רקוויאם לז´אק מאיול
אני לא יודע אם צפיה בסרט הכחול הגדול מהווה מטלת חובה לכל צולל באשר הוא, אבל בתור אחד שראה את הסרט עשרות פעמים, בתור אחד שמחזיק בביתו כל גרסה אפשרית של יצירת המופת הזו אשר שוחררה לציבור (החל מסרט מגנטי וכלה בדי.וי.די גרסת הבמאי), עצוב לי לשתף אתכם בידיעה אותה קראתי לצערי היום בבוקר באתר y-net. ז´אק מאיול, האור והתום של עולם הצלילה החופשית, האיש ששבר כל מוסכמה והאחד שאחראי אישית על ההאבה שלי לכחול הגדול והעמוק, התאבד בביתו בתליה. נכון שלא פגשתיו אישית (אז מה גם את רוזאנה ארקט לא פגשתי) ונכון שהצלילה החופשית העמוקה ביותר שלי היתה במים העמוקים של הבריכה באוניברסיטה לחפש שעון שנפל, אבל חייו, כפי שקראתי עליהם בעקבות הסרט שאליו התמכרתי, והסרט עצמו, המדהים הזה, שכל כך יודע להעביר את היופי שבים והאהבה לו, כל אלו גורמים לי תחושה של עצב. הוא היה מהבודדים והמובילים, איש ענק אשר כשל בערוב ימיו. ועל זה רק ניתן לאמר, בקולו העמוק והמסוקס של ז´אן רנו... Bring me the little french man, get me Jacque Mayole אז עכשיו בטח ז´אק יושב לו למעלה בשמיים ומשחק לו עם דגלאס אדאמס והדולפינים שעזבו אותנו לבלי שוב. כל עוד הם לא מטיילים על סיפונה של ספינת החלל טיטאניק אני רגוע. היה שלום ז´אק ותודה על הדולפינים