ומה עכשיו?

[נאפנאף75]

ומה עכשיו?

מאז שאני זוכרת את עצמי, בתוך תוכי, אני לא מאמינה. בבי"ס הייתי ממלמלת את התפילות ולבית הכנסת הלכתי בחגים עד שהוריי ויתרו לי על ה"תענוג" (סביב גיל 15). אף פעם לא ממש העזתי לעשות מעשה ולזנוח את הדת אולי בגלל שהיה לי נוח שאני "בראש אחד" עם המשפחה. היה לי ניסיון לחיים חילוניים כשיצאתי מהבית אך עשיתי זאת בהחבא ודווקא נהניתי מאוד ממעט החופש והשחרור. אבל אף פעם לא יצאתי מהארון הדתי. אני באה ממשפחה דתית לאומית על פניה מאוד פתוחה ומקבלת אבל מעדיפה לשמור על מצב קיים מבלי לעבוד טלטלות רבות. חשבתי שהבעיה היא בי. שאני ממורמרת בגלל דברים שונים ולכן אני מתקשה בהתחברות עם הדת. חשבתי שכשאהיה מאושרת ויהיה לי טוב אני אחזור לספסלי בית הכנסת ואתפלל בשמחה. מיותר לציין שזה לא קרה. לא אחרי שהתחתנתי וגם לא אחרי שנולדו הילדים. כנראה שהקלישאה ש"האושר נמצא בתוכנו" היא לא כ"כ קלישאה. אני לאט לאט מגלה שחוסר האמונה שלי הוא בסיסי - אני לא מאמינה. כל עוד היינו רק בעלי ואני יכולתי לחיות עם המצב בשלום מלבד כמה חגים בשנה ומידי פעם שבתות בהם נוסעים להורים ואז צריך לנסוע לשבת שלמה או לחג שלם. זה היה מחיר שהייתי מוכנה לשלם. הבעיה עכשיו מתעוררת סביב חינוך הילדים. אומנם ילדינו עדיין קטנים (בני שנה וקצת) אך השאלות מתחילות להתעורר. איך אנחנו רוצים לחנך את הילדים? לאילו מסגרות חינוכיות נשלח אותם? דתיות לאומיות או מעורבות של דתיים וחילוניים? ושאלת השאלות היא "מה אני"? איפה אני רואה את עצמי?
יש עוד אנשים שמתלבטים כמוני? יש זוגות של חילונים ודתיים שמצליחים גם להגיע להחלה על גידול הילדים?

 

[pizi33]

אני חילונית מבטן ומלידה

אחותי התחתנה עם בחור דתי לאומי.
על פי דרישה של אחותי בתה הבכורה הולכת לבית ספר יחד, שזה בית ספר ממלכתי, עם זיקה לדת, כלומר משהו בין הממלכתי הרגיל לממלכתי דתי. לאחותי היה חשוב מאוד שילדיה לא ילמדו במסגרת שמפרידה מגדרית בכל שלב שהוא, בעלה לא כל כך שמח מזה, אבל בסופו של דבר מצא שזה נכון גם לו והיום הוא אף מתפלל בבית הכנסת שנמצא בתוך בית הספר ומתנהל ברוח הקהילה.
יחד זה לא רק בית ספר זאת מסגרת קהילתית שלמה.
אחותי גרה במודיעין, אין לי מושג היכן יש עוד קהילות יחד, אבל אני בטוחה שחיפוש קצר בגוגל ייתן לך תשובות.

 

[Sonic hedgehog]

לא יכולה לעזור

אבל מקווה מאוד שתמצאו דרך שמקובלת על שניכם. ידוע לי שזה קשה מאוד בארץ בו החינוך והכל בעצם מחולק על ידי תתי קבוצות דתיות.
נראה לי אדאלי לחשוף אותם לשני דרכי החיים ולאפשר להם לבחור בגיל מבוגר יותר אבל פרקטית אני לא יודעת איך זה מתבצע.

 

[JakeD]

השאלה "מי אני" ו"מה אני"

אינה נקבעת על פי השתייכות דתית בלבד. לא ביחס לעצמך, ולא ביחס לילדים.

