ועוד שבוע עבר...
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
שבוע ג-ר-ו-ע
אחת הכלבות אצלנו בחווה כבר כמה זמן מאבדת את הפרווה ונהיות לה ממש קרחות. לחצתי על הבוס שיקח אותה לוטרינר, אבל הוא לא טרח לעשות את זה. כשראיתי שהיא מאוד יורדת במשקל ונהיית חלשה החלטתי לקחת אותה בעצמי לוטרינרית שלי, ולהשאיר אותה אצלי בבית עד שתרגיש טוב. אז בשני בערב העלתי אותה לאוטו בקושי (כי פשוט לא היה לה כוח) ונסעתי איתה לוטרינרית. אני לא יכולה לתאר לכם כמה הביך אותי להיכנס למרפאה עם כלבה במצב כזה...
הוטרינרית חשדה שיש לה דמודקס, אבל במגרד עור התברר שיש לה סקביאס, שזה בערך הדבר הכי מדבק עליי אדמות לכלבים, ויכול להדביק גם אנשים. לקח לי קצת זמן להבין את חומרת המצב. דבר ראשון, לצערי, נסעתי מהר להחזיר את הכלבה לחווה (חצי שעה לכלכ כיוון), כי הדבר האחרון שאני צריכה אצלי בדירה זה סקביאס. אחר כך חזרתי הביתה, קילחתי היטב היטב היטב את טאזי (שקילל אותי בלב), הכנסתי את הבגדים ןהכיסוי מושב של האוטו לכביסה במים רוחתים, התקלחתי וקרצפתי את העור.
למחרת הבאתי את טאזי לבדיקה אצל הוטרינרית שאמרה שהיא לא רואה עליו תסמינים, אבל בגלל שלוקח להם זמן להופיע אני צריכה להתייחס אליו כאילו הוא נדבק ומדבק, אבל גם כמובן כאילו הוא יכול להידבק. זה אומר שהוא לא מגיע איתי לחווה יותר, וגם לא יכול לבוא לבית של ההורים (כי יש שם כלב). הוא כל יום נמצא בבית לפחות 7-8 שעות לבד, במקום ללכת איתי לכל מקום... אני מקווה שזה יותר קשה עבורי מאשר עבורו כי ממש נשבר לי הלב כל פעם שאני יוצאת מהבית.
רציתי שהוטרינרית תיתן לו את הטיפול כבר עכשיו, אבל בגלל שהוא מעורב בבורדר קולי, והחיסון הזה רעיל להם, היינו צריכים לקחת לו בדיקת דם כדי לוודא שאין לו את הגן שהופך את החיסון למסוכן עבורו. התוצאות יהיו רק בעוד שבועיים, ואני מאוד מקווה שעד אז לא יופיעו תסמינים ואני אוכל להתייחס אליו כאל בריא. הוא עדיין לא יוכל לבוא לחווה בשבועות הקרובים (כבר התגלו תסמינים על עוד כלב אחד לפחות), אבל לפחות להורים הוא יוכל לבוא.
הבוס שלי התייחס לעניין בקלות ראש מרגיזה, למרות שהערתי לו שהורים של תלמידים יושבים על הספות שהכלבה יושבת עליהם וזה יכול להדביק בני אדם(למרות שסקביאס של כלבים לא מתרבה בבני אדם אז הוא עובר תוך כמה ימים בלי טיפול... עדיין זה לא נעים בכלל). אתמול חשבתי שראיתי על עצמי תסמינים של הידבקות, וכשהודעתי לו את זה הוא פתאום נלחץ ואמר שהוא צריך להיפטר לא רק מהספות שהיא ישבה עליהן, אלא גם מהכלבה. כששאלתי מה הכוונה הוא אמר "לא יודע, אולי להרדים אותה". ממש ניסיתי לשכנע אותו שאין שום טעם להרדים אותה כי זה יעבור עם טיפול, וכי הוא ממילא לא ירדים את כל כלבים שלו, שאולי נדבקו גם. החלטתי עם עצמי (ולא אמרתי לו) שאם הוא מרדים אותה אני עוזבת. אני לא אעבוד במקום שכל כך מקל ראש בבעלי חיים (זה מתווסף לתקופה האחרונה שהיא גם ככה מאוד מאוד קשה לי בחווה).
