ומקדם היה עדן..

ומקדם היה עדן..

וכשהגן הפורח הפך ציה, אתה מתקדם לאיטך לפתח היציאה. אני שם בפתח.. רגל פה רגל שם.. חלקכם כמו שהבנתי יצאו משם ופתחו משתלה חדשה, משיחה עם חברה, שיצאה מהגן וחיה כבר מעל 15 שנה בפרק ב´ הבנתי דברים כדלהלן:- (בעצם לא היה מה להבין, היא דיברה ברחל אחותה הקטנה) לחשה לי, היום בדיעבד, בחלוף השנים, יכולה להגיד, שלא רע לי נשואה לאיש אשכולות, בגדול, מרוצה. אבל במחשבה לעומק, לו הייתי מצליחה לעבור את תקופת השבר, יכולתי להישאר גם עם הראשון, ולעמוד היום בעצם באותה נקודה ולמעשה זה אותו דבר, רק שהיום נוסף הקושי של- ילדים שלי, ילדים שלך. אז היא לא מצטערת, או מבכה את הצעד אבל לשמוע דבר כזה מניסיונה של אחרת, עושה משהו למי שניצבת רגל פה רגל שם. אז אני תוהה ובעצם שואלת אתכם בעלי הניסיון דיירי פרק ב´ מה? מה המסקנות הכמוסות שלכם שם, כשאתם עם עצמכם, ואיש לא שומע, באמת אשמח לשמוע, עדן
 

רות 2

New member
אני נימצאת בבית הלפני אחרון

.... עדין ירוקה מידי מכדי לענות אבל ... אני כבר לא רגל שם.. אני עם 2 הרגליים פה!
 

עוף כנף

New member
וגם אחר כך המשיך...

וכשהגן הפורח הופך לציה ואפילו השורשים נרקבו, וכשצפורים כבר לא מתקרבות אין כבר התלבטויות. כמעט 17 שנים באותו הגן, ובמשך כמה שנים כשהגן התחיל לכמוש לאיטו, רציתי להיעקר. אלא שהיה חשש מהניתוק היה חשש מאבדן הסביבה המוכרת היה חשש לגורל הצמחים הקטנים והימים עברו, ובמקום לפרוח קבלו הצמחים מחלות נוספות.. קדמת עדן יקרה (אהבתי את הכינוי) גם בסודי סודות כמו גם בקולי קולות אני יודעת ומשוכנעת שהצעד שנעשה הוא הוא הצעד הנכון. אני שלמה עם עצמי, באופן ששנים רבות לא הייתי. אותה שפיפות רוח שאפיינה אותי במשך שנים הפכה לזקיפות קומה. קבלת ההחלטה היא קשה, זה נכון אבל ברגע שמחליטים באופן שלם הדברים נראים טוב יותר.
 

r e d head

New member
קדמת עדן

תשמעי אם את יכולה להתגבר על המשבר שלך בחיי הנשואים תעשי הכל!! על מנת להתגבר עליו. אם תצליחי כל מחיר שווה. כי זה נורא לקרוע משפחה. אבל, ואני יכולה לדבר רק על עצמי ובמקרה שלי מבחינתי האישית לא היתה שום אפשרות לפתור ולהתגבר החלטתי להתגרש כאשר הרגשתי שמה שלא יהיה, יהיה יותר טוב מלהיות נשואה לבעלי לשעבר. כי אחרי שחיכיתי ורחמתי כמה שנים טובות חשבתי לעצמי שחיים רק פעם אחת ואת הפעם הזאת אני רוצה לחיות מאושרת ואני לא אכנס כאן לפרטי הסיבות לגרושי מטעמי צנעת הפרט. אני יודעת שלפעמים, כשמסתכלים מהצד על זוגות שמתגרשים, חושבים שהם היו פזיזים בהחלטות שלהם . שהיום בתקופה שלנו אין ערך לחיי משפחה ואנשים מתגרשים בצ´יק צ´ק. זה נראה ככה רק למסתכל מהצד בפנים זה אחרת.
 

