ותודה לעמיר פרץ.
מר פרץ שלום לך, לפני שאתחיל לשפוך את טיעוני בפניך, את כלל הדברים שמפריעים לי ואת הרגשתי בשבועות האחרונים, תן לי רק להגיד לך שני דברים: 1. אני לא נמנה על ציבור האנשים שאתה טוען שאתה מייצג. ואם אפילו תרשה לי להיות קצת לא פוליטיקלי קורקטי - אז אני גם מקווה שמעולם לא אצטרך להיות בינהם. אני חייל בשירות סדיר בחיל מודיעין ביחידה הנחשבת יחידת יוקרה שאת שמה לא מפרסמים מעולם בעיתונים, בן להורים מהמעמד הבינוני, גר בישוב קהילתי בשרון, שני הורי עובדים בעבודות מכובדות (אימי מורה לחינוך מיוחד ואבי מהנדס תעשיה וניהול קצין גבוה בצבא לשעבר) וכסף מעולם לא היה חסר לנו בבית, אך למרות זאת כל מה שיש לי השגתי בעצמי בעבודה קשה. יחד עם כל הסממנים הכלכליים שציינתי כאן, אני מודע בהחלט לעובדה שהאינטרסים שאתה כביכול מנסה להגן עליהם או להשיג אותם ע"י השבתת כל המדינה נוגעים לי באופן ישיר ואישי מאוד כי הרי הכנסת שני הורי תיפגע אם תיושם התוכנית הכלכלית. 2. כל מה שכתבתי למעלה לא נחשב כי אם אני נפגע ממעשיך בשבועות האחרונים אז בוודאי ובוודאי גם ציבור האנשים שאתה טוען לייצג נפגעים ואף הרבה יותר ממני. לפני חודש וחצי בדיוק ולמרות שאני חייל בסדיר, חסר כל הכנסה (למעט 380 השקלים החודשיים שאני מקבל מהצבא), ותמיכה כלכלית מההורים (לפי עקרון חיים אישי שלי) והסכתמתם בנושא החלטתי לעשות את המעשה ולקנות אופנוע. את שיעורי הנהיגה מימנתי לבד, וכאשר הגיע הרגע לקנות את האופנוע לא ברחתי והתייצבתי אל מול עולם ההוצאות והתשלומים בראש כבד.לא נהפוך את המסמך הזה לדיון על "למה מדינת ישראל פוגעת בציבור הרוכבים במקום לחזק אותו" שזה דיון בפני עצמו, אבל תן לי רק לספר לך שעד עכשיו אני לא בטוח שאוכל לעמוד בהוצאות. אבל בשביל להגשים שאיפה אישית שלי, והקלה משמעותית בתנאי ההגעה לצבא (לא לכולם במדינה יש תחבורה ציבורית לבית אתה יודע) החלטתי לעשות את זה. וקניתי אופנוע. כל זה לא הפריע לשרשרת של אירועים בלתי נמנעים כתוצאה ישירה מהשביתה שאתה יזמת במשק. האופנוע עד היום הזה לא רשום על שמי כתוצאה בעיות בהעברת הבעלות, וכל יום שעובר מעיק עלי יותר. אבל שוב, כל זה - זה צרות של ילד עשיר ומפונק נכון? אז תן לי לספר לך על ימי חמישי וראשון. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה אתה ניסית לעלות על רכבת ביום ראשון בבוקר או חמישי בערב. הרכבות האלו הן מה שמכונה בפי החיילים עמיתי (עד כמה שההשוואה קשה) "רכבות שואה". אתה יודע למה? כי מרוב שיש כל כך הרבה חיילים ואנשים שמנסים לחזור הביתה באותן שעות כולם עומדים דחוסים קרוב קרוב אחד לשני. ואני כבר שכחתי את מספר הניסיונות של חטיפת הנשק שעברתי בעצמי או עברו על חברי ברכבות של חמישי בערב. ועם זאת, אתה החלטת להשבית את הרכבות לגמרי. במקום לעשות מעשה שבאמת יעזור לציבור שהכי נפגע מכל שביתה (כי בעצם לחברים העשירים שלי מהצבא אין בעיה הם פשוט מכניסים את המפתח לסוויץ' של הפיג'ו 206 שלהם (וזה במקרה הגרוע) ונוסעים הביתה. בטח גם מתלוננים על הפקקים שבאיילון בדרך לצהלה או הרצליה פיתוח. מסכנים באמת.). באר שבע, אתמול בערב. מרוב שהיו כל כך הרבה חיילים שמנסים להגיע הביתה (מגיע לנו אתם יודעים