כל עוד יש תקשורת ואהבה ביניכם, ורמה בסיסית של פתיחות, אפשר לגשר על הפערים ולנסות להתפשר. הילדים יכולים ללמוד במסגרת ביניים, כששניכם תנסו לנהחיל להם את ערכיכם.

אופי הילדים וחוסנם הנפשי ייגזר בעיקר מכמות האהבה שיקבלו מכם, לא מהזהות הדתית של המוסד בו ילמדו.

 

[פורס מזור]

את שואלת, אני עונה.

את קוראת, מגיעה למסקנה שאני מטומטם ועוברת הלאה.

אז הנה זה בא.

אם הבנתי נכון, בעלך דתי.
את לא.
יודעת עדיין, כי בתחילת ההודעה מאז שאת זוכרת את עצמך את לא מאמינה ובסופה את לאט לאט מגלה שחוסר האמונה שלך הוא בסיסי.
אז בתשובה לשאלותייך בשורה האחרונה בהודעה, את צריכה להבין קודם אם את מאמינה באל או לא. את זה את עושה במאמץ ממוקד לחשוב על זה בצורה מסודרת ניגשת לשאלות אחת אחת, ולא מדלגת מאחת לשניה לפני שענית לעצמך על הקודמת.

לא חייבת להיות תשובה מוחלטת ומעשית לכל שאלה אבל במאמץ מרוכז את מבינה מה את בעצם שואלת ומה את מרגישה לגבי השאלה גם אם ההרגשה שלך היא לא תשובה מובהקת (עדיין).

אח"כ את צריכה לברר איך את רוצה לחיות את חייך או איך את רואה לנכון לנהל אותם.
בשני השלבים האלו אין לעובדה שאת נשואה ואם צד בדיון. כי אם את לא יודעת מה את, איך את מגדירה את עצמך ואיך את רואה לנכון לנהל חיים, לא תהיה לך שום דרך להחליט האם ועד כמה את צריכה או מוכנה להתפשר כדי לנהל חיים משותפים שיגשרו על ההבדלים בתפיסות העולם.
ואז, בשלב שלישי, את צריכה לחשוב איך לדעתך את צריכה להתנהל בהתייחס למסקנות ולמעגלי החיים שלך. האם לוותר, מתי, על מה, ובתמורה למה. את לא יכולה כל החיים שלך להתנהל בלי לסכם לעצמך את השאלות העמוקות ביותר של הווייתך ולצפות מבן זוגך לבוא לקראתך על מנת ליצור חיים משותפים מתוך הבנה הדדית, כשאת אינך בשום מקום שאפשר לבוא לקראתו ואת לא מבינה אפילו את עצמך. כלומר אין הבנה הדדית, אם אחד מהצדדים לא מבין את עצמו.

אתם נשמעים יופי של זוג. ונשמע מההודעה שהשאלה איך לגדל את הילדים היא שלך. הוא היה מוכן להסתדר איתך בשבתות שאתם לבד את כותבת. מה זה אומר? את מחללת שבת? והוא?

כי החלק הנוגע אליו, קצת לא ברור בהודעה שלך. מה המצב שלו? כתבתי בהתחלה שהבנתי שהוא דתי, זה כי את כותבת "הייתי מוכנה לשלם" כלומר הוא לא משלם. הוא חי ככה. יכול להיות שלא הבנתי נכון אבל בכל מקרה, גם אם הוא לא דתי וגם אם הוא באותו מצב תלוי כמוך, כל מה שכתבתי בהתחלה על החשיבות של הגדרה עצמית לפני החלטה העוסקת בשדה המשותף, לא נוגע רק להחלטות שאת עושה כבת זוג. זה נכון גם לגבי שדה החיים המשותף שלך עם הילדים ולהחלטות שאת צריכה לעשות כאם.

תבררי לעצמך את הבסיס, (או תבררו אם גם הוא), תבררי מה זה אומר על אורח חייך לטעמך, ורק אז תתחילי לחשוב על מה זה אומר על תחומי החיים המשותפים שלך עם זולת כלשהו.