מיסאנדרסטוד
New member
זהו, זה הסוף.
כבר בשמונה בבוקר התייצבתי במשרד, לעשות טופס טיולים. בטרמינל 3 זה היה תבוני ביותר. "את צריכה ללכת למשרד החניונים להחזיר את תו החנייה". "אין לי תו חנייה", עניתי. "אוקיי, אז תלכי לשם בכ"ז כדי שיחתמו לך" "יחתמו לי על מה?" "על זה שאין לך תו חניה". אוקיי, חשבתי לעצמי, זה נבון והגיוני לחתום לי על הטופס, שלמעשה הם חותמים שאין לי תו חנייה אבל נו, מילא. אחרי כמעט 3 שנים אפשר להסיק כי חוסר הגיון הוא שבשגרה, נדמה לי. לא הייתה לי עם זה בעיה בכל אופן. זהו, אחרי שסיימתי הכל חזרתי בחזרה לטרמינל בשביל לתפוס את הרכבת. לא סתם, נכנסתי לשער והסורק לא פספס, פנה אלי ואמר לי :"שלום, בטחון!!!!", מנופף בתגיו לתפארת, כאילו היו עיטורים של זקן בצבא הרוסי בהמתנה לטיסה לדנייפרופטרובסק. "מאיפה את מגיעה לשדה התעופה"??? אני לא יודעת- אולי זה הזקן, אולי זה השפם, או שהתרגשתי יתר על המידה. רק החזרתי ת'א"ב ותוך שניה אני בחוץ! מי אמר שלא יעילים, הא? כמובן שלא הייתה לי בעיה עם זה, אבל רק לפני שנייה הייתי בודקת, אח שלי, וכבר אני חזותניקית? מצטערת לומר לכם, אבל זה קצת הצחיק אותי וגם קצת צבט לי ת'לב, כי אז הבנתי שזה באמת הסוף. זהו, אז בעוד שבועיים אני אעלה על ה - 001 ל JFK, ואחרי זה, נראה כבר מה יהיה. היה טוב, היה לפעמים קצת קשה, אנשים טובים ברובם. בסופו של דבר, היה יותר טוב מרע ובעיקר אני שמחה על חברים שהכרתי, אמנם אני יכולה לחשוב על לפחות 2 אנשים שאני אחד האנשים הנתעבים לדעתם, אבל גם זה קורה. זהו. שיהיה לכולכם רק טוב, נתראה (או שלא) בעתיד, או לפחות כאן, כשאני אהיה הרחק בעיר הציניות והניכור. חקשמח, ובהצלחה לכולם.
כבר בשמונה בבוקר התייצבתי במשרד, לעשות טופס טיולים. בטרמינל 3 זה היה תבוני ביותר. "את צריכה ללכת למשרד החניונים להחזיר את תו החנייה". "אין לי תו חנייה", עניתי. "אוקיי, אז תלכי לשם בכ"ז כדי שיחתמו לך" "יחתמו לי על מה?" "על זה שאין לך תו חניה". אוקיי, חשבתי לעצמי, זה נבון והגיוני לחתום לי על הטופס, שלמעשה הם חותמים שאין לי תו חנייה אבל נו, מילא. אחרי כמעט 3 שנים אפשר להסיק כי חוסר הגיון הוא שבשגרה, נדמה לי. לא הייתה לי עם זה בעיה בכל אופן. זהו, אחרי שסיימתי הכל חזרתי בחזרה לטרמינל בשביל לתפוס את הרכבת. לא סתם, נכנסתי לשער והסורק לא פספס, פנה אלי ואמר לי :"שלום, בטחון!!!!", מנופף בתגיו לתפארת, כאילו היו עיטורים של זקן בצבא הרוסי בהמתנה לטיסה לדנייפרופטרובסק. "מאיפה את מגיעה לשדה התעופה"??? אני לא יודעת- אולי זה הזקן, אולי זה השפם, או שהתרגשתי יתר על המידה. רק החזרתי ת'א"ב ותוך שניה אני בחוץ! מי אמר שלא יעילים, הא? כמובן שלא הייתה לי בעיה עם זה, אבל רק לפני שנייה הייתי בודקת, אח שלי, וכבר אני חזותניקית? מצטערת לומר לכם, אבל זה קצת הצחיק אותי וגם קצת צבט לי ת'לב, כי אז הבנתי שזה באמת הסוף. זהו, אז בעוד שבועיים אני אעלה על ה - 001 ל JFK, ואחרי זה, נראה כבר מה יהיה. היה טוב, היה לפעמים קצת קשה, אנשים טובים ברובם. בסופו של דבר, היה יותר טוב מרע ובעיקר אני שמחה על חברים שהכרתי, אמנם אני יכולה לחשוב על לפחות 2 אנשים שאני אחד האנשים הנתעבים לדעתם, אבל גם זה קורה. זהו. שיהיה לכולכם רק טוב, נתראה (או שלא) בעתיד, או לפחות כאן, כשאני אהיה הרחק בעיר הציניות והניכור. חקשמח, ובהצלחה לכולם.