גם להנות קצת בסוף שבוע), ומי שלא היה חייל שחוזר כל סופשבוע, או כל סופשבוע שני, או כמו רוב האוכלוסיה הקרבית והנחשקת כ"כ במדינה שתורמת הכי הרבה שאפשר, פעם בשלושה שבועות הביתה לשלושה ימים. עכשיו רק בשביל להדגיש שוב פעם את הנקודה הכי חשובה במאמר (מכתב) הזה אני אחזור על זה שוב. שלושה ימים מתוך 21 ימים. זה אומר 18 ימים בצבא בתנאים קשים ושלושה ימים שהם בעצם לא שלושה ימים. ולמה זה לא שלושה ימים אתם שואלים? אז אני אענה. אנחנו משוחררים מהבסיס בשעות הצהריים במקרה הטוב, ואז כמה זמן נשאר לנו? בואו נדבר בשעות לרגע. נגיד יצאנו מהבסיס ב 12:00 בצהריים, שכל חבר קרבי שלי יעיד שזה להיט היסטרי. כמה שעות נשארו לנו להנות מהסופשבוע הארוך? (שוב במקרה והתמזל מזלנו לחזור ביום חמישי ולא בשישי). 68 שעות להיות בבית. מתוך השעות האלו אנחנו נישן בערך 20-30. ועוד כ- 3-4 שעות נבלה בנסיעות כאשר יש רכבות והן מגיעות בזמן ויש מקום ועוד מיליון תנאים שפתאום משום מה לטובתינו. בסופו של דבר כאשר שיש לך 3-4 שעות לבלות בדרכים בתחבורה ציבורית אתה מאוד לא רוצה שהן יהפכו ל6-8 שעות. וזה מה שקרה לחלק לא קטן מחברי אתמול. מבט אחד על הפנים המיוסרים של כל החיילים בתחנה המרכזית של באר שבע אתמול, גרם לנו להצטער שאין לנו יותר מקומות ברכב בדרך לתל אביב. אחרת היינו מסיעים את כולם ועוד על הגג. השביתה הזו גם גורמת לאיבוד זמן יקר של עבודה ולהפסד כסף עצום של הצבא (כתוצאה מחיילים שמאחרים או עסוקים כל היום במחשבות על איך להגיע הביתה אם בכלל במקרה והם גרים רחוק וחוזרים כל יום). אני מניח שאם ככה זה אצלנו אז בטח ובטח שעל המגזר האזרחי זה משפיע. השביתה לא תכופף את הממשלה, זה טרוריסם פוליטי מה שאתה מנסה לעשות בחודש וחצי האחרונים ופשוט חרפה לכולנו. הגיע הזמן שהשימוש ב"השבתת המשק" וב"שיתוק המדינה" בשביל להשיג מטרות פוליטיות יפסק. מעולם לא הייתי תומך גדול של נתניהו ומשנתו הכלכלית ועוד פחות של חברת הכנסת החדשה רוחמה אברהם. אבל בשבוע האחרון שניהם מתחילים להתחבב עלי מאוד. מאיפה שאני מסתכל על זה, הם אלו ששומרים עלי, ואתה זה שמנסה לפגוע בי. זה אמור להיות ההיפך. תחשוב על זה. אז אולי אני חוזר כל שישי שבת הביתה. ואולי יש לי אופנוע, ואולי אני באמת התרגלתי לחיים טובים (שנובעים מעבודה קשה אישית שלי). אבל כל מי שהיה אתמול בבאר שבע, או התחנה המרכזית בתל אביב, או באיזור הצפון מין הסתם באיזור חיפה, יודע שמי שהכי נפגע מהשביתה הזו זה הציבור שבעצם צריך הכי לטפח אותו במדינה הזו, וזה ציבור החיילים והחיילות. אנחנו תורמים כל כך הרבה למדינה, כל אחד ואחת מאיתנו. חלקנו עושה את זה ברצון רב וחלקנו בפחות. הנקודה התחתונה היא שאסור לכם - קומץ האנשים שניתן לו המנדט ה*זמני* לניהול המדינה לפגוע בנו כל כך. וזה מה שאתם בעצם עושים בחודש וחצי האחרונים. העובדים רוצים לעבוד, אנחנו רוצים לחיות ולנסות להנות מהרגעים המועטים שבהם אנחנו בבית. ואסור לכם לשכוח שבסופו של יום, אנחנו אלה שנקבע. ויבוא היום שבוא לא נבליג יותר על מעשים מסוג זה. מה שקרה אתמול היה פשוט בושה. בושה. נ.ב. נשלח למאמרי גולשים בסטארט וגם בפורומי אקטואליה בתפוז. ומיטל, כתבתי את זה לפני שראיתי את ההודעה של קדושה...
