ועוד ב"מבט שני"

[סמדר בנ]

ועוד ב"מבט שני"

הכתבה השנייה היתה על תופעת ההשתמטות מצה"ל - ואין הכוונה לאנשים חולים חס וחלילה או חרדים. הכוונה לילדים שמכל מיני טעמים מחליטים שהם לא מתגייסים - בעיקר שמעתי הסברים כמו "זה לא מתאים לי" או "אני יכול לתרום יותר במקום אחר" או "אני נגד מדיניות צה"ל". ההסברים למען האמת נשמעו די קלושים. מכיון שאצלנו בבית, הליכה לצבא היא דבר טבעי ולא יעלה על דעתי שאחד מילדי יחשוב בכלל להשתמט, נחרדתי מגודל התופעה ומהקלות בה כל אחד עושה דין לעצמו.

 

[אימשל2]

מכירה את התופעה מקצוות שונים

מכירה ילדי שמנת ש"יש להם דברים יותר טובים לעשות" ומצד שני מכירה ילדים ששייכים למעמד סוציואקונומי נמוך ש"לא מתאים להם" לשרת. לצערי מכירה יותר מאחד מכל סוג. זה הופך את התופעה לנפוצה מידי. מצד שני, מדהימה הקלות הבלתי נסבלת של השחרור. באמת לצה"ל יש עודף כ"כ גדול במתגייסים, שהם יכולים להרשות לעצמם לוותר על כל מי שלא בא לו באותו הרגע?!

 

[סמדר בנ]

חייבת לציין עוד פרט

מרבית המרואינים היו מבתי ספר שאמורים לעודד חשיבה עצמאית (הדמוקרטי, הנסיוני, הפתוח) - אולי זו מקריות (ואז הכתבה עשתה עוול עם בתי הספר הללו) או שזו תופעה רווחת שם. אם זה האחרון, כדאי למחנכים שם לבדוק מה הערכים שמקנים לילדים. הצבא לפעמים מעדיף שלא להתעסק עם כל מיני כאלו "בעייתיים" שנדמה שלא יהיו חיילים מועילים. בעיני זה לא הגיוני ולו ברמת המסר שזה מעביר - אם כל כך קל להשתמט, אז למה לא?

 

[oshiko]

לא נורא. ילדינו יישמרו עוד שעתיים

לאחר פעילות מבצעית בלילה. וייסגרו עוד כמה שבתות בבסיס. מה לא עושים כדי שהוד מעלתם יוכלו להגשים את עצמם או לפתח את אישיותם הנעלה? יש קבוצה שמדריכה מלש"בים איך להשתמט - איך להתנהג לפני הקב"ן, מה לאמר לו. הקבוצה פועלת בין בוגרי בתי-ספר "יוקרתיים" בגוש דן, ומודרכת ע"י טלי לרנר, שהיתה מנהלת האשכול הכולל את הפורומים הצבאיים, וראיינה אותי כמנהל פורום ... (מקווה שלא הסתבכתי עכשיו עם "תפוז"

). בראיונות בטלויזיה, ובדיונים ביניהם, האנשים מדגישים את ייחודם כבעלי אינטליגנציה גבוהה, ובטון מזלזל כלפי המדינה (הלא מספיק חכמה לטענתם) שרוצה להפר את שלוותם ולשלוח אותם לשרת. יש שני דברים שמפריעים לי. קודם כל העניין הישיר והפשוט, שמתבטא בכותרת שלי לתגובה זו. אף אחד לא חושב שמדינת ישראל יכולה להתקיים יום אחד ללא כח צבאי. אבל יש פריירים שעושים את העבודה, ויש כאלה שלא נאה להם. בגיוס האחרון בפירוש היה מחסור בחיילים קרביים, לפי ראש אכ"א. שנית, בהקשר יותר רחב, בלי קשר דווקא לשעת השמירה הספציפית שנחסרת. זה דפוס של התנהגות חברתית שמונע ע"י תפיסה חברתית-פילוסופית מבית מדרשה של איין ראנד. יש כביכול "נפילים", יותר חכמים ויותר שווים, שחבל לבזבז אותם במשימות למען הנחותים, שמא יבולע להם, ישבנם הענוג יסבול אי-נוחות זמנית, ועקב כך הפוטנציאל היקר שלהם לא יבוא לידי הביטוי המגיע לו. זו בערך הרוח המנשבת, מהמלל ומשפת הגוף, במילים ובנופך שלי.אני לא צריך להסביר עד כמה תפישה חברתית כזו מקוממת במדינת ישראל כאן ועכשיו, ומה ההשלכות של תפישה כזו (ראו יחס האליטות בארה"ב לאסון ניו-אורלינס).