 
בינתיים, בגלל שטאזי חייב פעילות גופנית, התחלתי לסוע איתו על אופניים וזה עוד נפלא! תוך פעמיים הוא למד לרוץ לידי ולא לפני ולהתעלם כמעט לחלוטין מכלבים בדרך. אני מאוד נהנית מזה, וזאת כמובן גם פעילות גופנית מצויינת בשבילי... אז אפשר להגיד שמשהו טוב אחד יצא מכל הח-ר-א של השבוע הזה.
אחת הכלבות אצלנו בחווה כבר כמה זמן מאבדת את הפרווה ונהיות לה ממש קרחות. לחצתי על הבוס שיקח אותה לוטרינר, אבל הוא לא טרח לעשות את זה. כשראיתי שהיא מאוד יורדת במשקל ונהיית חלשה החלטתי לקחת אותה בעצמי לוטרינרית שלי, ולהשאיר אותה אצלי בבית עד שתרגיש טוב. אז בשני בערב העלתי אותה לאוטו בקושי (כי פשוט לא היה לה כוח) ונסעתי איתה לוטרינרית. אני לא יכולה לתאר לכם כמה הביך אותי להיכנס למרפאה עם כלבה במצב כזה...
הוטרינרית חשדה שיש לה דמודקס, אבל במגרד עור התברר שיש לה סקביאס, שזה בערך הדבר הכי מדבק עליי אדמות לכלבים, ויכול להדביק גם אנשים. לקח לי קצת זמן להבין את חומרת המצב. דבר ראשון, לצערי, נסעתי מהר להחזיר את הכלבה לחווה (חצי שעה לכלכ כיוון), כי הדבר האחרון שאני צריכה אצלי בדירה זה סקביאס. אחר כך חזרתי הביתה, קילחתי היטב היטב היטב את טאזי (שקילל אותי בלב), הכנסתי את הבגדים ןהכיסוי מושב של האוטו לכביסה במים רוחתים, התקלחתי וקרצפתי את העור.
למחרת הבאתי את טאזי לבדיקה אצל הוטרינרית שאמרה שהיא לא רואה עליו תסמינים, אבל בגלל שלוקח להם זמן להופיע אני צריכה להתייחס אליו כאילו הוא נדבק ומדבק, אבל גם כמובן כאילו הוא יכול להידבק. זה אומר שהוא לא מגיע איתי לחווה יותר, וגם לא יכול לבוא לבית של ההורים (כי יש שם כלב). הוא כל יום נמצא בבית לפחות 7-8 שעות לבד, במקום ללכת איתי לכל מקום... אני מקווה שזה יותר קשה עבורי מאשר עבורו כי ממש נשבר לי הלב כל פעם שאני יוצאת מהבית.
רציתי שהוטרינרית תיתן לו את הטיפול כבר עכשיו, אבל בגלל שהוא מעורב בבורדר קולי, והחיסון הזה רעיל להם, היינו צריכים לקחת לו בדיקת דם כדי לוודא שאין לו את הגן שהופך את החיסון למסוכן עבורו. התוצאות יהיו רק בעוד שבועיים, ואני מאוד מקווה שעד אז לא יופיעו תסמינים ואני אוכל להתייחס אליו כאל בריא. הוא עדיין לא יוכל לבוא לחווה בשבועות הקרובים (כבר התגלו תסמינים על עוד כלב אחד לפחות), אבל לפחות להורים הוא יוכל לבוא.
