ושוב אמא שלי...

[m i t a l y]

ושוב אמא שלי...

כמו שכתבתי כבר בעבר, אני מרגישה שאמא שלי השתנתה... אולי זה הגיל, אולי זה השינויים הרבים שחלו בחייה (החלפת בעל, עבודה, סביבת מגורים, מצב כלכלי שהשתנה/ירד מאוד...) ומאמא שהיתה תומכת, תמיד עם אוזן קשבת, חיוך וחיבוק כאשר היא באה והולכת, היא5 נהייתה אישה עצבנית, ביקורתית, דאגנית אובססיבית ואפתית למצבי ולמה שעובר עלי (חייבת להגיד שיחסה כלפי נכדותיה לא השתנה)... אז מה אתם חושבים? האם גם הוריכם השתנו עם השנים? איך הם היו פעם? איך הם היום?

 

[mich78]

שינויים

אימי התשתנה כאשר פצחה בדיאטת כסאח וירדה המון במשקל היא השתנתה ולא דווקא לטובה

לגבי אבי, הוא לה השתנה אלא אני בתפיסתי אותו השתנתי הערצתי אדם בצורה עיוורת ועם הזמן התבגרתי וגיליתי שהוא לא מושלם כמו שחשבתי

ואני זו שהתרחקה והשתנתה ביחס... אין שיחות ושיתוף כמו פעם

 

[alona 9]

לפעמים

זה רק החורף,ההחלשות במערכת החיסונים שלנו שגורמת לשינוי במצבי הרוח לאמך הן לא חסרות..הסיבות בנוסף לכל המצבים שהיא עברה ועוברת בחייה,אתם עומדים להתרחק ממנה (גיאוגרפית) העצבנות והדאגה שלה ברורה,ולפעמים,כשאין כבר כח להלחם מעדיפים להכנס למצב אפתי,פחות לדעת - פחות לכאוב. את השינוי הזה אני מרגישה אצל אמי, בעיה מסויימת וכאובה במשפחה..פעם,היא היתה מעורבת ,שואלת, מתעניינת.. לאחרונה,אני מרגישה אצלה מן אדישות ,אני יודעת שהיא דואגת,עצובה,אכפתית אבל יחד עם זאת (לאותו משבר מסויים )היא הפכה להיות אפתית,פחות שאלות ופחות התעניינות,וזו לדעתי ה"בריחה" שלה מן הכאב.

 

[mich78]

אולי זה מסביר

את התנהגותה האפטית של סבתי

 

[ה ר מ י נ ה]

גם את משתנית ../images/Emo22.gif

וכמו שאומרים, דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אנחנו מתבגרים ומשתנים וכך גם הראיה שלנו את הורינו. אני רואה את אמי באופן שונה מאז מות אבי, ולא ממש ברור לי האם היא באמת השתנתה או שתמיד היתה כזאת אבל בנוכחות אבי התנהגה אחרת.

 

[ערפה]

אין דבר סטטי בחיים

נכון קשה לנו לקבל את השינויים המופיעים אצל הורינו, לפחות לי קשה מאד לתפוס שאימי כבר לא מסוגלת לטייל שעות, ומרבה לישון במהלך היום ועוד סימפטומים שונים המופיעים עם הגיל אבל בל נשכח שגם אנחנו עוברים תהליך שינוי לפעמים זה לטובה ולפעמים פחות, לפעמים הסביבה מרוצה ולפעמים לא. מכל המקום לדעתי החוכמה לקבל את השינויים אצל הזולת כמו כן אצלינו ברוח טובה ומתוך אמונה שבכל שינוי יש גם צד טוב. נדמה לי שכבר העלתי את ההצעה לכל בני/בנות גילי שהם בנים/בנות אבל גם סבים וסבתות הקימו קבוצת תמיכה, (נכון שגם הפורום עוזר לפחות חלקית) לכו ללמוד על הגיל השלישי והכל יראה הרבה יותר קל. בהצלחה לכולנו. שימרו על המורל ועל היחס הטוב להורים זה הרי מצב זמני ובל נצטערת מאוחר יותר שיכולנו לנהוג אחרת.

 

[גלבועא]

גם אני חושב שהם משתנים

למרות שאינני יכול להצביע על שינוי קיצוני מהסוג שאת מצביעה עליו. אבל היי, הוריי מעולם לא היו חמים-תומכים.