זמן האמת שלי
New member
זבל - סיפורי פחים
פעם, כשהייתי ילדה היה פח זבל גדול בקצה הרחוב, קראו לו צפרדע
למרות שהיו שם רק חתולים..
גדלנו, ועל נוחות וקרבה לבית חשבנו, וכיום לכל בניין יש פח או חדר אשפה
נשמע אוטופיה, כן אבל..
בבוקר כשאני יוצאת עם האוטו מהחנייה, האיש שמשחרר את הפחים לרחוב
מעמיד אותם בצורה כזאת שמאלצת אותי לנסוע סלאלום תוך כדי יציאה לכביש (מי רצה מסוכן ולא קיבל..?)
נגיד שהתרגלתי לזה
השבוע אני מלווה את הצעיר לגן, ואין נפלא יותר מאשר להתבשם מהריח החזק של הפח שעומד לו על המדרכה, בדרך לגן.
אני זוכרת שבוקר אחד רציתי לעשות הליכת בוקר
כל כמה מטרים טובים עומדת משפחת פחים, מחכה שיגאלו אותה מייסוריה המצחינים
מודה שאחרי כמה מטרים היאוש (והריח שדבק בי) גבר.. אז שבתי הבייתה..
אולי צריך לשנות משהו בשיטה..?
למשל, לפנות זבל בעשר בבוקר, הרחובות יתומים, מעטים הרכבים היוצאים מחניות הבתים
בוודאי גם נתקלתם במצב בו הייתם צריכים לעקוף את האוטו זבל על הנתיב הנגדי, ואז מגיע רכב ואתם נתקעתם ולאפכם חודר שובל הריח החגיגי..
יש מה לעשות בנידון?
מה דעתכם?
פעם, כשהייתי ילדה היה פח זבל גדול בקצה הרחוב, קראו לו צפרדע
למרות שהיו שם רק חתולים..
גדלנו, ועל נוחות וקרבה לבית חשבנו, וכיום לכל בניין יש פח או חדר אשפה
נשמע אוטופיה, כן אבל..
בבוקר כשאני יוצאת עם האוטו מהחנייה, האיש שמשחרר את הפחים לרחוב
מעמיד אותם בצורה כזאת שמאלצת אותי לנסוע סלאלום תוך כדי יציאה לכביש (מי רצה מסוכן ולא קיבל..?)
נגיד שהתרגלתי לזה
השבוע אני מלווה את הצעיר לגן, ואין נפלא יותר מאשר להתבשם מהריח החזק של הפח שעומד לו על המדרכה, בדרך לגן.
אני זוכרת שבוקר אחד רציתי לעשות הליכת בוקר
כל כמה מטרים טובים עומדת משפחת פחים, מחכה שיגאלו אותה מייסוריה המצחינים
מודה שאחרי כמה מטרים היאוש (והריח שדבק בי) גבר.. אז שבתי הבייתה..
אולי צריך לשנות משהו בשיטה..?
למשל, לפנות זבל בעשר בבוקר, הרחובות יתומים, מעטים הרכבים היוצאים מחניות הבתים
בוודאי גם נתקלתם במצב בו הייתם צריכים לעקוף את האוטו זבל על הנתיב הנגדי, ואז מגיע רכב ואתם נתקעתם ולאפכם חודר שובל הריח החגיגי..
יש מה לעשות בנידון?
מה דעתכם?