סמויבדרךכלל22
New member
ושוב אני בצרות...
ניסיתי לשכנע אותו שממש לא כדאי לו לפגוש אותי... אני סתם דוס מתוסבך וחסר מוטיבציה שלא צריך עוד מישהו בתוך התסביכים שלו... לא איכפת לי כמה הוא חתיך וחמוד ובלה בלה בלה, איתי זה לא הולך לשום מקום. ולא, גם לא רק ידידים. הוא התעקש... נו טוב שיהיה. זה היה אמור להיות דייט בזק , רק כדי להתוודע למי שהיה עד אז עוד מישהו שמאחורי המסך. אחרי הכל התכתבנו במשך שבועיים ודיברנו קצת בטלפון וגם אצלי יצר הסקרנות תובע את שלו... מבחינתי גם דקה אחת תספיק אילולא חובת הנימוס שאילצה אותי לקצוב פרק זמן ממושך של חצי שעה. נפגשנו. מה שאמור היה להיות חצי שעה הפך איכשהו לארבע שעות תמימות אשר עברו חלפו ביעף... והוא חתיך וחמוד והורס וכל הבלה בלה בלה שבעולם! ואני לא מאמין שזה קורה לי... פתאום אני מרגיש, פתאום אני רוצה... פתאום אחרי ככ``ך הרבה בחורים יפים ומוצלחים שסיננתי , אחרי המון זמן של קרירות וחוסר מוטיבציה מוחלט , צץ לו משום מקום מישהו והופך את הקערה על פיה. פתאום כל כך טוב לי, ואני לא יודע איך לאכול את זה... אנחנו יוצאים כבר כמעט חודש והכי כיף לנו בעולם. מצד שני, זה מתנגש בכל התסביכים שלי... בכל מה שעוד לא סיימתי לפתור עם עצמי. וכאילו לא די בזה, יש לו חיים שלמים בארה``ב ואחרי כמעט שנה בארץ הוא אמור לחזור למיאמי בעוד חודש וחצי והוא רוצה לקחת אותי איתו... הוא מסודר שם , יש לו כל מה שצריך והוא כבר יכניס אותי לעסקים שלו ונחיה באושר ועושר ויושר וכושר. ועכשיו מתחילות הדילמות... לנסוע איתו? לוותר עליו? לאלץ אותו להישאר פה בשבילי (אני בהחלט מסוגל לזה)? מה בכלל אני רוצה מעצמי? מה אני רוצה ממנו? אז שיתפתי אותו בכל הלבטים ואנחנו מנסים יחד לתכנן את הצעדים הבאים. וזה לא פשוט בכלל... בכל אופן , מבחינה רגשית אני כשיר להתמודד עם כל תרחיש... יש לי לב חזק ואם צריך לחתוך אני אחתוך ואשאר בחיים אבל עדיין, אני נטרף איך כל פעם החיים מביאים אותי למקומות הכי לא רלוונטיים שיש. ותודה לכם שהקשבתם לי
ניסיתי לשכנע אותו שממש לא כדאי לו לפגוש אותי... אני סתם דוס מתוסבך וחסר מוטיבציה שלא צריך עוד מישהו בתוך התסביכים שלו... לא איכפת לי כמה הוא חתיך וחמוד ובלה בלה בלה, איתי זה לא הולך לשום מקום. ולא, גם לא רק ידידים. הוא התעקש... נו טוב שיהיה. זה היה אמור להיות דייט בזק , רק כדי להתוודע למי שהיה עד אז עוד מישהו שמאחורי המסך. אחרי הכל התכתבנו במשך שבועיים ודיברנו קצת בטלפון וגם אצלי יצר הסקרנות תובע את שלו... מבחינתי גם דקה אחת תספיק אילולא חובת הנימוס שאילצה אותי לקצוב פרק זמן ממושך של חצי שעה. נפגשנו. מה שאמור היה להיות חצי שעה הפך איכשהו לארבע שעות תמימות אשר עברו חלפו ביעף... והוא חתיך וחמוד והורס וכל הבלה בלה בלה שבעולם! ואני לא מאמין שזה קורה לי... פתאום אני מרגיש, פתאום אני רוצה... פתאום אחרי ככ``ך הרבה בחורים יפים ומוצלחים שסיננתי , אחרי המון זמן של קרירות וחוסר מוטיבציה מוחלט , צץ לו משום מקום מישהו והופך את הקערה על פיה. פתאום כל כך טוב לי, ואני לא יודע איך לאכול את זה... אנחנו יוצאים כבר כמעט חודש והכי כיף לנו בעולם. מצד שני, זה מתנגש בכל התסביכים שלי... בכל מה שעוד לא סיימתי לפתור עם עצמי. וכאילו לא די בזה, יש לו חיים שלמים בארה``ב ואחרי כמעט שנה בארץ הוא אמור לחזור למיאמי בעוד חודש וחצי והוא רוצה לקחת אותי איתו... הוא מסודר שם , יש לו כל מה שצריך והוא כבר יכניס אותי לעסקים שלו ונחיה באושר ועושר ויושר וכושר. ועכשיו מתחילות הדילמות... לנסוע איתו? לוותר עליו? לאלץ אותו להישאר פה בשבילי (אני בהחלט מסוגל לזה)? מה בכלל אני רוצה מעצמי? מה אני רוצה ממנו? אז שיתפתי אותו בכל הלבטים ואנחנו מנסים יחד לתכנן את הצעדים הבאים. וזה לא פשוט בכלל... בכל אופן , מבחינה רגשית אני כשיר להתמודד עם כל תרחיש... יש לי לב חזק ואם צריך לחתוך אני אחתוך ואשאר בחיים אבל עדיין, אני נטרף איך כל פעם החיים מביאים אותי למקומות הכי לא רלוונטיים שיש. ותודה לכם שהקשבתם לי
