ועכשיו... מחכים

[ליאורי המקורית]

ועכשיו... מחכים

האם גם אתן מרגישות שמכל ההזרקות - לשריר, לבטן, לירך... הנרות שנוזלים לך כל היום בין הרגליים, הקימה בשש בבוקר כדי לא להיות מספר 47 באולטראסאונד זקיקים, הסימנים הסגולים בזרועות מלקיחת הדם, הזרעות, שאיבות, החזרות... מכל זה הכי גרוע זה לחכות 14 יום אחרי שהכל נגמר. וזה קצת מוזר, כי מי שיסתכל על זה מהצד יגיד: היי, עכשיו נגמרו כל הכאבים והטירטורים והדקירות, אז סבבה לא? אז זהו, שלא! זה כל כך קשה לחכות, ולדעת שעכשיו אין כבר מה לעשות. עכשיו זה כבר לא בידיים שלנו. עשינו כל מה שיכולנו ונותר לנו רק לקוות, להתפלל ול-ח-כ-ו-ת!!! אוף !!!!!

 

[petit choux]

גם אני מחכה וגם אני אופטימית למרות

שאנחנו בהפסקה והסיכויי כל כך אבל כל כך קטן שאין למה לחכות אבל כמו תמיד אני אופטימית ומקווה שהפעם זאת הפעם המנצחת אז אני מחזירה לך ולי

ומקווה לטוב

 

[צוקה1]

פטיט וליאורי מחזיקה אצבעות

 

[באמונה]

../images/Emo4.gifלא נעים לי לכתוב את זה

אבל אכתוב בכל זאת, אם זה לא לרוחך תעצרי... לא נעים אבל גם בשלב הטיפולים זה לא בידינו... יכול להיות טיפול "לפי הספר" שייכשל ולעומת זאת יש לנו בפורום המון

על פרוטוקולים מעוכים וטיפולים מפוקששים! את עוד איתי? אז לפי השקפתי הכל מלמעלה, את עושה ת'השתדלות וזהו! אמא שלי ביקשה לדעת מתי השאיבה, גם כדי לדעת מתי להתפלל... אמרתי לה: " אמא, תתפללי כל החודש, מהזריקה הראשונה שתגיע ליעדה ועד אחרי ההחזרה...להשתרשות" ובינינו?!זה לא נגמר, אח"כ מתפללים לסיים הריון מוצלח ואח"כ שיהיה בריא ואפילו שם זה עדיין לא נגמר...והראיה: אמא שלי עוד מתפללת עליי לדוגמא על זה וכבר עברו כמה שנים מאז שנולדתי...(25 שנה) אז לא התכוונתי לפגוע בך אם זה נגד השקפתך אבל זה בער לי אחרי שאתמול אמי שאלה ועניתי ת'תשובה הנ"ל... יהי רצון שנעבור כולנו לתפילות אחרות-על התינוק המתוק שיהיה חכם ומוצלח ודומה כל כך לאמא ואבא

מקוה בשבילך ובשביל כולן!

 

[באמונה]

ואת זה כתבתי בעיקר לעצמי

כי גם לי זה שלב קשה ומתיש...לעיתים יותר מכל הקשיים הפיסיים והארגוניים! אבל אני מזכירה לעצמי שזה רק מראה שכל הזמןצריך לערב את ההוא שם למעלה ולא רק בסוף... אז כתבתי תהודעה הנ"ל כשברור שאני מזדהה איך! ואווו כמה שאני מזדהה!

 

[באמונה]

איך=איתך...

 

[ליאורי המקורית]

באמונה

ברור שגם בשלב הטיפולים זה לא בידינו, וביד מי זה כן זה כבר עניין של השקפה. אבל לפחות זה מרגיש כאילו אנחנו עושות משהו כדי לקדם את העניין, לעומת השבועיים חכיון (אני יודעת שאין כזאת מילה) שאז אין כבר מה לעשות.

 

[סוכריה על מקל]

אני מרגישה כמוך...

שהחלק הכי קשה הוא החלק שבו נותנים לטבע לעשות את שלו... אולי זה בגלל שנהיינו קצת פריקיות של שליטה, אולי בגלל שבאמת מוזר לשבת ולחכות אחרי כל הפעילות של השבועיים הראשונים... לא יודעת למה, אבל השבועיים המתנה הם ממש לא סבבה.

