ושוב איתכם...
למי שזוכר את האירועים הקודמים הפוסט הזה יהווה סגירת מעגל, וגם למי שלא - וולקאם. הסיפורים כאן (מאלו שקראתי עד היום), לפחות אלו שאני ראיתי וקראתי - עולים על כל הדימיון, וכזהו, כנראה גם שלי. בגלל זה אני פה:
היום גרוש באושר ושלווה וחי ברוגע עם בתי בת הכמעט 4. היחסים עם הגרושה לא אידיאליים, אבל לפחות מצליחים לייצור סוג של תקשורת מינימלית שכבר אינה פוגענית. אספתי את עצמי, התקדמתי והחלטתי שאני פתוח לחיים חדשים - וממשיך הלאה. יצאתי פה, יצאתי שם, עד שהכרתי, דרך חברים, בחורה עם סיפור מאוד דומה לשלי: בעל אובססיבי ומוטרף, משבר נישואין
שבתוכו ילדה בגיל בתי, תלונות במשטרה, בתי משפט - בקיצור כל החרא הזה עם הבדל אחד: לבחורה נכות קלה בעקבות פציעה שעברה - והעמיקה את הקרע בינה לבין בעלה. בהתחלה
סופר לי שהפציעה היא בעקבות תאונה שעברה. הפריע לי הסיפור הזה, ובעיקר הנכות הקלה שלה (צליעה שאמורה לטענתה להיפתר בניתוח שתעבור בקרוב) אבל זרמתי, כי הסיפורים היו ממש דומים, מצאתי אוזן קשבת וגם בחורה מקסימה בנוסף למשיכה האדירה שהיתה בינינו.
וכאן מגיע ה אבל, ... השבוע, מיוזמתה, הודתה שלא עברה "סתם" תאונה - אלא ניסתה להתאבד(!)
הייתי כמובן, בשוק. לא צפיתי את זה מגיע. כמובן שיש מאחורי זה סיפור לא פשוט, ואני, בתור אחד שחי בנישואין שכמעט מוטטו אותי נפשית, יכול להבין עד כמה קל ליפול. אבל כבר חייתי עם
מישהי שהיו לה בעיות, חלקן נפשיות, ואני שואל את עצמי האם עליי להיכנס למערכת יחסים עם בחורה שאין לי מושג איך תתמודד בעתיד עם קשיים, עם לידה, עם בעיות בזוגיות. מצד אחד לא
רוצה להיכנס לפלונטר חדש בחיי (ובחיי הבת שלי - הדבר היקר לי ביותר בעולם), מצד שני, היא באמת אחלה בחורה, נדיר למצוא כאלו בימינו (ועוד גרושות, עם סיפור דומה וילדה באותו גיל)
ומי כמוני יודע, שלכל בנאדם מגיעה הזדמנות שנייה. השאלה היא איפה עובר הקו האדום.
מה הייתם עושים? אודה על תגובותיכם.
למי שזוכר את האירועים הקודמים הפוסט הזה יהווה סגירת מעגל, וגם למי שלא - וולקאם. הסיפורים כאן (מאלו שקראתי עד היום), לפחות אלו שאני ראיתי וקראתי - עולים על כל הדימיון, וכזהו, כנראה גם שלי. בגלל זה אני פה:
היום גרוש באושר ושלווה וחי ברוגע עם בתי בת הכמעט 4. היחסים עם הגרושה לא אידיאליים, אבל לפחות מצליחים לייצור סוג של תקשורת מינימלית שכבר אינה פוגענית. אספתי את עצמי, התקדמתי והחלטתי שאני פתוח לחיים חדשים - וממשיך הלאה. יצאתי פה, יצאתי שם, עד שהכרתי, דרך חברים, בחורה עם סיפור מאוד דומה לשלי: בעל אובססיבי ומוטרף, משבר נישואין
שבתוכו ילדה בגיל בתי, תלונות במשטרה, בתי משפט - בקיצור כל החרא הזה עם הבדל אחד: לבחורה נכות קלה בעקבות פציעה שעברה - והעמיקה את הקרע בינה לבין בעלה. בהתחלה
סופר לי שהפציעה היא בעקבות תאונה שעברה. הפריע לי הסיפור הזה, ובעיקר הנכות הקלה שלה (צליעה שאמורה לטענתה להיפתר בניתוח שתעבור בקרוב) אבל זרמתי, כי הסיפורים היו ממש דומים, מצאתי אוזן קשבת וגם בחורה מקסימה בנוסף למשיכה האדירה שהיתה בינינו.
וכאן מגיע ה אבל, ... השבוע, מיוזמתה, הודתה שלא עברה "סתם" תאונה - אלא ניסתה להתאבד(!)
הייתי כמובן, בשוק. לא צפיתי את זה מגיע. כמובן שיש מאחורי זה סיפור לא פשוט, ואני, בתור אחד שחי בנישואין שכמעט מוטטו אותי נפשית, יכול להבין עד כמה קל ליפול. אבל כבר חייתי עם
מישהי שהיו לה בעיות, חלקן נפשיות, ואני שואל את עצמי האם עליי להיכנס למערכת יחסים עם בחורה שאין לי מושג איך תתמודד בעתיד עם קשיים, עם לידה, עם בעיות בזוגיות. מצד אחד לא
רוצה להיכנס לפלונטר חדש בחיי (ובחיי הבת שלי - הדבר היקר לי ביותר בעולם), מצד שני, היא באמת אחלה בחורה, נדיר למצוא כאלו בימינו (ועוד גרושות, עם סיפור דומה וילדה באותו גיל)
ומי כמוני יודע, שלכל בנאדם מגיעה הזדמנות שנייה. השאלה היא איפה עובר הקו האדום.
מה הייתם עושים? אודה על תגובותיכם.
