זהו , יוצא למסע חדש...

orenbb1

New member
זהו , יוצא למסע חדש...

בעיקר בימי עננות, גם כשיש שמש בחוץ , באתי לכתוב כאן. אולי כדי לפרק את מוקשי החשש מהלא נודע. או שאולי בעיקר להסתופף כתף אל כתף עם מי שעבר או עברה חוויות דומות לאלו שאני חווה עכשיו. אז זהו, השבוע בית הדין אישר את ההסכם בנינו. בעוד ימים אחדים אעבור לביתי החדש. השבת הזו , היא האחרונה שאני עושה בבית שגרתי בו 20 שנים. פה נולדו ילדיי. פה ניסגר פרק ונפתחת לרווחה הדלת של הפרק החדש בחיי. את הרבנות כדי לשים הכל אחרינו, בטח אפגוש בעוד כחודש, חודש וחצי. מקווה מאוד שזה יהיה לפני החגים. להרגיש שזהו, את השנה אני מתחיל חדש. אז מה החששות? הילדים. בראש ובראשונה.כולם מתבגרים. רואים השבת במיוחד שגם להם השבת הזו קשה מאוד. בשלב כל כך חשוב בחייהם. גיוס, התבגרות, בגרויות. ההורים שלהם הפכו את חייהם. הגעגוע. לא, לא לגרושתי המיועדת. אני צועד לפרידה הזו בשמחה( כן כן, ייחלתי לכך הרבה זמן, כשזה נגמר, זה נגמר) אלא געגוע למשפחה ביחד, לחגים, לחברים. געגוע למשהו שאני אפילו לא יודע מהו כלכלית. איך זה ייראה. איך זה ירגיש. מאיפה עטים עליי החששות האלו? אם אני נותן שם לרגעים האלו במילה אחת אז המילה שאני בוחר היא: זהו למילה הזו אפשר להוסיף מה שרוצים. זהו, נגמר זהו, מתחיל זהו, אני חי זהו, אני מאושר זהו, הפעם אתאהב ממש זהו, תני לי יד, כמה חיכיתי לך זהו, די לחפירות ??
 

נעמי155

New member
חששות טבעיים

נראה שאתה במקום יותר טוב מהרבה אחרים, מהסיבה שרצית בזה, ולא כי זה נכפה עליך או תפס אותך לא מוכן.
הזמן, רק הזמן. אתה תתרגל למציאותה החדשה, גם הילדים ילמדו לחיות עם זה.
יש ילדים שלומדים להנות מההרעפות בשני הבתים, ויוצאים, איך לומר, די מצ'ופרים מהסיפור.
אבל לזה דרוש קצת זמן, עד שכל דבר וכל אחד ייכנס למשבצת החדשה, אח"כ גם השאר, יסתדר.

בהצלחה.
 

לי בא

New member
שיהיה בהצלחה

הפולניה שבי רוצה להזהיר ולהגיד שלא הכל זהב בחוץ,
החששות ברורים ומובנים והבדידות היא גדולה.
מאחר ואתה זה שיוצא מהבית, הלבד והבדידות יהיו מאוד בולטים.
אני זוכרת את האוריה של פתאום לחיות בלעדיו, כמה רציתי שהוא יעזוב ואז פתאום בשבתות שהילדים אצלו, השקט חירפן אותי.
לקח זמן להנות מזה.
סליחה אם הוצאתי לך את האוויר מהמפרשים
&nbsp
 

orenbb1

New member
ממש לא הוצאת את האוויר. יש מספיק אוויר לכולם ;)

אני לא רואה בתהליך הזה , פיקניק בדידות, לא נראה לי שאהיה שם. לא חסרים חברים וחברות אבל שקט? כן, כי הבית ריק בימים מסויימים? לזה ייקח זמן עד שאתרגל
 
זהו - מילה מצויינת

מין סימן פיסוק החלטי בין קודם למעכשיו. אהבתי!
אני חייבת לציין שאתה יוצא מהבית קצת כמוני. מאוד נחוש ושבע רצון בפן האישי ומלא דאגה וכאב לגבי הילדים.
אך טבעי הוא. ואפילו טוב שכך. אל תשכח אותם לעולם. כל דבר שתעשה או לא תעשה - תחשוב מה זה עושה להם. לא אומרת לא לעשות, אבל תהיה מודע ותבחר תמיד את הדרך שהכי פחות פוגעת, בהנתן הנסיבות והאילוצים, כמובן.
(שהרי לא אתה ולא אני בחרנו להשאר בזוגיות הלא מספקת ולו כדי שהילדים עולמם לא יחרב)

בהינתן עדיפותם של הילדים על פני רוב העולם, אתה תראה שהרבה דברים בינך ובין גרושתך ירוככו משהו (זה לא שתמיד זה כך, אבל מבין השורות אני קוראת גבר שמאוד רגיש לילדים שלו ולכן רואה אותך כדומה לי. אך לא לגרוש שלי ...)

כלכלית? - יהיה אחר. אולי קשה יותר.
ריגשית? - לפעמים עצוב יותר, לפעמים קל יותר.
חברתית? - לפעמים מסעיר יותר (הרבה יותר..) ולפעמים בודד יותר (הרבה יותר)
משפחתית? - בעיקר מוזר. אחר? קמת כמו משפחה צולעת (שחסרה בה צלע) אצלנו יש אירועים שאנחנו ממשיכים ביחד, שני הורים ושני ילדים, אבל יש אירועים שאנחנו במשפחה צולעת וזה נורא מוזר בהתחלה וקצת מפחיד.

