ועוד משהו....

[שביק]

אני לגמרי בדיעה של אלי של נופר.

הסברה לצוות ביה"ס מונעת הרבה בעיות, המתרחשות עקב כך שהצוות אינו יודע ואינו מודע מה עובר על הילד. לעתים בגלל היעדר מידע הצוות או חלקו מתנהג ומגיב בצורה מאד שלילית. לגבי הכיתה - תלוי במצב החומרה של הטוראט וברצונו של הילד. אני למשל, תמיד משוחחת עם התלמיד לפני הרצאה, מקבלת את הסכמתו, משוחחת על האפשרויות השונות, ומכינה אותו לתגובות שונות העלולות להיות. שואלת אותו לגבי הציפיות שיש לו ועוד ועוד. שיחה של בערך חצי שעה לפני הפגישה עם הכיתה. במהלך 14 שנים של הרצאות ברחבי הארץ, בכל מוסדות החינוך, יש לי נסיון וידע רב ביותר. בהצלחה! שביק

 

[השגיא]

אני מסכימה לגמרי- את המחנכת חייבים

לידע. לגבי הילדים- אנחנו יידענו את ילדי הכיתה כשלושה חודשים לאחר שנודע לנו. פשוט כי ההתנהגות שלו השתנתה, נהיו טיקים... זה היה מעולה! אף אחד לא הציק לו ולהיפך, אם מישהו מכיתה אחרת העיר או משהו, (כי בכיתות אחרות לא ידעו), הם תמיד שמרו והגנו עליו. עכשיו הוא בחטיבה, התחיל כיתה ז' ואלו שעברו איתו יודעים... האחרים לא! ורק המחנך והמנהל יודעים. מקוה שלא יווצר מצב שנהיה חייבים לספר לכיתה. (אני יודעת ששומרים עליו, חבר'ה מהכיתות הגבוהות שהיו תלמידים שלי..

)

 

[רעות 1965]

קיבלת את המסר?

גלית, קיבלת את המסר ממני? יש לי הרגשה שלא. כנראה אני לא מבצעת את הפעולות הנכונות...

 

[השגיא]

רעות יקרה- כל היום בדקתי ולא הגיע

מסר. אתמול אפילו ניסיתי להתקשר אלייך, (וכנראה לא זכרתי נכון את המספר...) אני הולכת להדליק נרות. מיד אחרי שבת (בערך מחר ב-19:15), אפשר להתקשר אלי, ונתאם.. גלית

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

שלום רוני,

רציתי רק להוסיף משהו קטן לכל מה שכבר ענו לך. אני זוכרת שכשהייתי בכיתה ב', קצת אחרי שהתחילו אצלי טיקים, הילדים התחילו לשאול למה אני עושה אותם. לדעתי עדיף להמתין לשלב הזה (בו הילדים שואלים), ולא לספר לפני כן.

 

[רוני 85]

זו גם דעתי

לצוללתהצהובה, אני חושבת שגם אני אחכה עד שיתחילו להעיר לבני. כרגע הוא מאד אהוד ומקובל. הוא תלמיד טוב, ספורטאי ולא נראה לי שכדאי לעורר ענין. הענין הוא שלי כאמא קשה מאד. אני חוששת מהיום שבו משהו יעיר לו ואני תוהה איך אני מכינה אותו ומחזקת את הדימוי העצמי שלו כשבבוא הזמן הוא יהיה מספיק חזק נפשית להתמודדות עם הסביבה... אני חייבת לציין שקשה לי לדבר על זה,והפתיחות והתמיכה שראיתי בפורום מחממת לי את הלב.

 

[yasha31]

אצלינו, בשנה שעברה

אחרי שסיפרנו לצוות על הטוראט, המורה הציעה שהיא תספר לילדים, בשפה המובנת להם, כמובן, על המצב. היא לא הזכירה את המילה טוראט (כאמור - מדובר היה בילדים בני 6) ואני ביקשתי שהילד לא יהיה בכתה בזמן שמדברים עליו, כדי שלא ירגיש נבוך. היא סיפרה לילדים שלעומרי יש משהו בגרון (באותו זמן היה לו טיק של צעקות) ושזו לא בעיה קשה, אלא זה פשוט כמו אפצ'י או כמו גירוד.שחייבים לעשות את זה. היא גם ערכה דיון ושאלה את הילדים אילו דוגמאות נוספות הם יכולים לתת לדברים שחייבים לעשות. התנהלה שיחה יפה ומתורבתת. היא סיפרה שאמרה לילדים שהוא ילד רגיל לגמרי ושלכל ילד יש משהו אחר: לאחד משקפיים לאחר משהו אחר ולעומרי יש את זה. כל ילד הוא יחיד ומיוחד. ואמא של אחת מהבנות סיפרה לי אחר כך שהבת שלה שאלה אותה: "אמא, למה אמרו לנו שהוא ילד רגיל? אנחנו הרי כבר יודעים את זה מזמן..." וזה אומר הכל. בשורה תחתונה - גם אם רוצים בכל זאת להסביר לילדים קטנים - יש דרך. אם הם מתחילים להסתכל "על העוקם" או להעיר הערות - זה הזמן לדעתי. בהצלחה!!!

 

[גובלינית]

הפניה לאתר של אסט"י

בגליון "טור-עט", מס' 12 פרסמתי מאמר בנושא. המאמר מופיע באתר שלנו בשלושה חלקים; האם עלי לספר ? למי עלינו לספר ? איך עלינו לספר ? כללי זהב מקווה שזה יעזור ויסייע בקבלת ההחלטה וגם בביצוע!