ועוד משהוא.......
קראתי ....והצטמררתי....סיפור אמיתי עם המון המון מסר מרי היתה בת 16 כשהסיפור התחיל, היא גרה אז בחווה מחוץ לקליפורניה. היא פגשה את מייקל יום אחד כאשר שהתה בגינה, הבחור היה גבר צעיר, מהזן הזה שבהחלט זוכים לעוד מבט. לאחר הפגישה הקצרה ההיא, הם הוסיפו להיפגש והפכו להיות חברים טובים, תמיד נראו יחד.... את כל סודותייה סיפרה מרי למייקל והוא תמיד ידע להקשיב, אבל מעולם לא הגיב...ומכיוון שכך, הרגישה מרי חופשיה לספר לו הכל ולדבר איתו בחופשיות גמורה. בביה"ס, היו לכל אחד מהם החברים שלהם, אך בהגיעם הביתה ועד הליכתם למחרת שוב....היו כל הזמן יחד. מרי הרגישה נהדר עם החברות שלהם כי הרגישה שסוף סוף יש לה חבר, מבין ודואג, למרות שעמוק עמוק בתוך ליבה ידעה שזה משהו מעבר....הרגשות האלו.....אך מייקל מעולם לא דיבר. היא הניחה לנושא רק בגלל שהניחה שכל אחד מהם רואה את החברות בינהם בצורה אחרת. המחשבה הזאת לא הניחה למרי, לילה אחד היא הלכה לביתו כדי לומר לו זאת. מרי ידעה שזה הצ´אנס של חייה אולם כשהגיעה לשם, כל מה שעשתה היה לשבת מולו על כיסא הנדנדה שבחצר.....ולהביט בכוכבים. מייקל החל לדבר על חלומותיו הוא.....איך הוא רוצה להכיר מישהי, להתחתן, להתמסד, על רצונו להצליח ולהיות עשיר. מרי הקשיבה לו בשקט ולא סיפרה מאומה על ריגשותייה, על כמה היא אוהבת אותו, על כמהו שהיא רוצה להיות איתו, אולם בליבה גמלה ההחלטה שיום אחד.....פעם.....תספר לו מה היא מרגישה. מספר פעמים ניסתה מרי לספר לו על ריגשותייה, אולם תמיד היה איתם מישהו.....והיא שתקה. לאחר סיום לימודייהם, קיבל מייקל עבודה בניו יורק, מרי שמחה עבורו על קבלת הג´וב, אך ליבה בכה על שלא אזרה אומץ מימייה לומר לו.....מה היא מרגישה באמת, ולא חשבה לעשות זאת דווקא עכשיו. יום בהיר......קיבלה בדואר הזמנה לחתונה.....זה היה ממייקל.... מרי הלכה לחתונה בידיעה, הברירה שעכשיו הוא באמת לא יהיה שלה! מרי חזרה הביתה לאחר החתונה....מנסה לשכוח את אהוב ליבה, היא החליטה להמשיך את חייה. מרי ומייקל המשיכו להתכתב, לספר אחד לשני מה קורה בחייהם. פעם אחת מייקל לא הגיב למכתבה של מרי, ומרי החלה לדאוג, לאחר ששלחה לו עוד 6 מכתבים שלא זכו למענה ממייקל, קיבלה יום אחד פיתקית שבה נאמר...."פיגשי אותי לייד הנחל היכן שהיינו נפגשים תמיד" מרי הלכה לפגישה ושמחה לראות את מייקל, אולם מייקל היה עצוב ושבור. מרי חיבקה אותו וליטפה עד שנירגע מעט והחל לספר לה את כל קורותיו מאז. ולמרות הכל, למרות כל הזיכרונות, לא הצליחה גם הפעם מרי לומר למייקל מה היא באמת מרגישה אליו. לאחר שחזר לניו יורק, הבטיח למרי שיגיע לעיירה לבקר אותה בכל פעם שיוכל. והם אכן נפגשו, בילו, צחקו ונהנו ולמרות הכל מרי לא סיפרה לו כמה היא אוהבת אותו. באחת הפעמים מייקל לא הופיע לאחת הפגישות שקבעו, ומרי חשבה שאולי הוא עסוק בעבודתו. הימים הפכו לחודשים, ומרי החלה לשכוח ממייקל. ואז יום אחד צילצל הטלפון בביתה, היה זה עו"ד מניו יורק שסיפר למרי שמייקל נהרג בתאונת דרכים בדרכו לשדה התעופה, כדי להגיע לפגישתם. מרי בכתה כל הלילה והפעם בידיעה הכי ברורה! שזהו! הוא לעולם לא יהיה שלה, איתה! למחרת נסעה מרי לניו יורק לפגישה עם העו"ד שהזמין אותה לצורך קריאת הצוואה, שם פגשה את גרושתו שסיפרה למרי שמייקל לעולם לא היה מאושר, ולא משנה מה ניסתה לעשות עבורו. כל רכושו נמסר כמובן למשפחתו, ומרי......... כן, מרי קיבלה את יומנו של מייקל. בטיסה חזרה הביתה, פתחה את היומן והחלה לקרוא את התיעוד של היום בו נהרג בתאונת הדרכים. ושם היה כתוב: " היום, אני נוסע לראות את האישה שתמיד אהבתי, ולומר לה, שאני אוהב אותה!!! ...." חבריי היקרים!!! אם אתם אוהבים מישהו, אל תחכו למחר כדי להגיד זאת....יכול להיות שהמחר לעולם לא יגיע!!!
