זהו ...זה ניגמר...
ידידי היקר... ניפטר הלך לעולם שכולו טוב... (כך אומרים החיים שביננו) מוזר אפילו היום אחרי הלוויה הוא נישאר "ידידי" ולא חברי .. ידיד..משקל רב ערך בעיני לא פחות ..אז לא אעלה אותו עכשיו משהו מת לדרגת חבר. בעיניו תמיד היתי החברה הטובה ביותר לה סיפר שיתף נתן קיבל... אני נהנתי מחברות מיוחדת זו -הוא יחסר לי !!(אפלטונית לחלוטין). בעצם בספירת מלאי שעשיתי שם גיליתי לחרדתי שחבר טוב (כמו שהוא הרגיש שהוא כלפי) ממין זכר, והכוונה לחברות לשמה ,אפלטונית לשמה ,אמיתית לשמה בדיוק כמו חברה טובה לא פחות כבר אין לי ממש אחד שאחשיב אותו כמו הז"ל.. יש לי חברות ,לא חסר, את הטובות באמת לא צריכה יותר מספירה על יד אחת.. אבל האמת בעיניני חברות אמיתית תמיד החשבתי ועדיין מחשיבה את הגברים כזן מיוחד המוקיר ושומר על חברות כערך ולאורך שנים.. טוב.. אנשים יקרים לי יותר, יקרים פחות ניפטרו והיתי צריכה להתמודד עם הריק ..שכל אחד מהם השאיר אחרי לכתו.. אבל אם ניתיחס לכל דבר שניגמר כסוג של מוות... התסכימו עימי שהדרך בה אנכנו מקבלים ת'מות משקפת את קבלת החיים? התסכימו שהדרך בה אנו מתמודדים עם "המות" היא גם הדרך שאנכנו מתמודדים עם המציאות?. הרי יש כמה דרכים להתמודד עם מוות מכל סוג שהוא... אני עדיין חושבת התשובות יש לי הם חלקיות.. אני לא זוכרת את כל המילים שאלתמן כתב אבל זה מה בא לי לרשום לזכרו... "כי חצוי העולם,כי הוא שניים, וכפולה היא המיית מספדו, כי אין בית בלי מת על כפיים ואין מת שישכח... ..... ..... ניפלאים הם חיינו המלאים מחשבות של מתים... (רות משתפת במחשבות מעורבות..בשאלות לא ממש ברורות)
ידידי היקר... ניפטר הלך לעולם שכולו טוב... (כך אומרים החיים שביננו) מוזר אפילו היום אחרי הלוויה הוא נישאר "ידידי" ולא חברי .. ידיד..משקל רב ערך בעיני לא פחות ..אז לא אעלה אותו עכשיו משהו מת לדרגת חבר. בעיניו תמיד היתי החברה הטובה ביותר לה סיפר שיתף נתן קיבל... אני נהנתי מחברות מיוחדת זו -הוא יחסר לי !!(אפלטונית לחלוטין). בעצם בספירת מלאי שעשיתי שם גיליתי לחרדתי שחבר טוב (כמו שהוא הרגיש שהוא כלפי) ממין זכר, והכוונה לחברות לשמה ,אפלטונית לשמה ,אמיתית לשמה בדיוק כמו חברה טובה לא פחות כבר אין לי ממש אחד שאחשיב אותו כמו הז"ל.. יש לי חברות ,לא חסר, את הטובות באמת לא צריכה יותר מספירה על יד אחת.. אבל האמת בעיניני חברות אמיתית תמיד החשבתי ועדיין מחשיבה את הגברים כזן מיוחד המוקיר ושומר על חברות כערך ולאורך שנים.. טוב.. אנשים יקרים לי יותר, יקרים פחות ניפטרו והיתי צריכה להתמודד עם הריק ..שכל אחד מהם השאיר אחרי לכתו.. אבל אם ניתיחס לכל דבר שניגמר כסוג של מוות... התסכימו עימי שהדרך בה אנכנו מקבלים ת'מות משקפת את קבלת החיים? התסכימו שהדרך בה אנו מתמודדים עם "המות" היא גם הדרך שאנכנו מתמודדים עם המציאות?. הרי יש כמה דרכים להתמודד עם מוות מכל סוג שהוא... אני עדיין חושבת התשובות יש לי הם חלקיות.. אני לא זוכרת את כל המילים שאלתמן כתב אבל זה מה בא לי לרשום לזכרו... "כי חצוי העולם,כי הוא שניים, וכפולה היא המיית מספדו, כי אין בית בלי מת על כפיים ואין מת שישכח... ..... ..... ניפלאים הם חיינו המלאים מחשבות של מתים... (רות משתפת במחשבות מעורבות..בשאלות לא ממש ברורות)
