם הגדרנו מראש. לאהוב. לדאוג. לשמר. להבין. כמובן שיש לכלול את כל התנאים, אחרת זה לא תהיה הצעה. אלא הזמנה להצעה. אז תמיד יש את הצד הכספי, תמיד היינו חומריים, אז מבחינת תשלום, התשלום למעשה הוא לא כסף! לא לא. נחתום הכל, מלבד המקומות המסומנים. כאן. כאן. וכאן. נחתום בחיבוק. מ´תם אומרים? מהו קיבול. <רק שתדעו שבהודעה זו אני מתכוננת למבחן שיהיה לי בעוד חודש. וממש כיף לי לכתוב את ההודעה הזו> קיבול הוא לפי ההצעה. אנחנו מקבלים את תנאי ההצעה שהייתה ולא משהו אחר. אז. זהו. נחתם. ואפילו קראנו את האותיות הקטנות שאומרות "זהירות! יש לדאוג טוב טוב גם לעתיד. לא רק ההווה הוא חשוב. ויש לזכור גם את העבר שעזבנו." והכל חוקי, הכל מוכן. יש לנו חוזה. אבל מה הלאה? עברנו. ומה עכשיו? מי קובע שאנחנו רוצים את ההווה החדש? שטוב לנו? מי אמר שעכשיו שעברנו והסתדרנו והתמקמנו באמת יהיה לנו נוח? כי הרי זה חדש, ומוזר ולא ככ מוכר? הרי ברור שאנחנו, לא? בחיוך ובחיבוק, אני.