כעיקרון זמן ההכנה הדרוש להיריון
"אפילפטי" הוא כשנה וחצי. אני במהלך התהליך עכשיו. אחרי בדיקת סטטוס התרופה שלך וההשפעה על העובר [לגניקולוגים, לנוירולוגים ובמרכזים טטרוגניים יש ספרים מיוחדים על זה] מחליטים האם להישאר עם התרופה או מחליפים אותה [ובגלל זה צריך שנה וחצי - להסתגל לתרופה ולמצוא את המינון הנכון]. מצב של נטילת סוף תרופה אחד עדיף. ישנן תרופות שאי אפשר להניק איתן, ישנן כאלה שאפשר - ושוב כמובן, שהכל תלוי במינון. כל דבר אחר כדאי שתשאלי את הנוירולוג/ית שלך. אפילפסיה לא נחשבת למחלה תורשתית - אחוז התורשה בה קטן מאד. למעלה בטאליינס - שורה כחולה יש כל מיני מאמרים, שירשורים ולינקים כך שתוכלי למצוא עוד אינפורמציה. לגבי ההורים של החבר- ניתן לתת להם חומר לקריאה. ישנו ספר מצוין של ד"ר לרמן "מחלה עם תקוה" שאני נתתי ואתו למי שרק יכולתי. הוא מסביר בלשון פשוטה וממוסס הרבה חששות. תציעי להם לקרוא אותו. תאמרי שאת משערת שיש להם הרבה שאלות, ספקות ופחדים בדיוק כמו שבטח היו לך אם היה לך בן שמביא בחורה הביתה, ונראה לך שהדרך הטובה ביותר לתת להם תשובות מלאות היא דרך הספר. את גם יכולה לקחת מאי"ל עוד חומר. אם אני זוכרת נכון, יש להם חוברת בדיוק על הנושא הזה. פתיחות זה הדבר הכי חשוב פה ולשתף בדברים שיבהירו שמצבך קל גם אם הם לא שואלים אלא ששימי לב לדבר גם על דברים אחרים. שיכירו אותך באופן אישי. לצערי יש פה מיקרים שזה לא ממש עזר, אך יש מיקרים שכן. אם החבר שלך אוהב אותך ורוצה לחיות איתך הוא יעשה זאת איתם ובלעדיהם. אתם הזוג ולא ההורים - נסו לזכור זאת ותתחבקו הרבה... ברוכה הבאה |4u|