הבוס שלי התייחס לעניין בקלות ראש מרגיזה, למרות שהערתי לו שהורים של תלמידים יושבים על הספות שהכלבה יושבת עליהם וזה יכול להדביק בני אדם(למרות שסקביאס של כלבים לא מתרבה בבני אדם אז הוא עובר תוך כמה ימים בלי טיפול... עדיין זה לא נעים בכלל). אתמול חשבתי שראיתי על עצמי תסמינים של הידבקות, וכשהודעתי לו את זה הוא פתאום נלחץ ואמר שהוא צריך להיפטר לא רק מהספות שהיא ישבה עליהן, אלא גם מהכלבה. כששאלתי מה הכוונה הוא אמר "לא יודע, אולי להרדים אותה". ממש ניסיתי לשכנע אותו שאין שום טעם להרדים אותה כי זה יעבור עם טיפול, וכי הוא ממילא לא ירדים את כל כלבים שלו, שאולי נדבקו גם. החלטתי עם עצמי (ולא אמרתי לו) שאם הוא מרדים אותה אני עוזבת. אני לא אעבוד במקום שכל כך מקל ראש בבעלי חיים (זה מתווסף לתקופה האחרונה שהיא גם ככה מאוד מאוד קשה לי בחווה).
 
בינתיים, בגלל שטאזי חייב פעילות גופנית, התחלתי לסוע איתו על אופניים וזה עוד נפלא! תוך פעמיים הוא למד לרוץ לידי ולא לפני ולהתעלם כמעט לחלוטין מכלבים בדרך. אני מאוד נהנית מזה, וזאת כמובן גם פעילות גופנית מצויינת בשבילי... אז אפשר להגיד שמשהו טוב אחד יצא מכל הח-ר-א של השבוע הזה.
אבל שלפחות לא יזניחו.
 
דוגמא למשהו שהיה לי קצת קשה בעבר, אבל למדתי לחיות איתו:
המאמן שלי לא אוהב כלבים. לא שונא, אבל לא אוהב. הוא בכלל לא אוהב חיות בצורה שאני ואת אוהבות.
אבל הוא לפחות מודע לכך ולכן הוא אומר שאין לו כוונה להביא כלב.
הוא גם תמיד אמר לי שהוא לא אוהב סוסים בצורה שאני אוהבת. אבל משהו במוסר הפנימי שלו גורם לו לטפל בהם כמו שצריך. כניראה שאני נותנת לסוסים שלי יותר ממה שהוא היה נותן. אבל בשורה התחתונה מה שהוא נותן להם מספיק טוב.
אז למדתי להבין שהוא לא צריך לאהוב אותם. מצידי שלא יגלה אליהם שום אמפתיה כל עוד במעשים הוא עושה את הדבר הנכון.
 
הבעיה במקרה שאת נתקלת בו, שמי שאמור לקחת אחריות על הכלבה, מתחמק מכך. זה מקומם. למיטב ידיעתי זה לא חוקי.
לבעלים לשעבר של הכלבה שאצלי היום, יש כרגע תיק פתוח במשטרה על הזנחה. את כניראה לא תגישי נגדו תלונה במשטרה. אבל זה מאוד מקומם.
בחווה שאני בזמנו עזבתי, הוטרינר רצה להגיש תלונה במשטרה. היתה שם סוסה עם קוליק שהחווה סירבה לטפל בה.
אני מבינה שלפעמים אין כסף לניתוח יקר ומורכב. אני לא מבינה שאפילו לא מוכנים להביא וטרינר לתת עזרה ראשונית.
•°•Horse Lover•°•
New member
בכל מקרה, לא הייתי נכנסת ללחץ יותר מדי מההידבקות בסקאביאס.
