ושאלה נוספת

[פיאמטה]

ושאלה נוספת

ממחר אבי יצטרך להתמודד עם אלמנותו איך ראיתן את אביכן ?? כמה זמן לוקח עד שנופל האסימון??

 

[סְקָאלִי]

ובכן ...

זה כמובן אינדיבידואלי. לאבא שלי, שיחיה, הייתה לצערי הכנה של כמעט 10 שנים לחיות בלי אשתו ... אני חושבת שלאנשים מבוגרים יותר אולי יותר קשה, כי הם היו רגילים לחיות רוב שנותיהם בזוגיות. גם גברים וגם נשים, ובמיוחד כאלה שהיו תלויים בבני זוגם. אבל כמובן שאין מרשם קבוע, וזה תלוי מאוד באופי של האדם, במאפייני הסיבולת והעצאות שלו, במשאבי התמיכה שלו מסביבה, בהיות קיימת לו מסגרת - עבודה, תחביב, חברים, וכדומה.

 

[סְקָאלִי]

ועוד משהו ...

אני מניחה שעכשיו זה אולי מוקדם מעט בשבילו, אבל רק שתדעי - יש פורום אלמנים אלמנות בתפוז. אם הוא גולש באינטרנט, אולי ימצא בו ענין. נכנסתי לשם עכשיו, וראיתי שם גם הודעה על קבוצת תמיכה שמתנסה להתארגן, אולי בהמשך יעניין אותו.

 

[ymz]

אין לי תשובה בשבילך

אבל רציתי להגיד שזה מאוד יפה בעיניי שברגעים כ"כ קשים בשבילך את לא שוכחת את אביך וממשיכה לדאוג לו למרות הכל.

 

[דליה של יולי]

תמונה שאני לא אשכח לעולם

טלפון מצלצל בארבע וחצי לפנות בוקר, רק אני בבית עם אבא כי אחים שלי גדולים ונשואים. "נא לבוא מיד לבית החולים". הערתי את אבא ונסענו לרמב"ם, לא פצינו פה כל הדרך- רק מבטים. ידענו מה אנו הולכים לשמוע, ידענו ולא רצינו להאמין. הגענו לשם, הכל היה שומם, וברגע שהמילים יצאו לרופא מהפה, אני לא אשכח לעולם את אבא שלי מתיישב על הרצפה כלא מאמין, כאילו זו הייתה הפתעה גמורה, עוצם עיניים ובוכה! האבא החזק שלי שלעולם לא ביטא רגשות- בכה כמו ילד קטן. אני הייתי עדיין בשוק, ילדה בת 19 שנותרה ללא אמא, לא ידעתי למה להתפנות קודם- לנחם את אבא שאני כל כך אוהבת או להתפנות לעצב של עצמי. הרגע הזה חרוט לי בזיכרון ולעולם לא אשכח... כולי מיים מדמעות, אני לא אוהבת להיזכר בזה.