ומה אם סוד ההצלחה הוא כישלון
זאת הייתה כותרתו של מאמר מאת פול טף שעורר את הקוראים לבחון מחדש את התפיסה המקובלת בימינו.
מחבר המאמר סיכם את הניתוח הארוך שלו במסקנה הבאה:
רוב התלמידים בריברדייל [בית הספר היוקרתי בו הוא מלמד] יכולים לראות לפניהם מסלול ברור לסוג מסוים של הצלחה.
הם ילכו לקולג', הם יקבלו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם הם ייפלו בדרך, כמעט וודאי שהמשפחות שלהם יעזרו להם במידת הצורך, פעמים רבות עמוק לתוך שנות העשרים והשלושים לחייהם. אבל למרות יתרונותיהם הרבים, רנדולף [המנהל של בית הספר היקר והיוקרתי במיוחד הזה] עדיין אינו משוכנע שהחינוך שהם מקבלים כרגע בריברדייל, או התמיכה שהם מקבלים מהבית, יעניקו להם את המיומנויות לעמוד במסלול אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה של אישיות טובה: חיים שמחים, משמעותיים ויצרניים. רנדולף רוצה שתלמידיו יצליחו, כמובן – רק שהוא מאמין שלשם כך, הם צריכים קודם ללמוד להיכשל.
'ללמוד להיכשל' הוא סיכום תמציתי בן שתי מילים שדורש מאיתנו ומילדינו להתמודד עם השגיאות האישיות שהורים,
מורים וידידים בעלי כוונות טובות ניסו לגונן עלינו מלראות.
הוא מבקש מאיתנו להודות שאיננו מושלמים, דווקא בגלל שאנחנו מעוניינים לקחת את האתגר לתקן את עצמנו.
לראייתי- המאמר המוזכר פוקח עיניים ומאלץ אותנו להתעמת עם האופציה שיש עוד דרך להצליח בחיים והיא להכיר בכישלונותינו
ולצמוח מהם. (קרדיט: בינימין בלך)
מקבלים את הגישה?
זאת הייתה כותרתו של מאמר מאת פול טף שעורר את הקוראים לבחון מחדש את התפיסה המקובלת בימינו.
מחבר המאמר סיכם את הניתוח הארוך שלו במסקנה הבאה:
רוב התלמידים בריברדייל [בית הספר היוקרתי בו הוא מלמד] יכולים לראות לפניהם מסלול ברור לסוג מסוים של הצלחה.
הם ילכו לקולג', הם יקבלו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם הם ייפלו בדרך, כמעט וודאי שהמשפחות שלהם יעזרו להם במידת הצורך, פעמים רבות עמוק לתוך שנות העשרים והשלושים לחייהם. אבל למרות יתרונותיהם הרבים, רנדולף [המנהל של בית הספר היקר והיוקרתי במיוחד הזה] עדיין אינו משוכנע שהחינוך שהם מקבלים כרגע בריברדייל, או התמיכה שהם מקבלים מהבית, יעניקו להם את המיומנויות לעמוד במסלול אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה של אישיות טובה: חיים שמחים, משמעותיים ויצרניים. רנדולף רוצה שתלמידיו יצליחו, כמובן – רק שהוא מאמין שלשם כך, הם צריכים קודם ללמוד להיכשל.
'ללמוד להיכשל' הוא סיכום תמציתי בן שתי מילים שדורש מאיתנו ומילדינו להתמודד עם השגיאות האישיות שהורים,
מורים וידידים בעלי כוונות טובות ניסו לגונן עלינו מלראות.
הוא מבקש מאיתנו להודות שאיננו מושלמים, דווקא בגלל שאנחנו מעוניינים לקחת את האתגר לתקן את עצמנו.
לראייתי- המאמר המוזכר פוקח עיניים ומאלץ אותנו להתעמת עם האופציה שיש עוד דרך להצליח בחיים והיא להכיר בכישלונותינו
ולצמוח מהם. (קרדיט: בינימין בלך)
מקבלים את הגישה?