שועלית המדבר
New member
זאת דמעתי
זאת! אשר מקוננת בנשמתי זאת שלא קופצת על סף עיניי ומתפזרת על אישוניי,זאת שלא מקוללת ברגע של כאב,זאת הגדולה האין סופית,האילמת,האפלה,העקשנית, הבוגדנית,כזאת את...דמעת כאב שלי, כל כך מחופרת בתוך נשמתי. זאת שלא נותנת פסק זמן ולא נחמה של בכי זורם,בכי מתוד. זאת שפוגעת בי ודוקרת,ומכסה את עיניי בדוק מאפיל. הנצחית,שלעולם נשארת,זאת שתמיד פועמת והופכת את העצב לאיטי ואין סופי. מיי מעיין הנובט מצל נשמתי, אדמה ארורה,היכן שלא צומח עשב ואין מקום לאהבה.דמעה אין סופית זאת חרשת,מרירה,שמגיע עד סף עיניי אבל לא זורמת בשביל לוהט,זאת שעוטפת את ישותי ובשקט מתפזרת. טיפה שמתגבשת והופכת לאבן צמח טפיל,המטפס אל מרומי ליבי וניזון ממנו ללא רחמים. חורף צחיח,לחורף זה האביב לא יגיע. זאת היא דמעתי,זאת שלא מגיעה אל סף עיניי לעולם !לעולם! דמעתי העקשנית שלא הרטיבה את מדבר חיי,זאת...לא תוכל לראותה! כי בשלוות מועקתי הפכה היא לפנינה. כדיי לראותה צריך נשמה ולך אין נשמה כדיי לראותה!
זאת! אשר מקוננת בנשמתי זאת שלא קופצת על סף עיניי ומתפזרת על אישוניי,זאת שלא מקוללת ברגע של כאב,זאת הגדולה האין סופית,האילמת,האפלה,העקשנית, הבוגדנית,כזאת את...דמעת כאב שלי, כל כך מחופרת בתוך נשמתי. זאת שלא נותנת פסק זמן ולא נחמה של בכי זורם,בכי מתוד. זאת שפוגעת בי ודוקרת,ומכסה את עיניי בדוק מאפיל. הנצחית,שלעולם נשארת,זאת שתמיד פועמת והופכת את העצב לאיטי ואין סופי. מיי מעיין הנובט מצל נשמתי, אדמה ארורה,היכן שלא צומח עשב ואין מקום לאהבה.דמעה אין סופית זאת חרשת,מרירה,שמגיע עד סף עיניי אבל לא זורמת בשביל לוהט,זאת שעוטפת את ישותי ובשקט מתפזרת. טיפה שמתגבשת והופכת לאבן צמח טפיל,המטפס אל מרומי ליבי וניזון ממנו ללא רחמים. חורף צחיח,לחורף זה האביב לא יגיע. זאת היא דמעתי,זאת שלא מגיעה אל סף עיניי לעולם !לעולם! דמעתי העקשנית שלא הרטיבה את מדבר חיי,זאת...לא תוכל לראותה! כי בשלוות מועקתי הפכה היא לפנינה. כדיי לראותה צריך נשמה ולך אין נשמה כדיי לראותה!