זהו אנחנו מתגרשים
שלום לכולם אתמול זה יצא החוצה אחרי הרבה זמן, הרגשתי שהגעתי לקצה גבול היכולת והסבלנות. למי שלא זוכר או יודע, בעלי בגד בי, ניסינו להמשיך יחד אבל הוא לא שיתף פעולה ונפרדנו. הוא המשיך להיות בקשר עם הכלבה, אומנם לא הכי מוצלח, וזה קצת עודד אותי ונתן לי תקווה, אבל אחרי חופש שבועות הבנתי שהם עלו שלב, והפסיקו להתחבא כשנפגשו עם חברים משותפים, ובלי בושה בעלי הביא אותה להורים שלו (שאגב היו בשוק ומאוד נסערים מזה, הם כמובן אוהבים אותי ורוצים שנחזור). בסוף השבוע האחרון הרגשתי שאני לא יכולה יותר, ובאתי לבית שלי, עם כל מיני תירוצים לבקר חברים ולטייל ולראות את החתולה. פגשתי את בעלי ודיברנו, ישנתי במיטה והוא בסלון. ידעתי שלא נחזור להיות יחד, רק רציתי לראות ולהראות, והרגשתי שאם לא אבוא לשם אני אתפוצץ מרוב געגועים לבית שלי. (אני בדירת ההורים כרגע) אתמול הוא התקשר, רצה להבין למה באתי. כנראה שהפרעתי לו ולה כשהגעתי ל"טריטוריה" שלהם, כי הרי הם חיים ועובדים שם בנחת.... אני כבר תיכננתי שיחה קשה איתו לעוד שבוע, אז הוא מסיים את עבודתו. אבל זה הוקדם לטלפון של אתמול, בו הוא הודה שהוא מוכן להתגרש וזה נגמר והוא לא אוהב אותי יותר. ניסיתי לדבר איתו בהגיון, לפחות לנסות להבין מה הסיבות, מה השתבש. "לא יודע" הוא ענה לי. אפילו לא חשב עם עצמו מה מקולקל בכדי שתהיה אפשרות לתקן. אמרתי לו שהוא אפס על זה שאם היה לו כל כך רע איתי כבר המון זמן שהוא לא קם והלך קודם, אלא רק כשהיתה לו מישהיא אחרת ביד. הוספתי כמה מילות תואר עסיסיות שלא חשבתי שאוכל להגיד אותם אי פעם על מי שאהבתי כל כך (ועדיין). ואתם יודעים מה? זה לא עזר לי ולא הזיז לי ולא הייתי נסערת כמו לפני כמה זמן בו גיליתי שהם היו יחד אצל ההורים שלו. אני יודעת שאני לא צריכה כזה בעל חרא ומנייאק וכל תואר נוסף שתוסיפו לו. לא רוצה לחיות עם מי שלא אוהב אותי, ויש בי המון מה לאהוב! לא צריכה את הסבל הזה. אבל זה עדיין כל כך כואב .... זהו, כנראה שאצטרך לעבור לפורום אחר..... ולכל מי שמתלבט ומרגיש לא טוב עם בן\בת הזוג- תחשבו טוב טוב, בבקשה תלמדו את הלקח ממני, תעשו משהו לפני שנהיה מאוחר מידי, תצילו את הזוגיות, תטפחו אותה, תשמרו, קחו הכל בפרופורציה, תלמדו להעריך את הדברים הקטנים, אל תקחו שום דבר כמובן מאליו, תמנעו משחיקה, תקומו כל בוקר ותודו למי שצריך שאתם קמים ליד מישהו שאוהב אתכם, והעיקר שתמשיכו לאהוב... כי המצב הזה הוא הכי מגעיל בעולם. מנסיון. גל
שלום לכולם אתמול זה יצא החוצה אחרי הרבה זמן, הרגשתי שהגעתי לקצה גבול היכולת והסבלנות. למי שלא זוכר או יודע, בעלי בגד בי, ניסינו להמשיך יחד אבל הוא לא שיתף פעולה ונפרדנו. הוא המשיך להיות בקשר עם הכלבה, אומנם לא הכי מוצלח, וזה קצת עודד אותי ונתן לי תקווה, אבל אחרי חופש שבועות הבנתי שהם עלו שלב, והפסיקו להתחבא כשנפגשו עם חברים משותפים, ובלי בושה בעלי הביא אותה להורים שלו (שאגב היו בשוק ומאוד נסערים מזה, הם כמובן אוהבים אותי ורוצים שנחזור). בסוף השבוע האחרון הרגשתי שאני לא יכולה יותר, ובאתי לבית שלי, עם כל מיני תירוצים לבקר חברים ולטייל ולראות את החתולה. פגשתי את בעלי ודיברנו, ישנתי במיטה והוא בסלון. ידעתי שלא נחזור להיות יחד, רק רציתי לראות ולהראות, והרגשתי שאם לא אבוא לשם אני אתפוצץ מרוב געגועים לבית שלי. (אני בדירת ההורים כרגע) אתמול הוא התקשר, רצה להבין למה באתי. כנראה שהפרעתי לו ולה כשהגעתי ל"טריטוריה" שלהם, כי הרי הם חיים ועובדים שם בנחת.... אני כבר תיכננתי שיחה קשה איתו לעוד שבוע, אז הוא מסיים את עבודתו. אבל זה הוקדם לטלפון של אתמול, בו הוא הודה שהוא מוכן להתגרש וזה נגמר והוא לא אוהב אותי יותר. ניסיתי לדבר איתו בהגיון, לפחות לנסות להבין מה הסיבות, מה השתבש. "לא יודע" הוא ענה לי. אפילו לא חשב עם עצמו מה מקולקל בכדי שתהיה אפשרות לתקן. אמרתי לו שהוא אפס על זה שאם היה לו כל כך רע איתי כבר המון זמן שהוא לא קם והלך קודם, אלא רק כשהיתה לו מישהיא אחרת ביד. הוספתי כמה מילות תואר עסיסיות שלא חשבתי שאוכל להגיד אותם אי פעם על מי שאהבתי כל כך (ועדיין). ואתם יודעים מה? זה לא עזר לי ולא הזיז לי ולא הייתי נסערת כמו לפני כמה זמן בו גיליתי שהם היו יחד אצל ההורים שלו. אני יודעת שאני לא צריכה כזה בעל חרא ומנייאק וכל תואר נוסף שתוסיפו לו. לא רוצה לחיות עם מי שלא אוהב אותי, ויש בי המון מה לאהוב! לא צריכה את הסבל הזה. אבל זה עדיין כל כך כואב .... זהו, כנראה שאצטרך לעבור לפורום אחר..... ולכל מי שמתלבט ומרגיש לא טוב עם בן\בת הזוג- תחשבו טוב טוב, בבקשה תלמדו את הלקח ממני, תעשו משהו לפני שנהיה מאוחר מידי, תצילו את הזוגיות, תטפחו אותה, תשמרו, קחו הכל בפרופורציה, תלמדו להעריך את הדברים הקטנים, אל תקחו שום דבר כמובן מאליו, תמנעו משחיקה, תקומו כל בוקר ותודו למי שצריך שאתם קמים ליד מישהו שאוהב אתכם, והעיקר שתמשיכו לאהוב... כי המצב הזה הוא הכי מגעיל בעולם. מנסיון. גל