ושוב שיר
(כבר אני יעשה פה חזקה של פינת השיר השבועי). אני מביאה לכם פה את שירו של ח.נ. ביאליק, שגם הוא כנראה משלנו, ובשיר הזה הוא מדבר בדיוק על התחושות שעברו עלינו, על הניתוק משולחן בית המדרש. טוב, אני יתן למילים לדבר בעד עצמן, אז תתרכזו. לבדי/ ח"נ ביאליק כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה; ואני, גוזל רך, נשכחתי מלב תחת כנפי השכינה. בדד בדד נשארתי, והשכינה אף היא כנף ימינה השבורה על ראשי הרעידה ידע לבי את לבה: חרוד חרדה עליי, על בנה על יחידה. כבר נתגרשה מכל הזוויות, רק עוד, פינת סתר שוממה וקטנה נשארה - בית המדרש ותתכס בצל, ואהי עמה יחד בצרה. וכשכלה לבבי לחלון לאור וכשצר לי המקום מתחת לכנפה - כבשה ראשה בכתפי השבורה בעדי: "כולם נשא הרוח, כולם פרחו להם, ואיוותר לבדי , לבדי..." וכעין סיום של קינה עתיקה מאוד, וכעין תפילה, בקשה וחרדה כאחת, שמעה אזני בבכיה החרישית ההיא ובדמעה ההיא הרותחת -
(כבר אני יעשה פה חזקה של פינת השיר השבועי). אני מביאה לכם פה את שירו של ח.נ. ביאליק, שגם הוא כנראה משלנו, ובשיר הזה הוא מדבר בדיוק על התחושות שעברו עלינו, על הניתוק משולחן בית המדרש. טוב, אני יתן למילים לדבר בעד עצמן, אז תתרכזו. לבדי/ ח"נ ביאליק כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה; ואני, גוזל רך, נשכחתי מלב תחת כנפי השכינה. בדד בדד נשארתי, והשכינה אף היא כנף ימינה השבורה על ראשי הרעידה ידע לבי את לבה: חרוד חרדה עליי, על בנה על יחידה. כבר נתגרשה מכל הזוויות, רק עוד, פינת סתר שוממה וקטנה נשארה - בית המדרש ותתכס בצל, ואהי עמה יחד בצרה. וכשכלה לבבי לחלון לאור וכשצר לי המקום מתחת לכנפה - כבשה ראשה בכתפי השבורה בעדי: "כולם נשא הרוח, כולם פרחו להם, ואיוותר לבדי , לבדי..." וכעין סיום של קינה עתיקה מאוד, וכעין תפילה, בקשה וחרדה כאחת, שמעה אזני בבכיה החרישית ההיא ובדמעה ההיא הרותחת -