ואנג´ליס
אני חושב שהוא בין האומנים המוכשרים ביותר, שלקחו את הרוק המתקדם, והמשיכו עם המתקדם, גם כשהלהקות האחרות נפלו חללים לפגעי ההסטוריה. הוא יוצר אלבומי קונספט מדהימים, ומשתמש במדיום הסינתיסייזר בצורה מדהימה. ה"נפיחה החללית" היא אלבום יפיפה על ההתיישבות במאדים - שהיא בעצם אחד מהרצונות של המון אנשים להתיישב בכוכב האדום בעתיד. מי שרוצה להתחיל - יתחיל ב 1492 שהוא בין יצירותיו המופלאות והמדהימות ביותר, פסקול, של הסרט שמספר על קולומבוס ומשלחתו לאמריקה. כששמעתי את זה - נדהמתי.... זה מה שחיפשתי ברוק המתקדם. האווירה, היכולת להעביר לשומע את הסיפור במלואו, בלי להשמע מאוד "זמניים". שווה מאוד. 1972, AFRODITE´S CHILD הוא אלבום תאטרלי שנע בין הנבואות על סוף העולם (אני חושב) לבין מוזרויות תאטרון הפרינג´ בקטע INFINITY SYMBOL שבו השחקנית לוקחת מספר מילים ומבצעת אותם ברגשות שונים מאורגזמה, שמחה, יאוד, תסכול. מי שכתב את המילים לא מוכשר כל כך, ועדיף לשמוע את המוזיקה מלהקשיב למילים. פשוט לכו לצליל ותבקשו אלבומים של וונג´ליס, אלה משנות התשעים והלאה וגם ילדה של אפרודיטה הם הכי טובים אבל תנסו גם את האחרים.