r e d head

New member
ויש לי גם סיפור באותו עיניין

לפני כמה חודשים נפגשתי עם 3 חברות מהתיכון שלא ראיתי אותן 12 שנה התרגשתי מאוד לפני הפגישה ואחת החחשות העיקריות שלי היתה שאני ארגיש לא בנוח לידם. שכולן נשואות, מאושרות ומבוססות היטב מבחינה כלכלית. עוד בשיחת טלפון סיפרה לי אחת מהן שהחיים לא כל כך ורודים כמו שזה נראה על פניו. זה מזכיר לי את השיר שלושה חברים יצאו לדרך בים בם בום אחד קיבל מכה בברך... בקיצור... אחת נשואה עם המון בעיות וחוסר תקשורת עם בעלה השניה נשואה עם מאהב והשלישית פרודה תקופה ארוכה אני צריכה להסביר אך הרגשתי אחרי הפגישה איתן? או שזה ברור? פתאום החיים שלי נראו לי כל כך טובים. הבנו? בהצלחה
 
קדמת עדן (שם כל כך נפלא)

מאוד קשה לתת עצות ,גם לחברה טובה כשאת רואה את סיבלה, אי אפשר לתת עצה. החלטה שכזו צרכה לבוא מבפנים,ממקום מאוד עמוק ושלם עם עצמך. יודעת שאני את ההחלטה לקחתי כשהבנתי שעלי לבחור בין להיות או לא להיות. המסקנה שלי? ואוו איזה מזל שהיה בי כח וחכמה לחתוך (אחרי 17 שנים) וחבל שלא קיבלתי את השכל והאומץ קודם...
 

ophra

New member
דיירת פרק ב´... אהבתי... ../images/Emo6.gif

אז בתור דיירת.... (לא, אני לא בזוגיות, אבל בהחלט בפרק ב´ של החיים
) אני יכולה להגיד שהיום שבו הוצאתי את הרגל השניה החוצה צמחו לי כנפיים והתחלתי לעוף אין שום קמצוץ של מחשבה בליבי שרוצה לחזור להיות קצוצת-כנפיים אין שום קמצוץ של רגשות חרטה מהסוג של "היום הייתי עושה אחרת" וזה לא שלא קשה לפעמים וחרא, ובודד, ועצוב.... אפילו ברגעי-השפל הכי נמוכים שלי... הקשיים לא גרמו לי לרצות להחזיר את הגלגל אחורנית... אל החיים איתו... אני כן חושבת, יחד עם זה, שכדאי ורצוי לעשות ה-כ-ל כדי לנסות לשקם, לתקן ולייפות את חיי הנישואין כל עוד הם קיימים (חושבת ככה, וגם ביצעתי בחיי הפרטיים) אם אחרי הכל זה לא עובד - להעביר את שתי הרגליים (וכל האיברים הנחוצים האחרים
) ולהתחיל לחיות!!! אבל אלה כמובן רק המסקנות (הלא-כל-כך כמוסות) שלי...
עפ
(לא משלמת ועד-בית)
 

dee31

New member
תשמעי...

כל עצה שאתן לך תהיה רעה מבחינתי, וזאת משום שאת עם רגל פה רגל שם כמו שתארת את זה. אין לי שום מידע אחר לכן זה שווה ערך עבורי כרגע. כאחד שיצא, ואפילו שזה במודע ומרצון, אני יכול לומר לך שגם היום, אחרי יותר משנה, אני מסתובב כאבוד בחלל ומנסה לברר עם עצמי מה קורה איתי. שלא יהיו לך אשליות! גם אם זה יעשה מרצון תהיה לך תקופת דסוננס עצבנית. מה שאת צריכה לעשות זה לא לחשוב איך זה יהיה בפרק ב´, אם וכאשר יבוא, אלה למה את בכלל רוצה לצאת. אם הסיבות יראו לך נחרצות מספיק, זה בכלל לא משנה מה יקרה אח"כ, אני מבטיח לך, שלמרות האבדן הכללי שתחושי בתחילה, הדברים ישתפרו (לא שאצלי זה עבד, אבל עוד חזון למועד). וכמו שאני קורא כאן את החברים, אצל הרוב זה עבד, ולא משנה מה תבחרי, תמיד תמצאי כאן אוזן קשבת (יותר נכון עין קוראת) ללבטיך. בהצלחה.
 
למעלה