אני עובדת כאסיסטנטית לווטרינר כבר למעלה מ-4.5 שנים ועברו במרפאה אינספור חיות עם סקאביאס והרבה פעמים נגעתי בהם בידיים חשופות ו(טפו טפו) עוד לא קרה לי כלום... נכון שבעיקרון זה יכול להדביק אנשים (כפי שאמרת - לא שורד עליהם לאורך זמן) אבל בד"כ זה לא נעשה עד כדי כך בקלות, וגם אם חלילה כן - יש לזה טיפול יעיל (וזה גם עובר לבד בסוף...).
 
בכל מקרה כדי שתהיי בראש קצת יותר שקט - אני ממליצה שתשימי לטאז אמפולות של אדבוקט (ניתן להשיג רק במרפאות וטרינריות) - מותר לשים גם לכלבים עם המוטציה בגן MDR1 בלי שום בעיה וזה מטפל בין היתר גם בסקאביאס ובדמודקס (וגם בפרעושים). אגב, כדאי לעשות את הבדיקה הגנטית הזאת גם בלי קשר לחומר נגד סקאביאס והטיפול המונע לתולעת הפארק (שאגב, נמצאת כבר בכל הארץ ולא רק באזור גוש דן...). חוץ מהחומרים האלה יש גם תרופות נפוצות נוספות שאסור לתת לכלבים נשאים של הגן הפגום לקבל (אנטיביוטיקות, חומרי הרדמה, נוגדי בחילה ועוד).
 
בכל מקרה הבוס שלך ממש מכעיס ביחס שלו לכלבה. מקווה שהיא תחלים ותהיה בסדר. תעדכני
שבוע מוזר
אבל לפחות עבדנו.
מזג אויר הפכפך, מגרש שדווקא הפתיע אותי אחרי השבוע שעבר ויכולנו לעבוד על רובו עד שעה שתיים בצהרים היום (שאחרי 4 שעות של עבודה בגשם, הפך להיות בוצי חלקלק, ורק אז עברנו לשיעורי אורווה.)
מה שכן, החווה שלנו מחליפה בעלים. יש בזה עצב, כי הבעלים של החווה היא כמו משפחה בשבילי. ממש עצוב לי שהיא הגיעה למצב של למכור. מצד שני, אם כבר אז כבר. ויש בזה התרגשות, כי יש תוכניות גדולות לבעלים החדש. אז נחיה ונראה.
בינתיים ביליתי כל היום בהרגעת תלמידים לחוצים, שלא יפטרו ממני כל כך מהר, ושמבחינתם הכל נשאר אותו הדבר. רק המתקן ישתפר
מעבר לזה, בשלישי אח שלי לקח יום חופש, וארזנו את הכלבים ואת הקטנה ונסענו לנו לגולן. היה מגניב לאללה. סתם עצרנובמקום בין הר בנטל להר אביטל ליד הכביש, נתנו לכלבים לרוץ, לקטנה להרגיש קצת שלג, ואפילו היו שם חברה שנתנו לנו לגלוש על הבוגי עטוף הניילון שלהם, היה מגניב !
רכבתי ביום חמישי על שני סוסים, על שלי יצאתי החוצה, שנינו עטופים במעילי גשם, בסוף אחרי חמש דקות הכל נפסק וסתם התבשלנו.
ועל הפונית, כל כך נהנתי. היא יודעת לתת מעצמה ומוכנה להתאמץ גם כשקשה.
חייבת למצוא יותר זמן לרכיבות.
אוף. מדכא אותי שאני לא יכולה להתמיד כמו שאני רוצה.
היום הפתיעו אותי כל התלמידים, שבאו במטרה לרכב, גשם או לא. ובמצב שירד גשם משעה תשע, שהתחלתי לעבוד) עד כמעט ארבע, שסיימתי. כולם רכבו עד שהמאנז' כבר לא אפשר.
ילדים בני כמע שלוש עד גיל צבא, כולם רכבו, מעיל גשם, קפוצון על הכובע, וחיוך על הפרצוף.
