בקשר להשפעה על ילדים (ועוד)
לא האמנתי שזה ישפיע, אבל היתה לי חברה בתיכון שמאוד היתה מושפעת מזבנג ומדריה כלפי. (גם לי יש שיער חום ומשקפיים ואני חנונה, כמובן). היא החשיבה את עצמה כאחת מה"פופולריים" (כמובן שאצלה בראש היתה סקאלה אחת) ובשלב כלשהו היא ברצינות ציפתה ממני להיות כמו ירון, הזכירה את השם שלו (ואת דריה) די הרבה כשהיא דיברה איתי עליי, וניסתה "לטפל" בי בצורה נוסחתית כאילו קראה ספר של פינק על ירון. גם אצל אחרים ראיתי אותה מדביקה סטריאוטיפ של דמות אחת מזבנג - ודובקת בזה. אז היא מטומטמת, אין ספק, אבל זה לא כאילו טמטום (כלשהו) זה דבר נדיר אצל בני נוער.. וזה לא כאילו בני נוער - ואנשים בכלל - לא חושבים גם כך בסטריאוטיפים שאנחנו לא רוצים לעודד. אז יכול להיות שאצל השכבה הנמוכה הזאת זה כן מעלה את הסטראוטיפיזציה (פשיייי מילה ארוכה! והאחשדרפנים) אצל בני הנוער. כולה קומיקס, אבל אנשים, ובמיוחד בני נוער, מושפעים מהסביבה שלהם. השפעה קטנה אחת מצטרפת לשניה ושלישית והן כן משנות, במיוחד כשאין קונטרה. אבל! (יצחק הסוף איננו) זה רק טיעון נגד. יש גם מלא טיעונים בעד, ומה שיכריע פה זה לא "האם זבנג מזיק" אלא היחס בין כמה שהוא מזיק לכמה שהוא מועיל. לכל דבר יש חסרונות ויתרונות ואנחנו מתייחסים רק לאיזון ביניהם. (רציתי להבהיר כי בדיונים באינטרנט לפעמים שוכחים את זה) טיעונים בעד? טיעון ענקי בעד זה שזבנג מלמד אנשים לקרוא קומיקס. אנחנו לא תופסים כמה זה קריטי, אבל לפעמים פוגשים אנשים שנרתעים מהמדיום רק בגלל שהם לא יודעים איזה פאנל לקרוא קודם ולא רוצים לטרוח ללמוד. את זבנג קוראים מגיל יסודי, לפחות בשכבה שלי כך היה, ומי שקורא ככה יתגבר על המחסום הטכני. לולא זבנג, היה הרבה יותר קשה להטמיע *כל* קומיקס אחר בארץ. ותראו איך בשבוע הספר (ובאירועים אחרים) אורי מקבל מעמד של כוכב. לפחות כשיצא לי לראות אותו שם. דברים כאלה גורמים לאנשים לתת כבוד למה שהבנאדם עושה בזכות הכבוד שהם רואים שמוענק לו. אנחנו תכלס מתעסקים במדיום שהוא "סיפור עם ציורים". נורא קל לסווג אותו כחומר לפעוטות, אבל ככה הוא מקבל שם של יותר מזה. אז אצלי זה גובר על עניין הסטריאוטיפים. (יש עוד פנים, אלו העיקריים שעלו לי לראש)