אבל בגדול בגדול, אם תצליח להמנע מרגשות אשם (מתוך ידיעה שבכל רגע נתון אתה חושב על טובת הילדים, מלבד עצם הגירושין ועוד כמה החלטות שקשורות) ואם תזכור בכל פעם שקשה, כמה היה רע קודם ולמה הלכת (שהרי זו לא קפריזה של רגע) - אז פשוט תהיה מאושר.
למרות הקשיים.
למרות שאחר.
למרות ש"צולע".
וזהו. עד עכשיו היה הנודע ומעכשיו הלא נודע. מלא תקווה וסיכוי. לאהבה. לזוגיות. שקט לטוב.
תקווה זה המון.


אופס.....
נדמה לי שכתבתי לעצמי..
 

orenbb1

New member
תודה רבה...

מסוג התגובות שקוראים פעם, פעמיים ואפילו שלוש...כמה חד ומבין??
 


 
מאד מרגש.. מבינה לליבך

אתה יודע - החששות מאד נורמליים ומובנים.
כל סוף היא התחלה חדשה. וכל התחלה מלאה בחששות מפני הלא נודע.
גם אני חשה בדיוק כמוך.
הגעתי לצעד הזה ממקום מאד מפוכח והחלטי, אך עם זאת מלאת חששות מפני העתיד.
השקט מחרפן, החשש הכלכלי, החשש מהלבד..
ואני בניגוד אליך - עדיין לא לגמרי שם (עדיין בתהליך)
אבל עובדת על עצמי. עושה הכל כדי לחדש קשרים ישנים, להגדיל את מאגר החברים כדי לא להיות ולא להרגיש בודדה.
מאד מקווה שההתחלה שלי תוביל לסוף טוב מבחינתי.
מאחלת לך המון הצלחה...תהייה מאושר
 
שיהיה בהצלחה


מזדהה לגמרי עם כל השאלות, החששות.. מניחה שכולנו כך.
כשאנחנו נפרדנו חששתי בעיקר לילדים.
לא הייתי אפילו במקום של לחשוב הלאה- רק עכשיו מתחילה לעכל שאין יותר ארוחת ערב של כולם יחד, אין יותר ארוחות משפחתיות שלמות, אין יותר חלוקה של הדאגה/המטלות, זאת אני ורק אני- עכשיו יש (כמו שמישהי כאן הגדירה יפה) משפחה צולעת. אבל גם משפחה צולעת זאת משפחה, משפחה שונה- אבל מ ש פ ח ה.
לפעמים כשרע לי אני תוהה אם הצעד היה נכון, אבל זה רק כי אנשים נוטים לשכוח את הרע, ולהזכר בטוב.
אם היה לנו טוב- לא היינו נפרדים, אבל לא הייתה זוגיות, לא הייתה לנו חברות, לא הייתה כבר אהבה.
סורי על החפירה משלי, אני בימים רגשיים שכאלה...
שיעבור בשלום
 

מתנשנשת

New member
זהו..

שהגעתָּ לרגע המיוחל,
והרגע המיוחל הזה, אינו כרוך רק בלארוז את עצמך פיזית,
אלא כמה רגעים לפני האריזה,
להחיל לחשוב מה אתה רוצה לקחת איתך הלאה,
מה משרת אותך נכונה,
מה כבר לא משרת אותך,
מה עשה לך שירות דֹב
ומה היה אס פוקר וג'וקר גם
מה יעשה לך טוב בא איתך
מה שעשה/עושה לך פחות טוב, העבר באהבה הלאה למישהו אחר
דבר ידוע הוא דדבר שלא טוב לך יכול להיות מצויין עבור מישהו אחר.

עכשו
קרא את הכל
מתוך הבנה שכל העשייה הזו נכונה עבור חפצים
אבל נכונה לא פחות עבור אנשים, דפוסי התנהגות שלך, הסכמות שלך לדפוסי התנהגות של אלו שסביבך
וכמה שתרחיב את מעגל החשיבה והסינון - כך הפינה החמה שלך (בלב) תהיה רכה ונעימה ובעיקר מכילה את מי שאתה היום
(אגלה לך בסוד, בקרוב תגלה שגם אתה השתניתָּ - אתה עשוי לאהוב את זה)...

זהו -
שעכשו, כשיהיו לך כמה וכמה רגעים של פרטיות
תוכל לסמן לך יעדים ומטרות,
מקומות שרציתָּ להגיע אליהם (פיזית על הגלובוס, מנטאלית עם עצמך, מנטאלית מול אלו שתבחר)
תעצור לקחת לעצמך את רגעי הנחת ולנצור אותם בעונג גדול
הילדים?
כשהם יראו אותך פוסע בשבילי המסע,
הם יהיו שם להושיע יד
פעם בשביל לעזור לך לטפס, פעם בשביל להצטרף תדאג שתהיינה להם מספיק סיבות טובות להיות שם (במילים אחרות-אל תהיה ממורמר)

אז לאט לך עם הארגזים,
הם לגמרי לא רעים - תדאג שיהיה איפה לזרוק את עצמך כשאתה עייף,
כלי רחצה, מגבות ובגד נקי מקֵלים על הדרך
כלי מטבח ראשוניים לקפה/חביתה
בהצלחה ואפשר גם בהנאה - מפרגנת
 

orenbb1

New member
איזו תגובה מפעימה

איזה כיף לקרוא תגובה אמיתית ולא כלאחר יד.
מקסים בעיני. פותח ראש וכיווני חשיבה

תודה :)
 
למעלה