אני גיליתי שאם יש לי כובע על הראש, שמונע טיפות לעיניים, הגשם ממש לא מפריע לי, עד שאחרי שלוש שעות כבר הגשם חלחל דרך המעיל. אז זה כבר פחות נחמד.
אבל לפחות עבדנו.
מזג אויר הפכפך, מגרש שדווקא הפתיע אותי אחרי השבוע שעבר ויכולנו לעבוד על רובו עד שעה שתיים בצהרים היום (שאחרי 4 שעות של עבודה בגשם, הפך להיות בוצי חלקלק, ורק אז עברנו לשיעורי אורווה.)
מה שכן, החווה שלנו מחליפה בעלים. יש בזה עצב, כי הבעלים של החווה היא כמו משפחה בשבילי. ממש עצוב לי שהיא הגיעה למצב של למכור. מצד שני, אם כבר אז כבר. ויש בזה התרגשות, כי יש תוכניות גדולות לבעלים החדש. אז נחיה ונראה.
בינתיים ביליתי כל היום בהרגעת תלמידים לחוצים, שלא יפטרו ממני כל כך מהר, ושמבחינתם הכל נשאר אותו הדבר. רק המתקן ישתפר
מעבר לזה, בשלישי אח שלי לקח יום חופש, וארזנו את הכלבים ואת הקטנה ונסענו לנו לגולן. היה מגניב לאללה. סתם עצרנובמקום בין הר בנטל להר אביטל ליד הכביש, נתנו לכלבים לרוץ, לקטנה להרגיש קצת שלג, ואפילו היו שם חברה שנתנו לנו לגלוש על הבוגי עטוף הניילון שלהם, היה מגניב !
רכבתי ביום חמישי על שני סוסים, על שלי יצאתי החוצה, שנינו עטופים במעילי גשם, בסוף אחרי חמש דקות הכל נפסק וסתם התבשלנו.
ועל הפונית, כל כך נהנתי. היא יודעת לתת מעצמה ומוכנה להתאמץ גם כשקשה.
חייבת למצוא יותר זמן לרכיבות.
אוף. מדכא אותי שאני לא יכולה להתמיד כמו שאני רוצה.
היום הפתיעו אותי כל התלמידים, שבאו במטרה לרכב, גשם או לא. ובמצב שירד גשם משעה תשע, שהתחלתי לעבוד) עד כמעט ארבע, שסיימתי. כולם רכבו עד שהמאנז' כבר לא אפשר.
ילדים בני כמע שלוש עד גיל צבא, כולם רכבו, מעיל גשם, קפוצון על הכובע, וחיוך על הפרצוף.
אני גיליתי שאם יש לי כובע על הראש, שמונע טיפות לעיניים, הגשם ממש לא מפריע לי, עד שאחרי שלוש שעות כבר הגשם חלחל דרך המעיל. אז זה כבר פחות נחמד.
ריספקט לתלמידים
הדבר שהכי הרתיע אותי מרכיבות בגשם לא היה הגשם אלא המחשבה על כמה זה יהיה לא נעים לעוף לתוך אחת מהשלוליות הבוציות האלה, בעיקר בלי בגדים להחלפה...
אין ספק שזה נחמד כשיש אינדור. מצד שני האינדור כפוי עלינו כל כך הרבה מהשנה, שבקיץ אנחנו לפעמים רוכבים בחוץ בברד רק לא להכנס פנימה.
הדבר שהכי הרתיע אותי מרכיבות בגשם לא היה הגשם אלא המחשבה על כמה זה יהיה לא נעים לעוף לתוך אחת מהשלוליות הבוציות האלה, בעיקר בלי בגדים להחלפה...
שבוע משעמם
המגרש לא התייבש עד יום שלישי. אבל ברביעי כבר קבעתי מראש טיול עם חברה. יצאתי על דומיה.
היא היתה נודניקית באופן חריג אפילו לעצמה.
