זהו, חזרנו

[רחוב האגס 1]

זהו, חזרנו../images/Emo178.gif

לא שלא היינו פה עד עכשיו, אבל עכשיו חזרנו לתפקוד מלא ונורמלי. המחשב שלי חזר היום מתיקון אחרי שבועיים וחצי. האמת - הוא חזר לחנות כבר לפני בדיוק שבוע, אבל לפי גרסתם הם לא ממש הצליחו להשיג אותי (וזה לא דבר שהיה אמור להיות כל-כך קשה). זהו, עכשיו אני יכול לסכם שוב בקורסים, למוד למבחנים ולעשות את העבודות מהחומר שסיכמתי במשך השנה, לא להיות תלוי בחוות המחשבים ולא במחשבים של שותפותי (אגב, המחשב הזמין יותר מבין אלה של שתיהן, הושבת השבוע בעצמו כשנשרף לו הספק-כוח. לפחות יהיה לי איך לתגמל את שותפתי בלתתת לה את המחשב שלי כשהיא תצטרך). עכשיו גם אוכל לעבוד מהבית כמו שהתחייבתי. וגם - אוכל לקרוא באופן יעיל יותר את הודעותיכם בפורום.

 

[רגליים קרות]

../images/Emo5.gif שבועיים וחצי בלי מחשב? אללי.

 

[מוגג]

ואת מקטרת על מילואים...

 

[רחוב האגס 1]

עכשיו תאר לך מה זה גם וגם../images/Emo181.gif

 

[רגליים קרות]

היית במילואים?

 

[רחוב האגס 1]

דווקא לא. סתם העליתי רעיון תיאורטי../images/Emo3.gif

אבל האמת? אם כבר שהמחשב ייתקע בתיקון - אז כבר שזה יהיה בזמן שאתה ממילא לא בבית ולא משתמש בו.

 

[רגליים קרות]

רק היה חסר לי שהמחשב היה מתקלקל בזמן המילואים

 

[רגליים קרות]

באמת עכשיו כבר אפשר לומר ללא חשש

שפלא שכלום לא התקלקל, לא נשבר ולא היה חולה.

 

[רגליים קרות]

לא שמת לב שכבר לא?

השבוע הראשון היה קשה, אבל השבוע השני (שנגמר לפני רבע שעה) היה פשוט מדהים. והכי קשה היה השבוע שלפני. הכנסתי את עצמי למצב רוח רע מאד. לא יודעת מה לעשות איתו עכשיו, כשחזר. בינתיים אני בהתעלמות, מפרידה ביננו קומה.

 

[צימעס]

יש לך קצת פחות מחודש

כדי ללמדותי איך לא להיות במצברוח רע בשבוע שלפני (הזמן הזה של שונאת את העולם, אותו, את המדינה, את צה"ל, ומעבירה בראש תסריטים סטייל "לשבור את הגלים"). 30/7 זה היום. ושלי - באמת סביר שנבוא לעיה"ק, כי הוא יהיה קרוב ואפשר אולי אפילו לבקר.

 

[רגליים קרות]

הלואי והייתי יודעת.

זה קורה לי בכל פעם מחדש (כבר המוווון שנים), ואני לא מצליחה להתגבר על הבאסה שלפני הפעם הבאה. חברות שלי כבר צוחקות עלי, ויודעות שיהיה בסדר, אבל אני לא מאמינה להן. וברור לי שגם בפעם הבאה (שאני לא יודעת מתי היא בכלל) זה יהיה ככה. אני חייבת לומר ש 30.7 זה תאריך נוראי במיוחד, עם כל החופשות והחום. אבל אם הבנתי נכון אצלך ממילא הם בבית כל השנה, אז התאריך הזה לא מיוחד במיוחד. לא זוכרת כבר מה היה ב"לשבור את הגלים"? אצלי עוברים יותר תסריטים מהסוג של "לשבור את הכלים". חצי שעה אחרי שהוא חזר ברחתי מהבית, לבריכה. איזה כיף היה.

 

[עפרונית מהודרת]

להזכיר לכן שאלו בעיות של עשירים?

לי אין בעל בכלל. בשום יום של השנה. אוי, אני כל כך מסכנה

 

[צימעס]

לא, זה לא עוזר בכלל.

אני בחרתי להוליד ילדים רק אחרי שיש לי בן זוג, ומעצבנותי ש*מישהו* הופך את הבחירה שלי למשך חודש, בלי לשאולותי.

 

[רגליים קרות]

ותארי לך שהמישהו הזה הוא הבן זוג עצמו.

הכי נורא. אבל אצלי הפעם זה היה רק שבועיים.

 

[צימעס]

לשבור את הגלים

סרט בנות וטישואים. כל הגברים של הכפר הולכים כל קיץ לעבוד על אסדת קידוח, למשך כל הקיץ, ואז בחורף נמצאים בבית. גיבורת הסרט, שלא כשאר הנשים, לא מקבלת עליה את הדין, ומתפללת שיקרה משהו ובעלה יפסיק לנסוע כל קיץ. תפילתה מתגשמת: הוא נפצע, משותק בכל הגוף, ונשאר אתה בבית. (זה היה התיאור לאקוני מאוד. הסרט רווי רגשות. בהמשך היא מנסה לעשות כל מיני דברים כדי שיבריא, זה הזוי ואפילו עוד יותר קורע לב).

 

[רגליים קרות]

זכרתי שהיה כזה סרט קורע לב

בו התגלתה אמילי ווטסון. רק שלא זכרתי את תוכנו בכלל, למעט זכרון כלשהו שהוא בנוי מאפיזודות נפרדות. עכשיו הזכרת לי גם את התוכן.

 

[רחוב האגס 1]

חתיכת תיק...

מחשב הוא כמו יד, בלי להגזים. בשביל כל דבר היום צריך אינטרנט. גם בשביל עבודה (ואני הרי עובד על אתר אינטרנט!), גם בשביל לימודים (כל מידע לגבי מועדי מבחנים וכו' - הכל באתר האוני') וגם בשביל כל דבר הכי קטן.