ושוב אנטישמיות,
והפעם זה כבר פוגע פיזית.. את הקטע הבא כתבתי בבלוג, אשמח לשמוע את תגובותיכם. והיא שעמדה – אודסה תשס"ה את הקטע הבא יצא לי כבר לכתוב בבלוג כפעמיים, אך מכיון שהתוספה בו פראזה חדשה, העדפתי לכתוב אותו שוב. שנת תרס"א (1901) כפר סוּלִיצַא, רומני'. יצחק אײַזיק הלוי ע"ה אוֹיְשִׁיֶ' חוזר בערב לביתו, כשלפתע מתנפלים עליו קבוצת אנטישמים ומפליאים בו את מכותיהם. אײזיק אוישי שכב בבית מוכה וחבול כשבועיים ולאחריהם נפטר מפצעיו. הוא הי' במותו בן שלושים וחמש ה' יקום דמו. בנו, ייִדל ע"ה אוישי, הי' כשנתייתם בן 9, והינו סבי, אביו של אבי שיבדל לחיים טובים וארוכים. שנות מלחמת העולם השני', בוקרשט – רומני'. ברחוב עבר מיכאל בנימין הרשקוביץ' ע"ה, כשהתנפלו עליו חיילים נאציים ועקרו את שיניו בפטיש, סתם כי הי' לו פרצוף יהודי. מיכאל הרשקוביץ' סבל מכאבים נוספים גם כך, וכנראה שזה גם אחד הדברים שקרבו את הליכתו ללא עת בשנת תשכ"ז (1967) בגיל 52. הוא הי' סבי מצד אִמִּי. שנות הנו"נים (שנות התשעים), חיים, חייל בצה"ל בחיל הקשר עולה הרבה ללבנון להגן על עמו ומולדתו. פעמים רבות הוא איבד חברים טובים. ב"ה הקב"ה שמר עליו מכל רע ושיזכה לגדל את ילדיו בטוב ובנעימים לאורך ימים ושנים טובות. חיים הוא אחי הגדול. שנת תשס"ה (2005), אודסה, אוקראינה, ליל שבת האחרון, אור לא' מנחם–אב. מיכאל בנימין הלוי אוישי הולך ברחוב, לאחר סעודת שבת אצל אחד משלוחי חב"ד באודסה. באמצע רחוב מואר כשאנשים עדיין היו בחוץ מקבל לפתע פיצוץ לפנים ממישהו שבא מאחור תוך צעקת "ז'יד!" והפילו לרצפה, נתן לו בעיטה לפנים, ביחד כולם היו שישה שהפליאו בו את מכותיהם תוך כדי שהחולצה שלו מתמלאת בדם. אחרי שנמאס להם, (בערך אחרי קצת יותר מדקה) עדיין הי' על הברכיים כשהאף מדמם כמו ברז. ליוו אותו לדירה (מרחק של עשר–חמש עשרה דק') בחור ובחורה, שגם קנו בקבוק מים קרים לשטוף את הפנים ומפיות. מיכאל אוישי זה אני, בן הצבי. וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָּנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ. אֶלָּא שֶׁבְּכֹל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
והפעם זה כבר פוגע פיזית.. את הקטע הבא כתבתי בבלוג, אשמח לשמוע את תגובותיכם. והיא שעמדה – אודסה תשס"ה את הקטע הבא יצא לי כבר לכתוב בבלוג כפעמיים, אך מכיון שהתוספה בו פראזה חדשה, העדפתי לכתוב אותו שוב. שנת תרס"א (1901) כפר סוּלִיצַא, רומני'. יצחק אײַזיק הלוי ע"ה אוֹיְשִׁיֶ' חוזר בערב לביתו, כשלפתע מתנפלים עליו קבוצת אנטישמים ומפליאים בו את מכותיהם. אײזיק אוישי שכב בבית מוכה וחבול כשבועיים ולאחריהם נפטר מפצעיו. הוא הי' במותו בן שלושים וחמש ה' יקום דמו. בנו, ייִדל ע"ה אוישי, הי' כשנתייתם בן 9, והינו סבי, אביו של אבי שיבדל לחיים טובים וארוכים. שנות מלחמת העולם השני', בוקרשט – רומני'. ברחוב עבר מיכאל בנימין הרשקוביץ' ע"ה, כשהתנפלו עליו חיילים נאציים ועקרו את שיניו בפטיש, סתם כי הי' לו פרצוף יהודי. מיכאל הרשקוביץ' סבל מכאבים נוספים גם כך, וכנראה שזה גם אחד הדברים שקרבו את הליכתו ללא עת בשנת תשכ"ז (1967) בגיל 52. הוא הי' סבי מצד אִמִּי. שנות הנו"נים (שנות התשעים), חיים, חייל בצה"ל בחיל הקשר עולה הרבה ללבנון להגן על עמו ומולדתו. פעמים רבות הוא איבד חברים טובים. ב"ה הקב"ה שמר עליו מכל רע ושיזכה לגדל את ילדיו בטוב ובנעימים לאורך ימים ושנים טובות. חיים הוא אחי הגדול. שנת תשס"ה (2005), אודסה, אוקראינה, ליל שבת האחרון, אור לא' מנחם–אב. מיכאל בנימין הלוי אוישי הולך ברחוב, לאחר סעודת שבת אצל אחד משלוחי חב"ד באודסה. באמצע רחוב מואר כשאנשים עדיין היו בחוץ מקבל לפתע פיצוץ לפנים ממישהו שבא מאחור תוך צעקת "ז'יד!" והפילו לרצפה, נתן לו בעיטה לפנים, ביחד כולם היו שישה שהפליאו בו את מכותיהם תוך כדי שהחולצה שלו מתמלאת בדם. אחרי שנמאס להם, (בערך אחרי קצת יותר מדקה) עדיין הי' על הברכיים כשהאף מדמם כמו ברז. ליוו אותו לדירה (מרחק של עשר–חמש עשרה דק') בחור ובחורה, שגם קנו בקבוק מים קרים לשטוף את הפנים ומפיות. מיכאל אוישי זה אני, בן הצבי. וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָּנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ. אֶלָּא שֶׁבְּכֹל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