הנחל שמגיע לחוף, סחף איתו הרבה מאוד זבל. היה שם מלא מהזבל הרגיל (עצים, בקבוקים, כיסאות וכו'), הכל היה בכמויות גדולות והתקשנו למצוא מקום לחצות את הערמות.
חוץ מהזבל הרגיל, נסחפו לחוף ספות, אמבטיה, פגר של כבשה גדולה, רשתות דיג וסירה אחת. הרשתות היו מפוזרות והיינו צריכים להיזהר לא לדרוך עליהן שלא יתפסו הרגליים של הסוסים.
אבל אז הגענו לסירה. היא פחדה נורא ממנה. הסירה גם קצת זזה כי המעט גלים הזיזו אותה.
בשלב כלשהו התחילו רוחות חזקות ממש והחלטנו לחזור. דו כל הזמן ניסתה לגרור אותי לכיוון לא הגיוני (לא לכיוון הבית או הסוסה השניה). אז החלטתי לבדוק לאן היא רוצה ללכת. היא גררה אותי לכלבים שלי שהתפלשו בנבלה גדולה ולא מזוהה. תענוג.
 
חוץ מכל זה, הכלבה החדשה שלי מגלה כישרון פריצה מחונן. היא בורחת לי מהחצר. הבעיה שאני לא יכולה להשאיר אותה כל כך הרבה שעות בבית כשאני לא נמצאת. הציעו לי לקשור אותה לכבל אבל אני ממש שונאת את האופציה הזו. יש לנו גם גדר חשמלית, אבל היא לא ממש שמה על זה.
אני מניחה שזה יסתדר תוך כמה חודשים. אני זוכרת שגם גגה בגילה היתה בורחת ומתישהו זה פשוט נפסק.
עקרונית היא נשארת בשטח של המשק, אז זה לא אמור להפריע. החבר'ה מהחווה מחזירים אותה הביתה בסוף היום. אבל אני חוששת שהיא תידרס או שיתפוס אותה פקח.
בנוסף היא מנסה להקים פנסיון יומי לכלבים ברחנים. החבר'ה מהחווה יוצאים להפסקת צהריים. כשהם חוזרים הם מוצאים כמה כלבים בדשא של החווה כשהיא משחקת איתם. בסוף היום הם מחזירים אותה הביתה ומתקשרים לבעלי הכלבים האחרים שיבואו לקחת אותם. הם אומרים שזה לא מפריע להם, אבל אני חוששת שזה קצת טירחה עבורם.
המגרש לא התייבש עד יום שלישי. אבל ברביעי כבר קבעתי מראש טיול עם חברה. יצאתי על דומיה.
היא היתה נודניקית באופן חריג אפילו לעצמה.
הנחל שמגיע לחוף, סחף איתו הרבה מאוד זבל. היה שם מלא מהזבל הרגיל (עצים, בקבוקים, כיסאות וכו'), הכל היה בכמויות גדולות והתקשנו למצוא מקום לחצות את הערמות.
חוץ מהזבל הרגיל, נסחפו לחוף ספות, אמבטיה, פגר של כבשה גדולה, רשתות דיג וסירה אחת. הרשתות היו מפוזרות והיינו צריכים להיזהר לא לדרוך עליהן שלא יתפסו הרגליים של הסוסים.
אבל אז הגענו לסירה. היא פחדה נורא ממנה. הסירה גם קצת זזה כי המעט גלים הזיזו אותה.
בשלב כלשהו התחילו רוחות חזקות ממש והחלטנו לחזור. דו כל הזמן ניסתה לגרור אותי לכיוון לא הגיוני (לא לכיוון הבית או הסוסה השניה). אז החלטתי לבדוק לאן היא רוצה ללכת. היא גררה אותי לכלבים שלי שהתפלשו בנבלה גדולה ולא מזוהה. תענוג.