 

[oshiko]

עוד משהו - על יחס וזכות בחירה

מה שהרגיז במיוחד בתכנית שסמדר הזכירה הוא היחס של הצבא למשתמטים מוצהרים, מול היחס לאלה שרוצים לשרת. מצד אחד, אנחנו יודעים את הדוגמא של הבן של "שויו", כמוה יש רבות; הוא התגייס עם מוטיבציה לתרום וביקש מקצוע טכני בחיל האויר. אבל קיבל את הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות - משטרה צבאית. התגובה של המערכת היא שאין מה לעשות, זה לא תכנית כבקשתך. לשמחתנו הוא הסתגל ומסתדר. ובהמשך - בין אם קיבלת את מבוקשך ובין אם לאו - המערכת לא ממש מבטיחה להיות נחמדה אליך; ראה שירשורים בעניין יחס לטירונים שנפתחים כאן בפורום כל יום. הגעת לצבא, חביבי, לא למחנה קיץ. להשוואה - הראו בתכנית מישהו בעל פרופיל גבוה שלא היה בראש שלו להיות קרבי. הוא דווקא רצה דובר צה"ל. מכיוון שהוברר לו שאין אפשרות עם פרופיל גבוה, הוא הלך לקב"ן, ו"ביקש" שיסדרו לו פרופיל מתאים. הבחור מציין את יחסה המצויין של המערכת אליו, וכמה כולם היו נחמדים. נתנו להוד מעלתו לבחור בין פרופיל נפשי 45 לנפשי 21; שיבחר מה שמתאים לו; למה לא להיות נחמדים לבני-אדם? אז הבחור בחר בהתחלה 45, ואז התברר לו שעם 45 נפשי הוא לא יכול להגיע לדובר-צה"ל; אז הוא הלך שוב, התקבל בזרועות פתוחות, כיאה לאזרח הגון, שינה את הבחירה ל-21, והופ - הביתה! לא תכנית כבקשתך? מי אמר שלא?!

 

[אימשל2]

זה בנוסף לקיצוץ בימי מילואים

לא ברור לי מדוע קיצצו קיצוץ דרסטי כ"כ בימי מילואים. למרות שאני זוכרת את השנים הקשות בהן עסק בעלי בתעסוקה מבצעית לפחות 60 יום בשנה (כחלק מסגל הפיקוד הגדודי, תמיד היו לו אקסטרה של כמה ימי הכנה וסיום). זה לא היה קל, במיוחד כשזה נפל לעיתים קרובות בחגים ואפילו פעם אחת אחרי לידה (תרגיל משולב שאי אפשר היה להעדר ממנו, כך שנשארתי לבד אחרי לידה עם 3 פספוסים... ושרדתי). במיוחד זה לא קל לסטודנטים. אבל, אם יוציאו סטודנטים למילואים בקיץ ואנשים עובדים יצאו לחופשה קצרה במילואים (שיקום מי שזה לא התאים לו, לפעמים, לברוח מהעול של הבית והעבודה!) תוך התחשבות בצרכים שלהם, לאיוש מחסומים - נרוויח רווח כפול. מצד אחד, הילדים "יישנו עוד שעתיים", מצד שני את התפקיד הרגיש של ניהול מחסום יעשו אנשים בוגרים יותר. יש לי הרגשה לא טובה, שכמו בכל אירגון ציבורי בו יש קיצוץ בתקציבים, מקצצים במקום שבו זה הכי כואב, כדי שתהיה צעקה גדולה. מה כואב יותר מתת גיוס של כח אדם (סדיר ומילואים) כך שלמגויסים יהיה קשה יותר?! אני רוצה להאמין, שזה בא מהמקום של קיצוץ תקציבים, אבל לא מתוך זדון.