 

[באמונה]

../images/Emo32.gifכתמי דם בטיפולים

הייתכן? יכול להיות שיהיו דימומים או אפילו כתמים פיציים בשלב ההזרקות? (לעניין טהרה)

 

[באמונה]

אופס,נשלח לי פעמיים,לא להתייחס לנ"ל

 

[hyb]

כתמים בטיפולים

אני אמנם חדשה אבל עוקבת אחרי הפורום כבר הרבה זמן לשאלך-באמונה לכאורה לא אמורים להיות כתמים אבל הכי כדאי לך להתייעץ עם מכון פועה הם אומרים שעדיף לא לחפש את הכתמים כדי לא להטמא

 

[d2b2]

מרגישה בדיוק כמוך והצלחת להצחיק

אותי מאוד עם כל תאורי הטיפולים המופלאים שאנו עוברות כל חודש . בכל מקרה השבועיים האלו מטריפים אותי יותר מהכל וזה כנראה באמת כי איפשהוא אני מרגישה שהגוף הפך לקופסת נסיונות שכזו שמזריקים לה כל מיני חומרים ובודקים אם יצליח שם בפנים לצמוח יצור קטן ונחמד,אבל בשבועיים האלו אני מרגישה כאילו אני צריכה להיזהר וכמעט ולא לנשום פחות או יותר (טוב נו אולי קצת הגזמתי) אבל משהו כזה...כדי ששם בתוך הקופסא הזו ייתפס לו אולי העוברון הקטן והנחמד הזה ויהיה לו טוב שם בפנים ונעים ושאני לא אעשה שום תנועה שתהרוס לו את ההתמקמות שלו שם בנוחות!!! כך שזה בהחלט מטריף וגם העובדה שבאמת לא עושים שום דבר חוץ מפנינים...פנינים...פנינים ומה שבטוח אני כבר אף פעם לא ארצה במתנה שרשרת פנינים!!! זהו מה שניסיתי לומר פה בכל הנאום הזה הוא שאני פשוט מבינה לליבך עד מאוד ב ה צ ל ח ה ...וכמה שאפשר להיות עסוק בדברים אחרים , יותר עדיף , מנסיון

 

[טלי אבג]

וואי- הזדהתי--=-

גם לי השבועיים הכי קשים זה בין הביוץ לבדיקה. ניסיתי לחשב מתי הימים הכי טובים שלי בחודש ותארו לעצמכם-זה היה בימים שבין השלילי למחזור. אצלי זה בד"כ לוקח בערך יומים עד שהמחזור מגיע מאז שאני מקבלת את השלילי- ביום הראשון אני בוכה בשני אני נרגעת- וזהו יש לי יום אחד שפוי- נשמע רע- לא??? בכל אופן החודש השבועיים עוברים לי די ברגיעה- והקירות נשארו לבנים (לא מטפסת). וזה רק בגלל שאני פסימית לגבי החודש בגלל איזה סיבה. (בד"כ אני 100% בטוחה שנקלטתי). זהו סתם נשפכתי בגלל שמאוד הזדהתי. --טלי, שנהיתה מה-זה גמישה מלטפס על הקירות---

 

[ליליקה]

זה כל כך נכון!!!!

אני כבר מזמן הגעתי מסקנה שהשבועיים המתנה קשים יותר מהכל, מצד אחד אני מנסה להיות אופטימית ואפילו מחליפה כמה מילים עם העוברים...מצד שני כל תנועה מיותרת גורמת לילחשוב שזהו, הרסתי. בעלי טוען שצריך לנהוג בטבעיות וכרגיל, אבל קשה לי נורא להסביר לו שאני פשוט חייבת!! לשמור על האוצר היקר הזה שבתוכי- שלא יקרה לו כלום ושישתרש כמו שצריך!!!!כל סימן שמזכיר את בוא המכשפה גורם לי ליאוש עמוק אך אני מזכירה לעצמי שזה לא אומר כלום... בקיצור- שנגיע כבר ליום בו נתבשר על בטא גבוה גבוה (כמו בחלומות..) בהצלחה לכולנו!!!!(עוד 6 ימים לבדיקה..)

