עולמו המופלא של זאפה
לא מבוסס על בלוז. זאפה הכניס בלוז לחלק מהשירים שלו אבל אף פעם לא במידה כזאת שתהפוך את אחד מאלבומיו לבלוזי. לא שאני זוכר בכל אופן. ג'אז רוק הוא עשה הרבה, אולי אתה נמשך לסגנון הזה ואז אני מצטרף להמלצה של רעבל. HOT RATS הוא אולי האלבום הכי אוניברסלי שלו, במונחים זאפאיים כמובן. רובו אינסטרומנטלי, נגיש ואכיל לתאבון. אם אני לא טועה זה גם האלבום הנמכר ביותר שלו, ושומעים אותו גם מי שלא משתגעים על זאפה. אם ג'אז רוק לא עושה לך את זה, קנה את Strictly Commercial, שמומלץ במאמר שהדודל מקשר אליו. זה אוסף שכשמו כן הוא - מכיל את השירים הכי EASY LISTENING, הקצרים והפחות מורכבים יחסית. שתי בעיות יש לאלבום הזה: הראשונה היא שהוא לא באמת משקף את המוסיקה של זאפה, בדרך כלל היא יותר מורכבת ותובענית, אם כי אפשר לקלוט דרכו את הראש המופרע של האיש. השניה - אם תכנס חזק לעולם של זאפה כבר לא יהיה לך צורך באלבום והוא יהפוך די מיותר אצלך. היתרון שלו שהוא נורא כייפי להאזנה. אני דווקא היתי מהמר על אלבום אחר להתחיל איתו - Zoot Allures. זה לא ג'אז רוק, אלא רוק טהור. פחות "בולשיט", הרבה סולואים מפילים שלדעתי יכנסו חזק ללב של אוהבי בלוז: The Torture Never Stops שהוא קטע מהמצחיקים ביותר ששמעתי, עם בלוז כבד ואיטי בבסיס, Black Napkins קטע גאוני שבוצע עשרות פעמים בהופעות, וגם פה הוא מהופעה, Zoot Allures עצמו שהוא אולי הסולו היפה ביותר ואחד הקשים באמת של זאפה. ויש עוד, וחוץ מהשיר האחרון, דיסקו בוי שהוא די מבאס, אני שם את Zoot Allures במקום מאוד גבוה, אחד האהובים עלי ביותר. בכל מקרה, אל תקשיב לפראנק זאפה מתוך כוונה למצוא את הבלוז אצלו, כי אתה סתם תחמיץ אותו, הזאפאיות לא בדיוק נמצאת שם.