 
חוץ מכל זה, הכלבה החדשה שלי מגלה כישרון פריצה מחונן. היא בורחת לי מהחצר. הבעיה שאני לא יכולה להשאיר אותה כל כך הרבה שעות בבית כשאני לא נמצאת. הציעו לי לקשור אותה לכבל אבל אני ממש שונאת את האופציה הזו. יש לנו גם גדר חשמלית, אבל היא לא ממש שמה על זה.
אני מניחה שזה יסתדר תוך כמה חודשים. אני זוכרת שגם גגה בגילה היתה בורחת ומתישהו זה פשוט נפסק.
עקרונית היא נשארת בשטח של המשק, אז זה לא אמור להפריע. החבר'ה מהחווה מחזירים אותה הביתה בסוף היום. אבל אני חוששת שהיא תידרס או שיתפוס אותה פקח.
בנוסף היא מנסה להקים פנסיון יומי לכלבים ברחנים. החבר'ה מהחווה יוצאים להפסקת צהריים. כשהם חוזרים הם מוצאים כמה כלבים בדשא של החווה כשהיא משחקת איתם. בסוף היום הם מחזירים אותה הביתה ומתקשרים לבעלי הכלבים האחרים שיבואו לקחת אותם. הם אומרים שזה לא מפריע להם, אבל אני חוששת שזה קצת טירחה עבורם.
שבוע לא משהו בכלל...
מבחינת רכיבות לא הספקתי הרבה. השבוע הייתי צריכה להיות בונקובר מטעם העבודה בשני-שלישי, ביום שלישי חזרתי הביתה ואחרי כמה שעות טסתי שוב לטורונטו
ליום אחד (וזו טיסה של ארבע שעות... געע).
הטיסה לטורונטו, ובכלל הישיבה הצפודה כל כך הרבה זמן, גרמה לברך שלי להתפרצות של דלקת, אחרי שכבר חודשים לא היתה לי. ביום חמישי כשבאתי לרכב, וגם ככה הייתי עייפה והפוכה מכל השבוע הזה עם הנסיעות והעבודה, הברך כאבה לי רצח וגם חרקה למרות התומך. איכשהו סחבתי ארבעים דקות ברוטו של רכיבה. ביום שישי (אתמול) באתי שוב לרכב וזה היה ממש נורא. סחבתי את החצי שעה, ורוב הזמן נתתי לצ'ואי לפתוח צעד כשאני בישיבת קפיצות, כי טרוט קימה כאב לי מדי בברך.
גם הבוקר הברך נפוחה ומודלקת וזה ממש מרגיז. אני אמורה לרכב מחר וביום שני ואני לא יודעת איך זה יהיה... זה ממש ממש מבאס.
מבחינת רכיבות לא הספקתי הרבה. השבוע הייתי צריכה להיות בונקובר מטעם העבודה בשני-שלישי, ביום שלישי חזרתי הביתה ואחרי כמה שעות טסתי שוב לטורונטו
הטיסה לטורונטו, ובכלל הישיבה הצפודה כל כך הרבה זמן, גרמה לברך שלי להתפרצות של דלקת, אחרי שכבר חודשים לא היתה לי. ביום חמישי כשבאתי לרכב, וגם ככה הייתי עייפה והפוכה מכל השבוע הזה עם הנסיעות והעבודה, הברך כאבה לי רצח וגם חרקה למרות התומך. איכשהו סחבתי ארבעים דקות ברוטו של רכיבה. ביום שישי (אתמול) באתי שוב לרכב וזה היה ממש נורא. סחבתי את החצי שעה, ורוב הזמן נתתי לצ'ואי לפתוח צעד כשאני בישיבת קפיצות, כי טרוט קימה כאב לי מדי בברך.
גם הבוקר הברך נפוחה ומודלקת וזה ממש מרגיז. אני אמורה לרכב מחר וביום שני ואני לא יודעת איך זה יהיה... זה ממש ממש מבאס.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.