לא היינו צריכים לחכות
עד לדו"ח הנ"ל כדי לתבוע את ערפאת... הראיס הוא רוצח בדם קר וחם, והיה כזה שנים רבות לפני פרוץ האינטיפדה (הזאת) - אין מספיק מילים כדי לתאר מה עשה הבן אדם (אם אפשר לקרוא לו ככה בכלל) הזה במשך שנות חייו הארוכות, בדיוק כמו שאין מספיק מים באוקיינוס כדי לנקות לו את הידיים מכל הדם. אם משווים את יאסר ערפאת לאריאל שרון, שנאשם במחדל של "היה אמור לדעת" על רצח ולא ידע, אריאל שרון יוצא קצת יותר ממלאך וקצת פחות מהאל, בהשוואה לראיס, כמובן. הכל יחסי. ובכל זאת, לא טרחנו לתבוע אותו. למה? כי ידענו טוב מאוד שמשפט כזה לא ישרת טוב את האינטרסים של ישראל. למה לא? פשוט, המשפט הזה היה הופך להיות פארסה פולטית - לא יאסר היה עומד למשפט על פשעיו, אלא היו מעמידים שם את עם ישראל מול העם הפלסטינאי... וכידוע, העולם רודף הצדק שלנו ישפוט תמיד לצד הצד שנראה חלש יותר ולא הצד הצודק - כי פסיקה בעד תמונה של ילד יושב ליד טנק פוגעת בול במטרה - לספק לאנשים תחושה שהם עושים חסד עם העולם (או, אנשים מוסריים ונהדרים שכמוהם) וכאן, הצדק לא משנה... שלא לדבר, כמובן, על הנפט, על הקהל הערבי שיש לספק וממהומות מצדו צריך להזהר... הקיצר... משפט כזה היה גורר יותר צרות מאשר תועלת, סביר להניח... כל מי שמחפש יודע את אשמתו של ערפאת. צריך להסתכל עליו, ועל מעשיו עכשיו, ואפשר לקרוא קצת היסטוריה... לא צריך משפט בשביל זה... וכל העולם כבר יודע את זה.
