שקר החן והבל היופי
וצדיקות מלאכתם נעשית בידי חמורים.... ישעיה הוא הממציא של הביטוי. לנטות יד מופיע כבר בסיפור מכות מצרים אך שם דוקא מקובל יותר הצרוף "יד חזקה וזרוע נטויה" וישעיה הוא זה שטבע (לא בים, בתנ"ך) את "עוד ידו נטויה" כד לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ, וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה: כִּי מָאֲסוּ, אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נִאֵצוּ. כה עַל כֵּן חָרָה אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים, וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה, בְּקֶרֶב חוּצוֹת; בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, *וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. כו וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; וְהִנֵּה מְהֵרָה, קַל יָבוֹא. כז אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן; וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו, וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו. כח אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים, וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת; פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ, וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה. כט שְׁאָגָה לוֹ, כַּלָּבִיא; וִשְׁאַג (יִשְׁאַג) כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף, וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל. ל וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא, כְּנַהֲמַת יָם; וְנִבַּט לָאָרֶץ, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ, צַר וָאוֹר, חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ. [ישעיהו פרק ה/כה] וכן בפרק ט´ ז דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי, בְּיַעֲקֹב; וְנָפַל, בְּיִשְׂרָאֵל. ח וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ, אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן, בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב, לֵאמֹר. ט לְבֵנִים נָפָלוּ, וְגָזִית נִבְנֶה; שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ, וַאֲרָזִים נַחֲלִיף. י וַיְשַׂגֵּב יְהוָה אֶת צָרֵי רְצִין, עָלָיו; וְאֶת אֹיְבָיו, יְסַכְסֵךְ. יא אֲרָם מִקֶּדֶם, וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר, וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פֶּה; בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. יב וְהָעָם לֹא שָׁב, עַד הַמַּכֵּהוּ; וְאֶת יְהוָה צְבָאוֹת, לֹא דָרָשׁוּ. {ס} יג וַיַּכְרֵת יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל, רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן--יוֹם אֶחָד. יד זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים, הוּא הָרֹאשׁ; וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר, הוּא הַזָּנָב. טו וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה, מַתְעִים; וּמְאֻשָּׁרָיו, מְבֻלָּעִים. טז עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי, וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו לֹא יְרַחֵם--כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה; בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. יז כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה, שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל; וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר, וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן. יח בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת, נֶעְתַּם אָרֶץ; וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ, אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ. יט וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב, וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ: אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ, יֹאכֵלוּ. כ מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם, וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה--יַחְדָּו הֵמָּה, עַל יְהוּדָה; בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. {ס} עדכאן פרקי היום בתנ"ך.