קראתי ....והצטמררתי....סיפור אמיתי עם המון המון מסר מרי היתה בת 16 כשהסיפור התחיל, היא גרה אז בחווה מחוץ לקליפורניה. היא פגשה את מייקל יום אחד כאשר שהתה בגינה, הבחור היה גבר צעיר, מהזן הזה שבהחלט זוכים לעוד מבט. לאחר הפגישה הקצרה ההיא, הם הוסיפו להיפגש והפכו להיות חברים טובים, תמיד נראו יחד.... את כל סודותייה סיפרה מרי למייקל והוא תמיד ידע להקשיב, אבל מעולם לא הגיב...ומכיוון שכך, הרגישה מרי חופשיה לספר לו הכל ולדבר איתו בחופשיות גמורה. בביה"ס, היו לכל אחד מהם החברים שלהם, אך בהגיעם הביתה ועד הליכתם למחרת שוב....היו כל הזמן יחד. מרי הרגישה נהדר עם החברות שלהם כי הרגישה שסוף סוף יש לה חבר, מבין ודואג, למרות שעמוק עמוק בתוך ליבה ידעה שזה משהו מעבר....הרגשות האלו.....אך מייקל מעולם לא דיבר. היא הניחה לנושא רק בגלל שהניחה שכל אחד מהם רואה את החברות בינהם בצורה אחרת. המחשבה הזאת לא הניחה למרי, לילה אחד היא הלכה לביתו כדי לומר לו זאת. מרי ידעה שזה הצ´אנס של חייה אולם כשהגיעה לשם, כל מה שעשתה היה לשבת מולו על כיסא הנדנדה שבחצר.....ולהביט בכוכבים. מייקל החל לדבר על חלומותיו הוא.....איך הוא רוצה להכיר מישהי, להתחתן, להתמסד, על רצונו להצליח ולהיות עשיר. מרי הקשיבה לו בשקט ולא סיפרה מאומה על ריגשותייה, על כמה היא אוהבת אותו, על כמהו שהיא רוצה להיות איתו, אולם בליבה גמלה ההחלטה שיום אחד.....פעם.....תספר לו מה היא מרגישה. מספר פעמים ניסתה מרי לספר לו על ריגשותייה, אולם תמיד היה איתם מישהו.....והיא שתקה. לאחר סיום לימודייהם, קיבל מייקל עבודה בניו יורק, מרי שמחה עבורו על קבלת הג´וב, אך ליבה בכה על שלא אזרה אומץ מימייה לומר לו.....מה היא מרגישה באמת, ולא חשבה לעשות זאת דווקא עכשיו. יום בהיר......קיבלה בדואר הזמנה לחתונה.....זה היה ממייקל.... מרי הלכה לחתונה בידיעה, הברירה שעכשיו הוא באמת לא יהיה שלה! מרי חזרה הביתה לאחר החתונה....מנסה לשכוח את אהוב ליבה, היא החליטה להמשיך את חייה. מרי ומייקל המשיכו להתכתב, לספר אחד לשני מה קורה בחייהם. פעם אחת מייקל לא הגיב למכתבה של מרי, ומרי החלה לדאוג, לאחר ששלחה לו עוד 6 מכתבים שלא זכו למענה ממייקל, קיבלה יום אחד פיתקית שבה נאמר...."פיגשי אותי לייד הנחל היכן שהיינו נפגשים תמיד" מרי הלכה לפגישה ושמחה לראות את מייקל, אולם מייקל היה עצוב ושבור. מרי חיבקה אותו וליטפה עד שנירגע מעט והחל לספר לה את כל קורותיו מאז. ולמרות הכל, למרות כל הזיכרונות, לא הצליחה גם הפעם מרי לומר למייקל מה היא באמת מרגישה אליו. לאחר שחזר לניו יורק, הבטיח למרי שיגיע לעיירה לבקר אותה בכל פעם שיוכל. והם אכן נפגשו, בילו, צחקו ונהנו ולמרות הכל מרי לא סיפרה לו כמה היא אוהבת אותו. באחת הפעמים מייקל לא הופיע לאחת הפגישות שקבעו, ומרי חשבה שאולי הוא עסוק בעבודתו. הימים הפכו לחודשים, ומרי החלה לשכוח ממייקל. ואז יום אחד צילצל הטלפון בביתה, היה זה עו"ד מניו יורק שסיפר למרי שמייקל נהרג בתאונת דרכים בדרכו לשדה התעופה, כדי להגיע לפגישתם. מרי בכתה כל הלילה והפעם בידיעה הכי ברורה! שזהו! הוא לעולם לא יהיה שלה, איתה! למחרת נסעה מרי לניו יורק לפגישה עם העו"ד שהזמין אותה לצורך קריאת הצוואה, שם פגשה את גרושתו שסיפרה למרי שמייקל לעולם לא היה מאושר, ולא משנה מה ניסתה לעשות עבורו. כל רכושו נמסר כמובן למשפחתו, ומרי......... כן, מרי קיבלה את יומנו של מייקל. בטיסה חזרה הביתה, פתחה את היומן והחלה לקרוא את התיעוד של היום בו נהרג בתאונת הדרכים. ושם היה כתוב: " היום, אני נוסע לראות את האישה שתמיד אהבתי, ולומר לה, שאני אוהב אותה!!! ...." חבריי היקרים!!! אם אתם אוהבים מישהו, אל תחכו למחר כדי להגיד זאת....יכול להיות שהמחר לעולם לא יגיע!!!