 

[שויו]

מבחינתי: גיוס או שירות לאומי/חברתי

את התכנית המדוברת לא ראיתי. ראיתי תכנית דומה לפני כחודשיים ומאד התרגזתי. אין לי בעיה עם זה שהצבא לא צריך את כולם. מי שלא מתאים לצבא או מי שהצבא לא צריך - שיעשה שירות לאומי-חברתי במשך בדיוק הזמן שהיה אמור לשרת בצבא. שישרת את החברה שלנו שיש בה כל כך הרבה מקומות שצריכים עזרה ותיגבור. וזה צריך להיות על פי חוק ולא על פי חשק פרטי לעשות את זה או לא. כל עוד אנחנו במצב שהמדינה מגייסת את בניה לצבא, שתגייס את כולם! ללא יוצא מהכלל: דתיים חילוניים בנים בנות חולים ובעלי פרופיל נמוך מכל סיבה שהיא- לעבודות תמיכה בקהילה.

 

[oshiko]

../images/Emo45.gif ושהיחס יאוזן ...

במהלך הצפיה בתכנית נזכרתי במקרה שלכם. כאבתי במיוחד בתכנית ההיא את אי-ההתחשבות בהעדפות השיבוץ של הבן שלך ועוד רבים אחרים, מול ה"פוצי-מוצי" שקיבל המשתמט - תבחר לך - 45, 21, תשנה את דעתך אחר-כך. צה"ל הולך לקראתך, מותק. ברור שעם פער כזה ביחס למי שמתגייס לעומת מי שמשתמט - תופעת ההשתמטות תלך ותגדל. אם יהיה שירות לאומי על פי חוק - שהקריטריון יהיה שוויוני, עם אפליה מתקנת לטובת אלה שכן מתגייסים.

 

[אימשל2]

המשתמטים ישרתו בשרות לאומי?!

למה? שרות לאומי כן יתאים להם? אני מדברת על המשתמטים מסיבות של נוחיות. שרות לאומי בחצר האחורית של החברה הישראלית קשה לא פחות משרות צבאי לא קרבי. במה זה יהיה שונה מבחינת המפונקים שלא מעונינים לשרת בצבא? באותה מידה ניתן לכפות עליהם לשרת בצבא. הם יעשו את שני התפקידים באותה מידה של מוטיבציה. לעומת זאת, שרות לאומי לחרדים/ ערבים/ כל מי שלא יכול לשרת בצבא, חובה! אין מניעה שחרדים (שאינם מתאימים להיות תלמידי חכמים - סטטיסטית סביר להניח שהרבה מאד, אם נתבסס על יחס האקדמאים בחברה הכללית) או ערבים, יבצעו שרות לאומי במסגרת המגזר שלהם, בין אם בהוראה, התנדבות עם קשישים ומוגבלים, ובין אם בתחזוקה של הסביבה - צבע/ בניה/ גינון וכל מה שיכול להפוך את איזורי המצוקה במגזרים האלה למטופחים.

 

[סמדר בנ]

לא זה ולא זה

לא עושה רושם שהם ממש מעונינים לתרום. אגב, אם מדברים על שרות לאומי - לא הבנתי מדוע שרות לאומי לבנות הוא רק שנה בעוד שרות צבאי הוא שנתיים. אני עוד יכולה להבין מדוע בנות דתיות אינן מעונינות לשרת בצבא (למרות שיש גוף שמטפל בשילובן הנאות בצבא) אבל למה השוני במשך זמן השרות?