מר פרץ שלום לך, לפני שאתחיל לשפוך את טיעוני בפניך, את כלל הדברים שמפריעים לי ואת הרגשתי בשבועות האחרונים, תן לי רק להגיד לך שני דברים: 1. אני לא נמנה על ציבור האנשים שאתה טוען שאתה מייצג. ואם אפילו תרשה לי להיות קצת לא פוליטיקלי קורקטי - אז אני גם מקווה שמעולם לא אצטרך להיות בינהם. אני חייל בשירות סדיר בחיל מודיעין ביחידה הנחשבת יחידת יוקרה שאת שמה לא מפרסמים מעולם בעיתונים, בן להורים מהמעמד הבינוני, גר בישוב קהילתי בשרון, שני הורי עובדים בעבודות מכובדות (אימי מורה לחינוך מיוחד ואבי מהנדס תעשיה וניהול קצין גבוה בצבא לשעבר) וכסף מעולם לא היה חסר לנו בבית, אך למרות זאת כל מה שיש לי השגתי בעצמי בעבודה קשה. יחד עם כל הסממנים הכלכליים שציינתי כאן, אני מודע בהחלט לעובדה שהאינטרסים שאתה כביכול מנסה להגן עליהם או להשיג אותם ע"י השבתת כל המדינה נוגעים לי באופן ישיר ואישי מאוד כי הרי הכנסת שני הורי תיפגע אם תיושם התוכנית הכלכלית. 2. כל מה שכתבתי למעלה לא נחשב כי אם אני נפגע ממעשיך בשבועות האחרונים אז בוודאי ובוודאי גם ציבור האנשים שאתה טוען לייצג נפגעים ואף הרבה יותר ממני. לפני חודש וחצי בדיוק ולמרות שאני חייל בסדיר, חסר כל הכנסה (למעט 380 השקלים החודשיים שאני מקבל מהצבא), ותמיכה כלכלית מההורים (לפי עקרון חיים אישי שלי) והסכתמתם בנושא החלטתי לעשות את המעשה ולקנות אופנוע. את שיעורי הנהיגה מימנתי לבד, וכאשר הגיע הרגע לקנות את האופנוע לא ברחתי והתייצבתי אל מול עולם ההוצאות והתשלומים בראש כבד.לא נהפוך את המסמך הזה לדיון על "למה מדינת ישראל פוגעת בציבור הרוכבים במקום לחזק אותו" שזה דיון בפני עצמו, אבל תן לי רק לספר לך שעד עכשיו אני לא בטוח שאוכל לעמוד בהוצאות. אבל בשביל להגשים שאיפה אישית שלי, והקלה משמעותית בתנאי ההגעה לצבא (לא לכולם במדינה יש תחבורה ציבורית לבית אתה יודע) החלטתי לעשות את זה. וקניתי אופנוע. כל זה לא הפריע לשרשרת של אירועים בלתי נמנעים כתוצאה ישירה מהשביתה שאתה יזמת במשק. האופנוע עד היום הזה לא רשום על שמי כתוצאה בעיות בהעברת הבעלות, וכל יום שעובר מעיק עלי יותר. אבל שוב, כל זה - זה צרות של ילד עשיר ומפונק נכון? אז תן לי לספר לך על ימי חמישי וראשון. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה אתה ניסית לעלות על רכבת ביום ראשון בבוקר או חמישי בערב. הרכבות האלו הן מה שמכונה בפי החיילים עמיתי (עד כמה שההשוואה קשה) "רכבות שואה". אתה יודע למה? כי מרוב שיש כל כך הרבה חיילים ואנשים שמנסים לחזור הביתה באותן שעות כולם עומדים דחוסים קרוב קרוב אחד לשני. ואני כבר שכחתי את מספר הניסיונות של חטיפת הנשק שעברתי בעצמי או עברו על חברי ברכבות של חמישי בערב. ועם זאת, אתה החלטת להשבית את הרכבות לגמרי. במקום לעשות מעשה שבאמת יעזור לציבור שהכי נפגע מכל שביתה (כי בעצם לחברים העשירים שלי מהצבא אין בעיה הם פשוט מכניסים את המפתח לסוויץ' של הפיג'ו 206 שלהם (וזה במקרה הגרוע) ונוסעים הביתה. בטח גם מתלוננים על הפקקים שבאיילון בדרך לצהלה או הרצליה פיתוח. מסכנים באמת.). באר שבע, אתמול בערב. מרוב שהיו כל כך הרבה חיילים שמנסים להגיע הביתה (מגיע לנו אתם יודעים גם להנות