 

[צוקה1]

ליליקה בהצלחה

 

[נועם@בת]

בגלל זה אני מחכה חצי שנה ../images/Emo3.gif

שבועיים זה זמן מלחיץ, כל יום שעובר את נהיית היסטרית לגמרי. יושבת וחושבת אם כדאי לישון על צד ימין או על צד שמאל. והאם זה שהתעצבנתי על השכנה מקומה שניה יזיק לעוברים שלי. ואולי עדיף לשכב ולא לשבת, או בעצם לשבת ולא לשכב. ואויש, איך קרה ששכחתי והרמתי סל קניות עם שני קרמבו ושקית חלב

. אז אני מחכה חצי שנה. מיום ההזרעה/ החזרה אני מודיעה שהבדיקה שלי תהיה רק בעוד חצי שנה. זאת אומרת שבשבועיים הבאים אין לי בכלל מה לחכות או להתייחס, הרי יש עוד חצי שנה. אין טעם לספור את הימים או לחשוב על בדיקת הדם, כי בחיאת.. זה רק בעוד חצי שנה. בדרך כלל אני מצליחה לעבור ככה בקלילות את הימים עד יום לפני הבדיקה, ורק אז המציאות נוחתת עלי בחזרה. בהצלחה נועם

 

[tglus]

../images/Emo45.gif רעיון נהדר אבל קשה לביצוע

ואת כל כך צודקת - באמת השבועיים האלה הם השבועיים הכי קשים בעולם, והרמת סל הקניות או משקל קל כלשהו גורם גם לי לחשוב שעשיתי טעות איומה ובגללה אאבד את העובר (אם הוא נקלט בכלל). וכל פעם שאני הולכת לשירותים אני מתפללת שלא יהיה דימום והמחזור לא יתחיל. כמובן שהוא בד"כ מגיע חמש דקות לפני בדיקת הדם ופעם אחת הגיע מס' שעות לאחר הבדיקה. המחזור מגיע בד"כ אחרי צפיה של שבועיים בלחץ נוראי, נדודי שינה ואם אני כבר נרדמת - אז חולמת חלומות מפחידים, ספוגת הורמונים ורגישה לכל פיפס שכל אחד אומר לי ורוצה לבכות מכל דבר קטן שבדרך כלל לא הייתי שמה לב אליו, גוף מחורר מכל המחטים המגעילות עם הזריקות עם החומר הסמיך הזה שפשוט לא רוצה להיקלט בגוף. האחיות שהזריקו לי אמרו לי שמעולם לא נתקלו בחומר כל כך סמיך - הבוכנה של המזרק פשוט לא רצתה להיכנס. וכשאני הזרקתי - הייתי צריכה להשתמש בשתי הידיים כדי לדחוף את הבוכנה בגלל סמיכות החומר. עכשיו, כחמישה חודשים אחרי הזריקה האחרונה ועדיין יש לי סימנים אדומים בירכיים מהזריקות. הגברים לא יודעים מה הם מפסידים

וכבר נאמר שאם גברים היו צריכים לעבור את כל זה - המין האנושי היה נכחד לבטח

 

[מעין26]

מזדהה לחלוטין איתך

 

[s h i r a 3 0]

אני איתך. בטיפול יש גם משהו מאוד

אופטימי, כל זמן שהוא הולך כשורה. ואם קצת מרגישים לא טוב - לא נורא. אבל 14 יום לחכות. שכך יהיה לי טוב. כשאני יודעת שבשבוע הבא אפתח גם כן 14 יום כאלה... מקווה שאצליח לעבוד. נועם - העצה שלך נפלאה. נראה. אולי אצליח לממש אותה.

 

[rozi3]

את כל כך צודקת זה באמת מעצבן

במיוחד לחכות את ה 14 יום האלה שנראים כמו נצח... ליאורי יקירתי, כל שנותר לי להגיד זה שכולנו חוות את אותן החוויות ובשביל זה אנחנו פה אז תרגישי בנוח להתפרק ולהביעה את מה שאת מרגישה כי אנחנו חברותייך לפורום יודעות בדיוק מה את חווה ומה את מרגישה ונשמח לתת לך את כל התמיכה! מחזיקה לך אצבעות לחיובי והמון הצלחה ממני ב -