זהו, אני כאן סופית

[שמולי קיפוד]

זהו, אני כאן סופית

לא עושים עוד טיפול IVF מביציותי, סיימנו פרק זה.
עדיין בשלב האבל על הפרק הקודם שנגמר

, אבל בקרוב בטח אציף אתכן בשאלות של התחלה...

 

[איילת ר]

אני כאן לשירותך
ושלב האבל שלי היה ארוך וכואב.....

 

[שמולי קיפוד]

תודה, את פשוט מקסימה!

 

[איילת ר]

אני יודעת וזוכרת כמה זה קשה....
אבל גם יודעת שזה שווה את הכל!!!
אז את מוזמנת להציף אותי בכל מה שאת רוצה

 

[totit8]

גם אני אשמח לעזור

תקופת האבל שלי היתה יחסית קצרה. מהרגע "שהיכתה" בי הידיעה וההבנה כי כנראה שזו הדרך היחידה להיות אמא נכנסתי לעניין ב"פול" גז. שיהיה בהצלחה!

 

[שמולי קיפוד]

אני מבינה אותך, גם אני כזאת, מיד חושבת קדימה

הנה, מיד כתבתי את ההודעה הזו, ברגע שידעתי שאין הפריות ואין החזרה, התחלתי לחשוב להבא (ובעצם גם חשבתי לפני כן, למשל כבר נרשמתי לתרומת ביצית בארץ).
אבל עדיין זה קשה,
וגם, יש בסיפור גם בן זוג שלוקח דברים אחרת ממני,
הוא לא מוכן כרגע לדבר על השלב הבא,
למרות שכבר ברור לשנינו שאנחנו לא עושים עוד ניסיון IVF מהביציות שלי.
הוא כן צריך תקופת אבל וצינון. גם הוא יודע מה השלב הבא, אבל כל פעם שאני מתחילה לדבר איתו על זה הוא עוצר אותי ואומר שהוא צריך זמן ולא מתאים לו עדיין הדיבור על זה אפילו.
אז אני צריכה גם להתאים את עצמי לקצב שלו.

 

[איילת ר]

אני עשיתי והתאבלתי.... זה שמתאבלים לא אומר שאי אפשר לעשות דברים על אוטומט...
גם אני מייד אחרי השלילי האחרון המשכתי בחיפוש אחר אופציות (אז הייתי עם בן זוג להורות) וכשהוא נשר מהתהליך מיד חזרתי לבר חוה ותוך חודשיים היתה החזרה ראשונה...
היום שנתיים אחרי ההחזרה הראשונה אני אמא לבת שנה ☺
אז תבדקי מה מתאים, תני לו את הזמן וייתכן שכשתבואי אליו בטוחה לגבי מסלול מסויים יהיה לו קל יותר.
מוכנה לדבר איתו אם הוא ירצה לשאול שאלות

 

[אוריתוש 5]

אתם שניים בסיפור הזה

גם אצלנו תהליך האבל וההשלמה והמעבר לשלב הבא היה בקצב שונה.
אני נעזרתי בייעוץ עם הפסיכולוגית שלי, לגבי איך ומתי לנסות בכל זאת (בלי ללחוץ כמובן)
ודי מהר זה עבד והוא שיתף פעולה, אם כי לא בשמחה ולא בלב שלם לגמרי, אבל אני כבר לא יכולתי לחכות יותר.
והיו גם מגבלות של זמן שנשף בעורפנו (בגלל סיפור של פונדקאות, לא קשור לתרומה)
&nbsp
מקווה בשבילך שתהליך האבל וההשלמה יושלם בקרוב,
ותוכלי להתחיל להניע מהלכים לשלב הבא
העיקר הוא להיות אמא, הדרך פחות חשובה. כך למדתי מהנשים המקסימות כאן בפורום.

 

[ממתינה למתנה]

גם החצי שלי היה ככה

לקח לו זמן לעכל את הסיפור הזה וגם אחרי שהתחלנו הוא שיגע אותי עם נושא הגיור ולא היה הכי שלם עם זה. עשינו קצת "פסק זמן" מכל הטיפולים, אולי קצר מדי כי עשינו טיפול אחד שלא היינו שלמים איתו אצל דר' גבע ואחריו ממש לקחנו הפסקה ארוכה של 5 שנים עד לטיפולים הבאים אחרי ששנינו ממש השלמנו עם זה.
לפעמים צריך קצת לעצור את הקצב ולא להיכנס באין כניסה ולא להתחיל מיד את המירוץ.

 

[rabbitm]

ברוכה הבאה

מצטערת לשמוע שאין הפריות ואין החזרות.
קחו את הזמן להתאבל, לדעתי זה חלק חשוב וטבעי בתהליך. רק אחרי שמעכלים ומעבדים אפשר לצאת בכוחות חדשים לדרך חדשה. אני התאבלתי 7-8 חודשים. לא יודעת אם זה נחשב הרבה או מעט, אבל זה הזמן שהיתי צריכה.
למרות שהסבעבה דחפה ושאלה שאלות, ונו יאללה לפרק הבא, אני הייתי צריכה את הזמן הזה. שהשלמתי עם הרעיון, אני זוכרת שהסתכלתי על בנות בדרכן לשאיבה ואפילו די ריחמתי עליהן. שמחתי שאני לא שם כבר.
אז אנחנו כאן לכל שאלה/הבהרה/ייעוץ/בכי וכמובן שמחה.
שיהיה לכם המון בהצלחה, והילדים שלכם מחכים לכם

 

[חיבוקיתוש]

מבינה את הצער

אבל עשית את הבחירה הנכונה. שיהיה לך בהצלחה.

 

[עוגי555]

היי מותק

שלב קשה מאוד, מאוד.
אבל את בדרך הנכונה... דווחי לנו מתי מתחילה ההתרגשות לבצבץ... מבטיחה לך שזה מגיע...
חיבוק גדול באהבה
עוגי

 

[שמולי קיפוד]

תודה לכולכן! אתן ממש מחזקות!

 

[קרמבו וניל10]

ברוכה הבאה!

האבל הוא שלב חשוב והכרחי בעיני וגם התהליך של הסנכרון הזוגי.
בשני התחומים מרגישה שדווקא העובדה שהם לא הגיעו אצלי בקלות ובאופן אוטומטי, דרשה ממני לפתח יכולות ודרכי התמודדות שבסופו של דבר חיזקו אותי, לימודו אותי ובטוחה שיועילו לי ולנו בהמשך. כי ההמשך הוא העיקר. זה נכון לגבי האמהות שלי וזה נכון גם לקשר הזוגי. למשל, מרגישה שאנחנו מגיעים ללידה הקרבה בנקודה אחרת בקשר הזוגי שלנו, כזו שמושפעת כבר מזה שאנחנו הורים כמה שנים, אבל גם מהדרך הלא פשוטה שעברנו - כל אחד עם עצמו ושנינו ביחד - לקראת הבאת הילד השני.

 

[שמולי קיפוד]

תודה, מסכימה לגמרי

גם אצלנו הזוגיות רק נבנתה מהקשיים (לא שהייתי בוחרת בקשיים האלה מראש...)