קצת בסוף שבוע), ומי שלא היה חייל שחוזר כל סופשבוע, או כל סופשבוע שני, או כמו רוב האוכלוסיה הקרבית והנחשקת כ"כ במדינה שתורמת הכי הרבה שאפשר, פעם בשלושה שבועות הביתה לשלושה ימים. עכשיו רק בשביל להדגיש שוב פעם את הנקודה הכי חשובה במאמר (מכתב) הזה אני אחזור על זה שוב. שלושה ימים מתוך 21 ימים. זה אומר 18 ימים בצבא בתנאים קשים ושלושה ימים שהם בעצם לא שלושה ימים. ולמה זה לא שלושה ימים אתם שואלים? אז אני אענה. אנחנו משוחררים מהבסיס בשעות הצהריים במקרה הטוב, ואז כמה זמן נשאר לנו? בואו נדבר בשעות לרגע. נגיד יצאנו מהבסיס ב 12:00 בצהריים, שכל חבר קרבי שלי יעיד שזה להיט היסטרי. כמה שעות נשארו לנו להנות מהסופשבוע הארוך? (שוב במקרה והתמזל מזלנו לחזור ביום חמישי ולא בשישי). 68 שעות להיות בבית. מתוך השעות האלו אנחנו נישן בערך 20-30. ועוד כ- 3-4 שעות נבלה בנסיעות כאשר יש רכבות והן מגיעות בזמן ויש מקום ועוד מיליון תנאים שפתאום משום מה לטובתינו. בסופו של דבר כאשר שיש לך 3-4 שעות לבלות בדרכים בתחבורה ציבורית אתה מאוד לא רוצה שהן יהפכו ל6-8 שעות. וזה מה שקרה לחלק לא קטן מחברי אתמול. מבט אחד על הפנים המיוסרים של כל החיילים בתחנה המרכזית של באר שבע אתמול, גרם לנו להצטער שאין לנו יותר מקומות ברכב בדרך לתל אביב. אחרת היינו מסיעים את כולם ועוד על הגג. השביתה הזו גם גורמת לאיבוד זמן יקר של עבודה ולהפסד כסף עצום של הצבא (כתוצאה מחיילים שמאחרים או עסוקים כל היום במחשבות על איך להגיע הביתה אם בכלל במקרה והם גרים רחוק וחוזרים כל יום). אני מניח שאם ככה זה אצלנו אז בטח ובטח שעל המגזר האזרחי זה משפיע. השביתה לא תכופף את הממשלה, זה טרוריסם פוליטי מה שאתה מנסה לעשות בחודש וחצי האחרונים ופשוט חרפה לכולנו. הגיע הזמן שהשימוש ב"השבתת המשק" וב"שיתוק המדינה" בשביל להשיג מטרות פוליטיות יפסק. מעולם לא הייתי תומך גדול של נתניהו ומשנתו הכלכלית ועוד פחות של חברת הכנסת החדשה רוחמה אברהם. אבל בשבוע האחרון שניהם מתחילים להתחבב עלי מאוד. מאיפה שאני מסתכל על זה, הם אלו ששומרים עלי, ואתה זה שמנסה לפגוע בי. זה אמור להיות ההיפך. תחשוב על זה. אז אולי אני חוזר כל שישי שבת הביתה. ואולי יש לי אופנוע, ואולי אני באמת התרגלתי לחיים טובים (שנובעים מעבודה קשה אישית שלי). אבל כל מי שהיה אתמול בבאר שבע, או התחנה המרכזית בתל אביב, או באיזור הצפון מין הסתם באיזור חיפה, יודע שמי שהכי נפגע מהשביתה הזו זה הציבור שבעצם צריך הכי לטפח אותו במדינה הזו, וזה ציבור החיילים והחיילות. אנחנו תורמים כל כך הרבה למדינה, כל אחד ואחת מאיתנו. חלקנו עושה את זה ברצון רב וחלקנו בפחות. הנקודה התחתונה היא שאסור לכם - קומץ האנשים שניתן לו המנדט ה*זמני* לניהול המדינה לפגוע בנו כל כך. וזה מה שאתם בעצם עושים בחודש וחצי האחרונים. העובדים רוצים לעבוד, אנחנו רוצים לחיות ולנסות להנות מהרגעים המועטים שבהם אנחנו בבית. ואסור לכם לשכוח שבסופו של יום, אנחנו אלה שנקבע. ויבוא היום שבוא לא נבליג יותר על מעשים מסוג זה. מה שקרה אתמול היה פשוט בושה. בושה. נ.ב. נשלח למאמרי גולשים בסטארט וגם בפורומי אקטואליה בתפוז. ומיטל, כתבתי את זה לפני שראיתי את ההודעה של קדושה...